אפור ואבוד ומופלא

מאת סיגל זהביsigalz-book

נילי דגן ממליצה על ספר שיריה החדש של סיגל זהבי "אפור ואבוד ומופלא", הוצאת 'פרדס', 2020.

 

עִם הזמן

אֲנִי מַטְעָה.
כְּבֵדָה מִכְּפִי שֶׁנִּדְמֶה. בּוֹדֵדָה.
כְּבָר לא מְהֻדֶּקֶת. פְּרוּמָה.
לֹא מְסֹרֶקֶת. פְּרוּעָה.
לִפְעָמִים פְּרוּצָה. לִפְעָמִים כַּסֶּפֶת.
הַמִּלִּים אִבְּדוּ אֶת הָעִנְיָן בִּי
וְנָטְשׁוּ. שְׂפָתִי פְּצוּעָה.
בִּטְנִי שְׁסוּעָה מִן הַזְּחִילָה
בִּשְׂדֵה קוֹצִים, בְּאֵין
צֵל, מַלְאָךְ וּמְחִילָה.

עִם הַזְּמַן אֲנִי יוֹתֵר מַטְעָה.
צַיָּר לֹא יַצְלִיחַ לִכְלֹא אוֹתִי
בֵּין הַקַּוִּים.
צַלָּם לֹא יִלְכֹּד אוֹתִי בַּפְרֵיְם.
אֲנִי דָּבָר
פָּחוֹת וּפָחוֹת
שָׁלֵם.

 

 

בְּילדותי

לִכְבוֹד הֶחָג, אִמִּי יִלְּדָה דָּג מִבֶּטֶן עִתּוֹן.
אָמְרָה, שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אֶת הַמֵּתִים
שֶׁלָּהּ טְרִיִּים, וְהִכְרִיזָה: "הוּא יָכוֹל לְכַשְׁכֵּשׁ
בַּזָּנָב עַד מָחָר".

מִדֵּי פַּעַם שָׁלְחָה אוֹתִי לְהַשְׁגִּיחַ
עָלָיו בָּאַמְבָּט. בִּרְכַּי נִנְעֲצוּ כִּקְרָסִים
בָּרִצְפָּה. הֶחָזֶה צָלַל עַל דֹּפֶן הַשַּׁיִשׁ הַקַּר.

הֵכַנְתִּי לוֹ סִירָה מִנְּיָר.
בְּאֶצְבַּע אַחַת לִטַּפְתִּי אוֹתוֹ.
בְּעַיִן אַחַת הִבִּיט בִּי.

 

 

אמי, לעת זיקנה

אֲפֹרָה, מֻכַּת יָרֵחַ,
תְּלוּיָה לְהִשְׁתַּכֵּחַ,
מוֹשִׁיטָה מַבָּט
לְלֹא תְּנַאי.
אוּלַי
תִּרְאֶה כּוֹכָב.

 

 

ביקור בבית הסיעודי

"מָה אִבַּדְתְּ?", שָׁאֲלָה כְּמוֹ תָּמִיד.
עֵינֶיהָ, שֶׁכְּבָר לֹא שְׁמוּרוֹת לָהּ,
הִתְפַּזְּרוּ בַּחֲלַל הַחֶדֶר. קוֹלָהּ מָעַד.

הָאֲדָמָה, אֵיךְ יָכֹלְתִּי לָדַעַת
אִם תִּשָּׂא אוֹתִי, כְּשֶׁהֵשַׁבְתִּי:
"אֶת אִמָּא שֶׁלִּי".

 

 

למוּת בְּמידה

לְהִתְרַגֵּל לָרַע מִכֹּל
פֵּרוּשׁוֹ לָמוּת,
אֲבָל בְּמִדָּה, לְהִפָּרֵד
בְּלִי כָּל הַטֶּקֶס הַזֶּה
שֶׁל הַפְּרֵדָה, וּבְלִי לְהִטָּהֵר.
לְהִשָּׁאֵר חַי עִם טַעַם שֶׁל דַּי
וַחֲרָדָה, כְּמוֹ יִצְחָק
שֶׁהוֹסִיף לִהְיוֹת הַבֵּן שֶׁל אַבְרָהָם
גַּם אַחֲרֵי הָעֲקֵדָה.

 

 

כאבי צניחה

הַכֹּל נוֹפֵל.
עַפְעַפַּיִם. שָׁדַיִם.
הָעוֹר מִדַּלְדֵּל
נִשְׁמָט.

הַכֹּל לִקְרַאת

עִלּוּי נִשְׁמָתִי.

 

סיגל זהבי, משוררת. 'אָפוֹר וְאָבוּד וּמֻפְלָא' הוא ספר שיריה השני. קדם לו הספר 'חָמֵשׁ שִׂיחוֹת שֶׁלֹּא נַעֲנוּ' (2013, 'גוונים'). סיגל זהבי יצרה בשיתוף עם הצלמת נורית בהונקר את המיזם האמנותי 'פּוֹאֶטִיקָאמֶרָה', דיאלוג קולנועי בין שירה לצילום. שירים מהספר הולחנו על ידי רוני זהבי. ניתן להאזין לאחדים מהביצועים בעמוד הפייסבוק 'אפור ואבוד ומופלא'.

 

על הספר

"כִּתְבִי אֶת כָּל הָאֱמֶת,// רַק אֶת הָאֱמֶת,// וְשֶׁאֱלֹהִים יַעֲזֹר לָךְ", כותבת סיגל זהבי באחד משירי הספר הזה. אבל עוד קודם שיעזור אלוהים, השירה עצמה היא שעוזרת, גם לומר את האמת וגם להתמודד עמה. אבל כדי שזה יקרה מבקשת זהבי לנקות את השירה מכל התייפייפות, קישוט ומחלצות. "מוּטָב תָּנִיחִי לוֹ, לַשִּׁיר הַזֶּה הַמְּדֻשָּׁן, הַמְּרוֹקָן.// בִּחְיָאָת, תְּני לוֹ לְדַבֵּר כְּמוֹ בֵּן אָדָם", היא כותבת באחד השירים האחרים, ואכן בשפה ישירה, כמעט נטולת מטאפורות, אבל פואטית להפליא היא מצליחה לדבר על חוויות ורגשות מורכבים וטעונים. קשרי משפחה, מוות, דמנציה, חרדות ונשיות. כל אלה עולים מתוך הספר הזה בעוצמה רבה מאוד, וכל זאת מבלי לטעון את השירים בדרמטיות יתר ומבלי להציע נחמה כוזבת לקורא, מלבד נחמת השירה עצמה.

אלי אליהו

 

ווטסאפ בַּקבוצה של השכונה 

הַי, אוּלַי לְמִישֶׁהוּ יֵשׁ אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל צָחִי מֵהַמּוֹעָצָה
אוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר, שֶׁאֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתּוֹ
עַל הַתְּאוּרָה בַּלַּיְלָה, לְסַפֵּר לוֹ שֶׁאֵין
אוֹר, שֶׁהָאוֹר מִתְפַּזֵּר, שֶׁאֲנִי
כְּמוֹ הַיָּרֵחַ, הוֹלֵךְ
וְחָסֵר.

השיר שלפנינו לקוח מתוך ספר השירים השני של המשוררת סיגל זהבי (ילידת 1965, חיפה, זכרון יעקב), "אפור ואבוד ומופלא" (2020, פרדס הוצאה לאור, עורך: אלי אליהו, עמ' 48). מעניין שספרה הראשון של זהבי, שעדיין לא קראתי בו, נקרא "חמש שיחות שלא נענו" (2013, הוצאת גוונים). את השיר הזה קראתי לראשונה בדף הפייסבוק של המשוררת אגי משעול ותיכף ומיד שמתי לב לרעננותו. שימו לב לתכניו: את הירח אפשר לתפוס כגרם שמיימי שמבחינת מראהו כלפי כדור הארץ הוא הולך ומתמלא מתחילת החודש העברי ועד לאמצעו או שהולך וחסר מאמצע החודש עד לסופו. זהבי בוחרת בחצי הכוס הריקה של הירח, אם אפשר לתאר את זה כך. ההחסרה באה לידי ביטוי גם בצורת השיר, החל מהטור הראשון שהיקפו תשע מילים הולך ויורד עד למילה אחת בטור השישי והאחרון שלו. כמובן שאם מבחינה כמותית רוב השיר מוקדש להדמיית תקשורת בין-אישית אמיתית הרי שחמש המילים האחרונות שלו הן כאלו שסביר להניח שהדוברת בשיר לא תכתוב בקבוצת הוואטסאפ השכונתית, אותו דימוי של העצמי לירח שהולך וחסר.

בגב הספר מצוין כי סיגל זהבי "יצרה בשיתוף עם הצלמת נורית בהונקר את המיזם האמנותי "פּוֹאֶטִיקָאמֶרָה", דיאלוג קולנועי בין שירה לצילום", ובמובן מסוים ניתן לקרוא גם את השיר שלפנינו בטכניקה שכזו, כמו קולנועית.

אילן ברקוביץ, בעל המדור "משורר בשטח" בעתון 'הארץ, 27.7.20

----------

ניסים קורים  

קָרָאתִי עַל אִשָּׁה שֶׁגִּלְתָה אֵיךְ לְנַטְרֵל כְּאֵב:
הִיא חוֹבֶשֶׁת אֶת הַמָּקוֹם בְּשִׁלְיָה שֶׁל סוּס.
אָמַרְתִּי לְךָ, נִסִּים קוֹרִים. רְאֵה, בְּרֵאשִׁית תַּמּוּז
חֲצָבִים כְּבָר נִצָּבִים עַל רֶכֶס הַכֻּרְכָּר.

אַתָּה נִדְרָךְ. מְחַפֵּשׂ בְּאַחַד הַסְּפָרִים שִׁיר נִשְׁכָּח
בּוֹ ט. כַּרְמִי מוֹנֶה נִסִּים. עַכְשָׁיו אַתָּה קוֹרֵא בְּפָנַי
וְכָךְ, בְּלִי מֵשִׂים, מַדְלִיק לוֹ נֵר נְשָׁמָה.
אִם זֶה לֹא נֵס, אָז מָה?

אני רוצה לגלות לכם/ן סוד: קשה לפרסם שירה בתקופה כזאת ולכן השיר הנפלא ממש הזה של המשוררת סיגל זהבי מתוך ספר שיריה השני והחדש, "אפור ואבוד ומופלא" (2020, פרדס הוצאה לאור, עורך: אלי אליהו, עמ' 49), מממש את עצמו כאן בעצם פרסומו כהוכחה שאכן ניסים קורים או בלשונו של המשורר ישראל אלירז ז"ל, "הבלתי ייאמן פשוט ישנו". חדי העין מביניכןם ודאי שמו לב לדמיון בין שם העורך של הספר, המשורר אלי אליהו, לבין שמו של מי שהשיר מוקדש לו. הדוברת בשיר של זהבי עושה כאן מהלך כפול: גם חושפת משהו מתפיסת עולמה וגם מלמדת אותנו על מלאכת הקריאה והעריכה של המשורר המוכר. כשהדברים באים בחליפה שירית מוקפדת כל כך: שני בתים מרובעים עם חרוזים יפים והולמים במקומות הנכונים אז התענוג מושלם: ניסים קורים!

אילן ברקוביץ, בעל המדור "משורר בשטח" בעתון 'הארץ, 28.7.20

 

סיגל זהבי באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, האתר של נילי דגן

 

הזנת תוכן: 14.9.2020

 

חזרה לדף הראשי "ההמלצה שלי - חדש על המדף"

 

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل