של 15 שנה, בפרסום בו-זמני של שלושה כרכי שירה חדשים
השבוע רואים אור יחד שלושה כרכי שירה חדשים משל אילן שיינפלד – "שירי הטארוט", "על מהותו של הג'סטין, ו"ספר התמורה" – פי ארבעה שירים מאשר פרסם עד כה.

טרילוגיית השירה הזאת כרוכה במהפך בחייו של שיינפלד – מקץ 30 שנה בביתו בנווה צדק בתל אביב, עזב את העיר ועבר להתגורר עם בניו, מיכאל ודניאל, בקיבוץ תובל בגליל, במטרה להשתקע בו. בכוונתו להמשיך לעסוק בהוראת כתיבה יוצרת, בעריכת כתבי-יד, ביחסי ציבור ובהוצאה לאור – ובקריאה בקלפים. דבר שאותו לא עשה עד כה. כעת משיק שיינפלד גם מרתוני כתיבה בקיבוץ תובל, טור אישי במקומון 'על הגוש' של אזור משגב וליווי כותבים באופן פרטי וגם בעבור הוצאת 'סטימצקי.'

"שירי הטארוט" – שירים מן השנים 200-2002, בהן חווה שיינפלד משבר עסקי, שהתבשר לראשונה בקריאה בקלפים. הוא למד לקרוא בקלפים, תוך כדי כתיבה עליהם, וכיום הוא קורא בקלפים בעצמו. הספר מביא בו את כל קלפי הטארוט בצבע מלא, קלף בצד שיר.

"על מהותו של הג'סטין" - שירי אהבה הומוסקסואליים, שנכתבו בשנים 2002-2006, בהן עיבד את הפרידה מבן זוגו, הצלם עדי נס, התאהב בג'סטין, שלא השיב לו אהבה, וחי עם שני בני זוג אחרים, בזה אחר זה. ג'סטין הוא שם דמותו של הצעיר יפה-התואר מן הסדרה 'הכי גאים שיש,' שהיה למושא כמיהתם של רבים.

"ספר התמורה" נכתב בשנים 2007-2015. בספר כותב שיינפלד על קשיי הכתיבה שלו, על נטייתו לדיכאון, על קרבתו לטבע ולארץ הזאת, בשני פרקי שיר פוליטיים חריפים – וגם על ההורות היחידנית שלו את תאומיו, אותם הביא לעולם באמצעות פונדקאית בהודו.
שלושת כרכי השירה מגלים את מלוא היקפה של שירתו, שהייתה גנוזה שנים במסתרים. השירים נכתבו בצורות מגוונות, ממקאמות דרך סונטות וטרצה-רימה ועד שירים 'חופשיים,' עם ריתמוס מובהק ומוקפד וחריזה מופנמת. כל השירים עברו עשרות גרסאות עד לפרסומם.

"במשך השנים שבהן 'נעלמתי' כמשורר, והופעתי על במת הספרות כמחבר רומאנים," אומר שיינפלד, "תהו רבים מחבריי המשוררים מדוע השתתקתי. לאיש מהם לא סיפרתי, כי בשנות השמונים הבטחתי להוריי, שאחדל מפרסום שירי אהבה הומו-ארוטית בעיתונים, כדי להקל עליהם. זה גרם לי להשתתקות מוחלטת. כתבתי וגנזתי עד שלא יכולתי יותר. הבנתי שזה עושה לי נזק איום והחלטתי להוציא את הכול בו-זמנית. הן כדי לגאול את עצמי ואת שירתי, והן כדי לצעוק שאני כאן, שלא חדלתי לכתוב שירה לרגע. שפשוט נמנעתי מפרסומה."

כרכי-השירה רואים אור בסיוע פרויקט גיוס מימון המון מוצלח (הדסטארט), שקיים אילן באפריל 2016 באתר 'מימונה.' בפרויקט ואחריו אסף 45,000 ₪.
בחודשים הקרובים יראה אור גם הרומן החדש של שייינפלד, "אשת הפיראט היהודי," בעריכת נעה מנהיים, בהוצאת כינרת זמורה. כעת שוקד שיינפלד על כתיבת הרומן הבא, ועל עריכת שני קבצים סיפורים קצרים מפרי עטו, שאף הם היו גנוזים במשך שנים.

"הגניזה קשה לי," הוא אומר. "כעיתונאי, כאיש יחסי ציבור וכבלוגר אני רגיל לקבלת תגובה מידית על כול מה שאני כותב. אבל ככול שחולפות השנים, אני מעביר כול יצירה שלי עשרות גרסאות עד לפרסומה, וממשיך לתקן אותה גם בשלב ההגהות, עד הגהת העימוד האחרונה. חשוב לי לדייק את המוסיקה הפנימית ואת לשונו של כול טקסט שאני כותב. זו הסיבה למשך הזמן הרב העובר בין השפע הגדול שאני כותב, מדי יום – לבין מועד פרסומו."

אילן שיינפלד (1960), בוגר ביה"ס לתסריטאות (2007), ביה"ס למחזאות (2006), תואר שני בספרות עברית באונ' ת"א. מנחה סדנאות כתיבה במסגרות שונות, בעל משרד יח"צ והוצאת "שופרא לספרות יפה." היה דובר התיאטרון הקאמרי (1992-1995). כתב ב: "גוגיי" (2004), "זמן תל אביב" (2000-2001), "דבר" (1992), "גלובס" (1990), "העיר" (1989), שבועון "לעניין" (1989), "עיתון תל אביב" (1988), "מגעים" (1988), "מגוון" (1981-2). לימד ספרות באונ' ת"א (1998), באונ' העממית ת"א (1989) בסמינר הקיבוצים ובמכללת חדרה (1984-5), היה עורך לילה ב"חדשות" (1992), מייסד ועורך כתב העת "שופרא" לספרות (1984-86) וסגן העורך הספרותי ב"על המשמר" (1981-1992).
ספריו. סיפורת: "כשהמתים חזרו" (כינרת זמורה ביתן, 2012), "מעשה בטבעת" (כתר, 2007), "רק אתה" (שופרא, 2000), "שדלץ" (1998). שירה: "המדריך לתייר" (שופרא, 2003), "כרת" (שופרא, 1997), "תשליך" (תג, 1995), "ארעי" (הוצאת תמוז ואגודת הסופרים, 1992), "וראשיתו באהבה" (הקיבוץ המאוחד, 1989), "טורים לרע בפרידה" (הוצאת אלף, 1987), "עושים אהבה בלשון" (דביר, 1983), "לטאה מכושפת" (הוצאת מרתף 29 עקד, 1918). ילדים: "ממלכה ומשה קוליסיה" (שופרא, 2006), "אין ציפור כזו, קורציפה" (שופרא, 1988), "הספר המשונה של מרגוליס" (הקיבוץ המאוחד, 1991), "שלום" (הקיבוץ המאוחד, 1989), "מן הלב של תל אביב" (דביר, 1983). עיון: "הסדנה לשירה" (שופרא, 2006), "בית ספר למשוררים" (שופרא, 1998), 'עוף החול יוכני', עבודת-גמר לתואר מ.א בחוג לספרות עברית. מנחה: פרופ' נורית גוברין (1998). כתבי עת: "שופרא, עיתון ישראלי לספרות ולהגות" (1984-86). מחזות: "בנות הים" (2008, פסטיבל פותחים מסך, בית לסין), "אריזות" (פסטיבל צו קריאה, צוותא 2006), "תותים" (2007). "היי רימונה" התיאטרון הקאמרי, בשיתוף אילן חצור וריבי פלדמסר ירון (1992), "גנבי החלומות" (תיאטרון הבובות של אריק סמית, 1993), "המלך שלמה ולילית", בבימוי רות קנר (תיאטרון מסחרי, 1994). תסריטים: "קופסאות" (2010. במאי: דורון אלון, 2012), "הבעל השלישי" (2007). טרם הופק.

פרסים ומלגות: פרס היצירה של ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול (1991, 2015), פרס קוגל לספרות יפה (1988, 2013), פרס הסרט הטוב ביותר בקטגוריית הסרטים הזרים לתסריטו "קופסאות" בפסטיבל קנברה, אוסטרליה (2012), פרס שלישי למחזה "בנות הים" בפסטיבל "פותחים במה" בבית ליסין ומלגת פיתוח מחזה מטעם קרן יהושע רבינוביץ' לאומנויות ובית לסין (2008), צל"ש למחזה "אריזות", בפסטיבל 'צו קריאה' בצוותא (2007), פרס קרן גולדברג של הקרן הקיימת לישראל עבור הרומאן "שדלץ" (2001), קרן רבינוביץ' לאמנויות, וקרן עמו"ס מילגת הוצאה לאור לספר "בית ספר למשוררים" (1998), קרן ת"א לספרות ולאמנות, מלגה להוצאת ספר השירים "וראשיתו באהבה" (1988), אונ' ת"א, פרס דב סדן לתלמידי מחקר, על עבודת הגמר "עוף החול יוכני" (1988), אונ' ת"א, מלגת לימודים לתואר מ"א (1983,84,85), הוצאת 'דביר', תחרות ע"ש מרדכי ברנשטיין, פרס לסטודנט מצטיין בלימודי הספרות העברית החדשה (1983), קרן ת"א לספרות ולאמנות, מלגה להוצאת ספר השירים 'עושים אהבה בלשון' (1983).

הזנת תוכן: 20.3.2017

חזרה לדף הראשי "מה חדש בשירה"