קיצור תולדות הנְס כריסטיאן אנדרסן

אִמָּא שֶׁלּוֹ בֶּטַח חָלְמָה לְשַׂחֵק אוֹתָהּ נְסִיכָה עַל עֲדָשָׁה,
אַךְ הִסְתַּפְּקָה בְּלִהְיוֹת אַלְכּוֹהוֹלִיסְטִית
לֹא אָנוֹנִימִית, וּבְעֵת שֶׁאָבִיו הַסַּנְדְּלָר יָרָה צְרוֹרוֹת מַסְמְרִים מְשֻׁמָּשִׁים אֶל סֻלְיוֹת נְבוֹכוֹת הִשְׁתּוֹקְקָה אֲחוֹתוֹ הַזּוֹנָה לַחְדֹּר בְּנוֹנְשָׁלַנְטִיּוּת לְנַעֲלֶיהָ הַנּוֹצְצוֹת
שֶׁל בַּת הַיָּם הַקְּטַנָּה, וְרַק הוּא, שֶׁלֹא מָצָא חֲנוּת שֶׁתַּסְכִּים לִמְכֹּר עוֹר עָבֶה לְגוּפוֹ הַמְדַמֵּם, הִתְנַחֵם בְּאֵינְסְפוֹר פַנְטַזְיוֹת עַל מַלְכַּת שֶׁלֶג פְּרוּעָה שֶׁמְּפַתָּה בְּלִי חֶשְׁבּוֹן גְּדוּדֵי חַיְּלֵי בְּדִיל
מֻטְרָפִים.

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

פגישתי הראשונה עם השירה הייתה בכיתה א', עת למדנו את השיר "עציץ פרחים" מאת ח"נ ביאליק. אני עדיין זוכר כיצד באתי הביתה וסיפרתי לאמי "איזה מסכן העציץ, שכל חבריו בגן והוא לבד לבד..."

עֲצִיץ פְּרָחִים

מִן הַחַלּוֹן

פֶּרַח עָצִיץ

כָּל-הַיּוֹם

הַגַּנָּה יָצִיץ.

כָּל חֲבֵרָיו –

שָׁם בַּגָּן,

הוּא לְבַדּוֹ

עוֹמֵד כָּאן.

מה תפקידה של השירה בעיניך?

השירה בעיניי היא הליכה או ריצה למרחקים קצרים; אתנחתא חכמה, נדיבה ומרגשת שעולה ומופיעה בין מרוץ השניות, הדקות, השעות, הימים והלילות וחוזר חלילה.

משורר\ת שאתו היית רוצה לשבת ולשוחח?

לאה גולדברג, אברהם חלפי, זלדה, דויד אבידן, מאיר אריאל, צ'ארלס בוקובסקי, דליה רביקוביץ, אמיר גלבוע, פנחס שדה, אבות ישורון.

איך את\ה יודע ששיר גמור?

ראשית כתיבת כל שיר שלי היא בעט או בעיפרון על דף נייר לבן. זו מעין סקיצה, סוג של הבאת רעיון/תחושה/מחשבה ששועטים לי במשך כל שעות היממה ולא מרפים. לאחר הכתיבה אני מניח את הטקסט בתוך תיקיית פלסטיק למשך כעשרה ימים, ואז – כשאני חוזר כעבור אותם ימים אל אותו טקסט – אני מגלה בו דברים משונים לחלוטין; דברים שהשתנו גם בטקסט וגם בי במשך אותו פרק זמן. בשלב זה אני נוטל דף נייר חדש וכותב עליו שוב את הטקסט המקורי, כולל מחיקות ותוספות שעולות בי באותה עת. אני מחזיר את הטקסט לתיקייה, מחכה עוד כמה ימים, ואז מעלה את הטקסט (שנראה לי שוב מעט שונה ואחר) למחשב, תוך כדי שינויים שצצים לפתע בתוכי.
כעבור כשבוע אני ניגש שוב לשיר, קורא אותו מספר פעמים, משנה עוד מילה או משפט שנראים לי נחוצים, ורק אז – כשאני חש שלם לחלוטין עם התוצאה שהגיחה לעולם – אני שולח את השיר על פני המים.

ספר פרוזה לאי בודד?

התנ"ך

מדוע בחרת שיר זה?

בילדותי המוקדמת אהבתי מאוד את הנס כריסטיאן אנדרסן. סיפוריו, למשל, "הנסיכה על העדשה", "הברווזון המכוער", "בת הים הקטנה", "חיילי הבדיל" וכו' הסעירו את רוחי, אם זה לשמחה אם זה לעצב, ונגעו בי מאוד.
כשבגרתי והפכתי לאב קראתי גם לילדיי מסיפוריו של אנדרסן, אלא שאז כבר ידעתי היטב שמתחת לצבעים העליזים והאופטימיות הכמעט נצחית מסתתר כותב שרוב ימיו היו תוגה וצער, וגם הוא, כאחרים לא מעטים, נכשל בחיפושיו אחר חנות שתסכים למכור עור עבה לגופו המדמם.

לדף של שלומי חסקי בסופ"ש שירה מספר 4

הזנת תוכן: 4.4.2013

לדף הראשי של משוררים באור