אני ליאונה

אני ליאונה

מאת: גַיל הראבןI liona

בהוצאת "אחוזת בית"

בתחילת חייה, נדמה שדרכה של ליאונה על פני האדמה תהיה מאושרת. השמים הכחולים של יבשת אפריקה (שבה נולדה) מחייכים לה, ריחות ומזמורים קוסמים לה, והשמש מאירה את עולמה. ליאונה מרגישה אהובה, אך בהיעדר אנשים שלא רק יאהבו אותה, אלא גם יטפלו בה – היא שוקעת מגיל צעיר בספרים, והם אלה ש"מגדלים" אותה. גיבורי הספרים משמשים לה כחברים וכמודל להתנהלות בעולם. ואז, יום אחד הכול משתבש.

ביום בהיר אחד נאלצת ליאונה לעזוב את אפריקה ולנסוע עם סבתה לישראל, ושם להתחיל את מסע חייה הבלתי צפוי ורווי-העלילות. מסעה חוצה בסערה שכבות חברתיות – בעוד היא הופכת לנערה מושכת ואז לאישה שפוגשת אהבה. הוא מתחיל בקיבוץ, עובר בקהילה החרדית, ממשיך אל החברה האקדמית-בוהמיינית בירושלים, וכך הלאה. בדרכה נקרים לה טיפוסים שונים, מגוונים, אהובים ויריבים, שכדי להתמודד איתם, היא מקשיבה שוב ושוב לקולות גיבורי ספריה, המבקשים את הטוֹב, המוסרי והנאצל.

"אני ליאונה" הוא רומן גדול וסוער. זהו רומן ששואב את השראתו ממסורת הרומנים הפיקרסקיים הגדולים של המאה התשע-עשרה. במרכזו עומדת גיבורה ששפתה הייחודית יונקת מהספרים שקראה מאז ילדותה, והשפה הזאת גורמת לה להישמע באוזני סובביה כמישהי שכאילו יצאה בעצמה מבין דפיו של ספר. ליאונה היא צעירה אמיצה ומעוררת השראה, המבקשת להפוך לגיבורת חייה ומתמודדת עם קשיים רבים בלי לוותר על חיפוש אחר הטוֹב שבאדם.

ההחלטה של גיל הראבן לסַפֵּר את סיפורה של ליאונה הישראלית ברוח הרומנים הפיקרסקיים הגדולים, היא החלטה חתרנית, כזאת שמסרבת לוותר על עולם שבו קיימים גיבורים אשר משנים את חייהם, לצד דמויות מופת וערכים של טוּב ושל אצילוּת. החתרנות נמצאת גם בעצם כתיבת רומן "גדול" ואפי; כזה שאינו קצר-רוח, ופורש בפני הקוראים סיפור רב-דמויות, רב-מעללים ורב-נופים חברתיים; כזה שמאפשר צלילה ללילות קריאה ארוכים, ושהייה רחבת-לב בחברת הגיבורה, אהבותיה, פחדיה והדרמות שמזמן לה מסע חייה.

"אני ליאונה" הוא ספרה החמישה-עשר של גַיל הראבן, כלת פרס ספיר לשנת 2002, כלת פרס ראש הממשלה לשנת 2013, ומחברת רבי-המכר "שאהבה נפשי" (כתר, 2001), "השקרים האחרונים של הגוף" (אחוזת בית, 2008) ו"לב מתעורר" (אחוזת בית, 2010)

גַיל הראבן: הערות ביוגרפיות

גַיל הראבן נולדה ב-1959 בתל אביב, גדלה בירושלים ומתגוררת בה גם היום.
ספרה הראשון יצא לאור ב-1986. היה זה ספר הילדים "אגדה חדשה", שקדם לו מחזמר שהועלה בהצלחה על הבמה, ואף זכה בפרס הָרי הרְשוֹן. ב-1992 התפרסם "תקווה אם נתעקש", ספר תיעודי על העלייה החדשה מרוסיה, ושנה לאחר מכן יצא לאור ספר הפרוזה הראשון של הראבן למבוגרים — קובץ הסיפורים "ארוחת צהריים עם אמא". כעבור כשנה ראה אור הרומן הראשון שלה, "הסיפור האמיתי".
בשנת 2002 זכה רומן פרי עטה, "שאהבה נפשי", בפרס ספיר, ובשנת 2009 הוא יצא לאור באנגלית בארצות הברית וזכה בשנה שלאחר מכן בפרס הספר המתורגם הטוב ביותר מטעם ארגון "שלושה אחוזים". כמו כן, יצא הרומן לאור באיטליה. בשנת 2009 התפרסם גם סיפור קצר של הראבן ב"ניו-יורקר". סיפורים קצרים נוספים פרי עטה התפרסמו באנתולוגיות ובכתבי עת באנגלית, ברוסית, בספרדית, בצ'כית ובאיטלקית. "אני ליאונה" הוא ספרה החמישה-עשר.
יצירתה של הראבן רחבה ומגוונת. בלמעלה מ-20 שנות כתיבה, היא לא היססה לחקור נושאים מגוונים ולכתוב בז'אנרים שונים. "הדרך לגן עדן" הוא קובץ סיפורי מד"ב, "שפת קיר" (שהוציאה יחד עם עליזה אולמרט) הוא אלבום תצלומים שעניינו אמנות גרפיטי ישראלית, והרומן "האיש הנכון" משתייך לז'אנר ספרי המתח. בנוסף, היא תירגמה את הסונטות של שייקספיר יחד עם אבי הסנר (הוצאת דביר, 2011) ופיתחה עם השנים כתיבה עיתונאית ותיעודית ענפה. בין היתר, היא כתבה טורים ב"חדשות", ב"מעריב", ב"ג'רוזלם ריפורט" וב"ליידי גלובס", לצד מסות בכתבי עת ומחזות וספרי לילדים. רבים מהרומנים שלה היו לרבי מכר, ועל יצירתה זכתה בפרס ראש הממשלה לשנת תשע"ג.
בנוסף לכתיבה, הראבן לימדה במכללת "עלמא", בתוכנית "אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה, בבית הספר לקולנוע "מעלה", במשכנות שאננים, בבית שמואל ובבית הסופר בירושלים. בשנת 2006 היתה מרצה-אורחת באוניברסיטת אילינוי, ובשנת 2012 היתה סופרת-אורחת באוניברסיטת אמהרסט. כיום היא משמשת כחברה באקדמיה ללשון העברית.

רשימת יצירותיה

פרוזה

"אגדה חדשה", ספר ילדים (עם עובד, 1986)
"תקווה אם נתעקש", ספר תיעודי (עם עובד, 1992)
"ארוחת צהריים עם אמא", קובץ סיפורים (זמורה ביתן, 1993)
"הסיפור האמיתי", רומן (זמורה ביתן, 1994)
"מוזה", רומן (כתר, 1995)
"הבוקר הרגתי איש", קובץ סיפורים (כתר, 1997)
"בארץ זוללי הבגדים", ספר ילדים (כתר, 1998)
"הדרך לגן עדן", קובץ סיפורים (כתר, 1999)
"שאהבה נפשי", רומן (כתר, 2001)
"חיי מלאך", רומן (קשת, 2003)
"האיש הנכון", רומן (קשת, 2005)
"שפת קיר", אלבום תצלומים (ידיעות אחרונות, 2007)
"השקרים האחרונים של הגוף", רומן (אחוזת בית, 2008)
"לב מתעורר", רומן (אחוזת בית, 2010)

מחזות

"אגדה חדשה", "מסע הדוד מקס", "חגיגה בבילגיניה", "המופע של רפונזל"

 

הזנת תוכן: 9.4.2014

חזרה לדף הראשי "מה חדש בספרות"