דודו בוסי - פרא אציל

טקסט קטע ההקראה המוקלט cd noble_savage
"פרא אציל" מאת דודו בוסי

עד גיל חמש-עשרה וחצי, חודשיים או שלושה לפני שנעצרתי ואושפזתי, כמעט כולם קראו לי שמניאק או סתם שמנייה. זה היה מעליב, אבל לא הראיתי לאף אחד כמה אני פגוע. אני לא דוד לוי. כחודש לאחר יום הולדתי העשירי אמר לי יום-טוב, אבי הביולוגי, שאני הולך ומשמין בגלל שאני צובר יציקות בטון בנשמה. כשסיפרתי את זה לסימה, אמי, היא עיקמה את האף ואמרה שאם אני רוצה לחזור למשקל נורמלי, אני "חייב לתת לזמן זמן, כי הזמן ממיס אפילו את שטויות הבטון שיום-טוב הדפוק מוכר לך". אחרי כמה חודשים שבמהלכם צברתי שישה או שבעה קילוגרמים נוספים, איבדתי את הסבלנות ושאלתי את סימה, " למה לזמן הזה שממיס לוקח כל-כך הרבה זמן להגיע?" סימה ליטפה לי את השיער ואמרה שזמן זה דבר שצריך לחכות לו בסבלנות, והמליצה לא לחשוב עליו הרבה "כי זה רק מעכב אותו יותר". על דיאטה, אגב, שניהם לא דיברו אתי באותם ימים.

לפני התפרקות המסגרת המשפחתית השנייה שלי חיינו אני, סימה ויפת, אבי החורג, תחת קורת גג אחת בשכונת הארגזים. שכונת הארגזים נמצאת בשפיץ המזרחי של דרום תל-אביב. יום-טוב, גם הוא תושב הארגזים, אומר שנעים לחיות בשכונה שלנו כמו שנעים להתנגב בנייר זכוכית. לדעתו, הארגזים תמיד היתה ותישאר דיר-אל-בלח היהודית, "מחנה פליטים שאיש בממסד לא שם ולא ישים עליו קצוץ". יפת היה הרבה יותר אופטימי בקשר לעתידה של השכונה. הוא חזר וטען שמישהו שם למעלה עוד עשוי להתייחס למצב הרקוב ששורר אצלנו, קוראים לו סדאם חוסיין. יפת תלה תקוות רבות באיש הממסד העירקי, שבזכותו שופרו תנאי מגוריהם וחייהם של תושבי שכונת עזרה השכנה.

עד שאולי ינחתו גם עלינו איזה סקאד או שניים, נחיתה שבסופו של דבר תביא לשיפור מצב התשתיות ולשיפוץ הבתים העלובים של הארגזים, היה יפת נוהג לערום סביב בתינו ברזלים, קרשים, טיירים קרועים וסתם פסולת בניין - חומרים שהרחיבו את שטחי החצר שלנו על חשבון שטחי המדינה. לפחות פעמיים בשנה היתה גדר התיל שתוחמת את החצר שלנו מתרחקת יותר מקירות בתינו הסדוקים. יפת היה חורני עם אידיאולוגיה. "את עוד תראי," היה מבטיח לסימה, "שכל הזבל הזה בחצר יהפוך עם הזמן לכסף מזומן או לווילה מפוארת."

באותם ימים לא עניינו אותי בתים, וילות או מזומנים, שאליהם יפת נכסף כל-כך. חוץ מזה שתקופה ארוכה ציפיתי כמו אהבל שהזמן, ורק הזמן, יעשה אותי רזה, היו לי שני חלומות גדולים: שאנה בובקין תתאהב בי ושאעבור לחזקתו של יום-טוב.

אנה היא יצירת המופת של הבורא. לראות אותה מסתובבת בסמטאות שכונת מגוריה, שכונת התקווה הקרובה, זה כמו לראות פנינה ענקית מתגלגלת על מכסה של פח זבל. כל-כך היא יפה, עד שלדעתי, שואה תיפול על האמנות אם היא תעמוד מול תמונתה של המונה ליזה, כי חיוכה המפורסם של הג'וקונדה יימחק מרוב קנאה. כמובן שהתאהבתי בה ברגע שעיני נחו על עיניה הירקרקות. החלום השני שלי, לעבור לחזקתו של יום-טוב, צץ מהסיבה הפשוטה שלחיות עם יפת וסימה תחת קורת גג אחת זה כמו לחיות ברחוב אלם - סדרת סיוטים.

 

על הסופר ועל הספרdudu bus

פרא אציל, ספרו השני של דודו בוסי, יצירת מופת, בהקראתו של יהונתן כיס-לב ובעריכתה של
ליאת שנפ מחברת סוניקבוקס.

כמעט הכול בחייו של אלי, נער דעתן הסובל מהפרעות אכילה, מועד לפורענות. בשכונת הארגזים שבה הוא מתגורר עם סימה, אמו הביולוגית, ויפת, בעלה, זוג נרקומנים בגמילה, מכנים אותו שמניאק, ואילו בבית הספר
מדביק לו המורה לספרות את התואר "פרא אציל" בתור כינוי גנאי.

אלי, קורא ספרים כפייתי, מאוהב מרחוק באנה בובקין, נערה יפיפייה שעליה הוא מנסה לגונן, ונקרע בין דאגתו לאמו ובין רצונו לגור עם אביו, יום-טוב, אמן טוטלי המחזיק בדעות לא שגרתיות, תושב שכונת הארגזים אף הוא.

באווירה המתפקעת מיצרים ואלימות של דרום תל אביב דבר אינו נשאר בממדיו הטבעיים.
האהבה והקרעים שאלי חווה מכריחים אותו לנקוט עמדה ולפעול, אך האירועים נשמטים משליטתו במהירות וסכסוך משפחתי קטן מתפתח לטרגדיה שעיוורון מרצון ותאוות נקם משחקים בה תפקידים ראשיים.

אלי מגולל את מהלך האירועים בשוך הסערה, לאחר שהאוויר התבהר והמחיר שולם במלואו, בטון חכם, בלשון חושנית, בציוריות שלעיתים היא תמימה ולעיתם מלאה הומור שחור, ההופכים את סיפורו לרומן הנקרא בנשימה עצורה.

דודו בוסי נולד בשנת 1963 בשכונת התקווה בתל אביב. למד משחק בסטודיו יורם לוינשטיין.
"פרא אציל", הוצאת כתר, הוא ספרו השני. קדם לו הרומן "הירח ירוק בוואדי". בוסי הוא חתן פרס לסיפורת חדשה של "עם עובד" לשנת 2000.

הספר פרא אציל הפך במהרה לרב מכר, וזכה לביקורות משבחות. הספר אף היה בין חמשת המועמדים האחרונים לפרס ספיר.

ספר האודיו פרא אציל ראה אור בהפקת סוניקבוקס.
מוסיקה: גל וסיוון

להאזנה לקטע מההספר

Click to download in MP3 format (1.43MB)


מתוך הביקורת מאת מורי פישל באתר נוריתה:

"זהו, תם ונשלם. בחצות בדיוק הספר מונח על המדף ודקות ארוכות אני נאבק להחזיר את הנשימה לסדרה, להשקיט את המחשבות, לנסח ביקורת מסודרת ואפילו עכשיו, בזמן הכתיבה, הסערה עולה וצפה מחדש שבע שעות אחרי. אין ספק שזה סיפור גדול, דוגמה ומופת לסער ופרץ במיטבו. מומלץ עם כוכבים רבים, אלמלא זיקוקי הדי-נור הסתירו אותם לגמרי. לחטוף ולקרוא בסביבה נטולת הפרעות ועם תרופות ארגעה חזקות בהישג יד."

 

לרכישת ספר השמע "פרא אציל" באתר סוניקבוקס

 

صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل