עזרא לוי – צלם פואטי

אירוע השקת הספר "ארעי" מאת המשורר אביחי קמחיEzra levi

הוצאת "עמדה", 2018, בעריכת ד"ר צדוק עלון
"בית היוצר" של אקו"ם, תל אביב - 21/5/18

---------------------------------------------------

זה ספרו החמישי של המשורר אביחי קמחי.
מול אולם גדוש, המשורר עצמו הנחה ערב זה בחן רב ובהומור.

בהשקה זו השתתפו: רפי וייכרט, רוני סומק, רן יגיל וצדוק עלון, שהקריאו שירים מתוך הספר בליווי פרשנות אישית מעניינת של כל אחד מהם. לסירוגין, הזמרת-יוצרת חני דינור והמוסיקאי-מלחין רמי הראל ביצעו שירים שהלחינו מתוך הספר, בליווי פסנתר. לטעמי, הפרשנות המוזיקלית של שניהם, אכן תאמו לטקסטים של המשורר.

מצאתי לנכון, להביא בפניכם ציטוטים מדבריו של עורך הספר ד"ר צדוק עלון, בו התייחס לשירתו של קמחי וגם לאופן עריכת הספר. לפניכם ציטוטים מדבריו:

"לפי הבנתי, שיר, כמו כל יצירת אמנות, הוא שילוב של תשוקה ואיפוק. הוא שילוב של המקסימום האפשרי והמינימום ההכרחי: מקסימום אפשרי של ספונטניות ומינימום הכרחי של תודעה, שמטבעה היא מרסנת. למזלנו, אביחי באופן אינטואיטיבי יודע זאת. 

לחץ על התמונות להגדלה

prettyphotoprettyphotoprettyphotoprettyphoto

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אביחי קמחי (תמונה עליונה מימין). חני דינור, רפי וייכרט

התשוקה של אביחי היא מטאפיזית, הוא קנאי לשירה. זו תשוקה שמבטאת געגוע למשהו שאולי חבוי בנו טרם לידתנו, כפי שאומר הוא בספריו הקודמים "אַךְ אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ וּמִתְגַּעְגֵּעַ / אוּלַי לְמַשֶּׁהוּ / שֶׁהָיָה לִפְנֵי הֱיוֹתִי".
אני בכוונה מזכיר את שיריו הקודמים, כי בעיניי כל שיריו - הקודמים ואלה שבכאן - משרטטים לנו דמות של משורר, שלגביו השירה היא תחום שאין בו זמן – אין בו עבר והווה. אין עבר ועתיד בשירה.
"וְהַזְּמַן הָפַךְ אֶּחָד / אֵין עָבָר וְהַכֹל מִתְרַחֵש / עַכְשָׁו וְכָעֵת אֲנִי כוֹתֵב / אֶּת שִירִי הָרִאשוֹן / מִלִּפְנֵי שְמוֹנֶּה שָׁנִים / וְאֶּת שִירִי הַנּוֹכְחִי" / ...

יש פער אינהרנטי בין המהות הפנימית שלנו, לבין הדיבור שלנו אודות עצמנו. יש פער מובנה בין התובנות הנפשיות שיש למשורר, לבין היכולת שלו לתאר תובנות אלה. אי אפשר לצמצם עד אפס, את הפער בין המציאות ובין תיאור המציאות במילים. זהו פער מובנה. אצל אביחי - ולדעתי זה מה שמאפיין אותו והופך אותו למשורר חשוב - התשוקה היא לצמצם עד כמה שניתן את הפער הזה. והצמצום נעשה על ידי כך שהוא מסיר מעגל ועוד מעגל. הסרת המעגלים הזו גורמת לנו לחוש בקסם שגובר והולך בשיריו, ולפעמים אתה ממש משתומם מהפתיחות, מהגילוי, מחשיפת הרגש; זה מה שהופך אותו למשורר. היכן שנדמה לך שהסרת המעגל תהפוך את השיר לרגשני ולבעל ערך יומני בלבד וללא ערך פואטי, ולכן לא היית רוצה להסירו, בא אביחי בתעוזה ובכישרון פואטי ועושה זאת, עם ביקורת עצמית.

איך אפשר לערוך משורר כזה, כשאתה יודע שהערה אחת מיותרת עלולה לחבל בתשוקה הזו? מזלי הוא שאביחי מודע לאיזון הנדרש הזה: ההערות שלי היו פחות בייחס לשירים והן יותר התייחסו למידת התשוקה ולמידת האיפוק של אביחי. יותר העליתי את השאלה בפניו האם האיזון כאן הוא טוב בעיניך; האם יש כאן מספיק ביטוי לתשוקה והאם יש כאן איפוק במידה הנכונה.

prettyphotoprettyphotoprettyphotoprettyphoto

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה עליונה מימין: נועם גיל-אור, נילי דגן, חני דינור, רמי הראל. 
תמונה עליונה משמאל: אביחי קמחי ורוני סומק. 
תמונה תחתונה מימין: אביחי קמחי וצדוק עלון.

למעשה, הדיאלוג היה לא עם השיר אלא עם אביחי; לא ערכתי את השירים, אלא ניהלתי דיאלוג עם אביחי, כך שבאמת באמת הוא זה שערך את השירים. אין לו עורך טוב ממנו עצמו, אם כי וזו דעתי, כל כותב צריך מישהו עימו ינהל דיאלוג, כי בסופו של חשבון, אדם לא יכול לעסות את עצמו. היה לי קל מאוד לערוך את הספר. ולמזלי לא נזקקתי הרבה פעמים להתערבויות כאלה.

אני חושב שהמתח הזה בין התשוקה האין סופית לאיפוק, קשור בקשר הדוק לשמו של הספר – "ארעי". ארעיות: האיפוק הוא תוצר של השכל, של התבונה. האיפוק מייחד אותנו כבני אדם. התודעה שלנו, אם אפשר לומר כך, יש בה שני רבדים: מצד אחד יש לנו תודעה בדבר התשוקה והספונטניות, אך מצד שני יש בנו גם את תודעת הכיליון - תודעת הארעיות. היותנו בני תודעה מצד אחד היא ברכה, אחרת לא היינו נהנים מחווית קיום ומתחושות ספונטניות שפוקדות אותנו. אך התודעה מלמדת אותנו גם את הכיליון, את הארעיות.

הארעיות נתפסת כחוסר צדק. היא נתפסת כסוג של אי צדק, כעיוות, ובאמת היא עלולה להוביל לתחושה כי אין ערך לכלום. לא לחינם אומר אביחי: רַבִּים מִשִירַי הֵם / עַל הָעַוְלוֹת שֶּבְּחַיֵינוּ / וְעַל הָאַרְעִיוּת שֶּבְּחַיַי. את העוולות ואת הארעיות שם אביחי באותה קטגוריה. מכאן השם המשמעותי של הספר – "ארעי". השירה תחפה על הפצע הנפער מתודעת הארעיות."

עד כאן, דבר העורך.

prettyphotoprettyphotoprettyphotoprettyphoto

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה עליונה מימין: רן יגיל. משמאל: רן יגיל, אביחי קמחי, חני דינור, רמי הראל.


* בנוסף לתמונות, העליתי מדגם קטן משירי הספר, להתרשמותכם. מובן, שמדגם זה אינו יכול לשקף נאמנה את מכלול השירים המגוונים שבספר.

למעוניינים לצפות בתמונות נוספות מאירוע ההשקה, להלן קישור אל האלבום בדף הפייסבוק של עזרא לוי.

 

הזנת תוכן: 7.6.2018

חזרה לדף הראשי "עזרא לוי - צלם פואטי"

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل