האלבום המרגש "בכל זאת איני נפרד", מבוסס על עזבונו של משורר צעיר, גאבור ארדש, נער יהודי בן 13 שנרצח על ידי משתפי פעולה הונגרים ב-1944, זמן קצר לפני שחרור בודפשט על ידי הצבא האדום. הנצחת זכרו במועד הזה בנוכחות האנשים הנדיבים שהביאו לכך שהפרויקט המיוחד הזה יקרום עור וגידים, לא הותירה עין יבשה אחת בין באי צוותא.
תשעה מעשרת השירים באלבום הם של ארדש, שהנסיבות הטראגיות של מותו מאירות באור עז את כישרון הכתיבה יוצא דופן שלו. הם לקוחים מספר שירה נושא אותו שם שקרובי משפחתו הצליחו להציל ולהנציח בעזרת מוסד "יד ושם".
סונדק חיפש שירים אחרים, לא שגרתיים, לאלבום החדש. בעצתה ובהמלצתה של קורין אלאל, המעבדת והמפיקה המוזיקלית של האלבום עליו החלו לעבוד יחד, התוודע סונדק לשיריו של ארדש (בתרגומו של דני נוימן). הוא החליט להלחינם ולאמצם גם כמעשה הנצחה את אחותו הבכורה שרון, שנפטרה ביום השואה והגבורה לפני כשלוש שנים.
במהלך העבודה, כשביקש לתהות על קנקנו של הילד הרגיש שבשיריו התאהב, גילה סונדק שעל שארי בשרו של ארדש נמנים בת דודתו מריאן מילר ובנה הסטנדאפיסט אדיר מילר. מריאן, שעבורה האלבום של סונדק הוא מימוש צוואתו הבלתי כתובה של בן דודה גאבור, משתתפת באלבום בקריאת שניים מן השירים בשפתם המקורית, ההונגרית.
זאת ועוד: האלבום והמארז המיוחד בו הוא נתון (דיסק, חוברת המלים שמגוללת את הסיפור בפרוטרוט, ספר השירים וערכה חינוכית שנכתבה על ידי בית הספר להוראת השואה ב"יד ושם" מתוך כוונה להפיצו בכל בתי הספר בישראל), הופקו באדיבות הקרן המשפחתית על שם טד אריסון לקידום סביבה אנושית טובה יותר.
האלבום חשוב גם לציבור, מפני שארדש הצעיר הוא כישרון שנגדע באיבו, ועל אף גילו הרך והלא בשל לכאורה, עזבונו הכתוב מותיר רושם עז של יצירה עמוקה, בוגרת ומפתיעה בהבעתה. אי אפשר שלא להרהר לאן יכול היה להתפתח ולצמוח, אלמלא נרצח בידי זדים.
שיר הנושא "בכל זאת אינני נפרד", שפתח את המופע: "אם ידפדפו הבאים אחריי בין דפיי/ מן השורות תפזז נשמתי/ חי אני בשיריי, בשיריי/ בזה העפר נשמתי לא תנוח לעד/ כשצעירים בדפי ספרי יביטו/ בכל זאת אינני נפרד...". שיר מרשים ואנדרטה מרשימה לנער משורר שלא יזיק לנו להכיר.
מתוך כתבה של עמוס אורן באתר "הבמה"
הזנת תוכן: 30.4.2017
חזרה לדף הראשי "מה חדש במוזיקה"
