האתר של נילי דגן

במדור "שולחן עורך" המשורר והעורך אמיר אור
יערוך שירים ויחלוק איתנו את שיקולי העריכה.

השירים למדור ייבחרו בעיקר על פי העניין העריכתי שהם מציעים.

המשורר אמיר אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" בהוצאת פרדס, ומלמד עריכה וכתיבה יוצרת. אור ייסד את סדרת "פגסוס" ואת סדרת "הליקון לשירה" וערך את שיריהם של משוררים רבים, בין השאר חזי לסקלי, נורית זרחי, חדוה הרכבי, אשר רייך, יעל גלוברמן, אלי אליהו, ענת זכריה וסיגל בן יאיר.

ליצירת קשר: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

השיר שלהלן חובּר במהלך תרגיל כתיבה שניתן בסדנה בבית הסופר.
אני מביא כאן תקציר של דיאלוג העריכה, שבפועל נמשך דרך שלוש טיוטות עבודה.
פרסום השיר ותהליך העריכה נעשה באישורה של המשוררת.

כיבוש היצר - טיוטה 1 / ענת ריינר

1. להסתכל בתות המונח לפניי, אסור לגעת.

2. ועיניי חופשיוֹת, נוגעות בתמונתך.

3. עכשיו אפשר לממש את הפרדה.

4. האישה שאתך הניחה את כרית אצבעה על הלחי שלך,

5. אני רואה היטב את הגומה.

6. ולא לחמוד. זו דרישה.

7. אהבתי עומדת בה.

8. רק עיניי הולכות בדרך הייסורים

9. עד פיומיצ'ינו רומא.

10. אתה מקבל את פניי, פניך רכים, מכוסים זיפים שחורים,

11. לא אלטף אותם עוד.

12. עיניי אל אחר אשא

13. תשוקתי אליך במלח כבושה.

14. אני נוטלת לעצמי את הנזר ששמתי לראשך.

15. כרגע אני גיבורה.

זהו שיר על פרידה כואבת מאהוב רחוק באיטליה, ואולי על אהבה בלתי אפשרית. שיר על זיכרון, געגוע ואובדן.

1. השיר נולד מתרגיל בסדנה שהעברתי. המשתתפים התבקשו לבצע פעולות מסוימות עם תות שדה שהונח לפניהם, ולכתוב. השורה הפותחת היא "פיגום" המתאר את התרגיל שממנו צמח השיר. היא אינה נחוצה בשיר המוגמר.

2. המלה "חופשיות" אינה מוסיפה לאמירה. גם לא ברור כלפי מה זה נאמר – מה כבל את העיניים קודם לכן, או מה לא חופשי. לאחר שוויתרנו על השורה הראשונה ההקשר עצמו (שאסור לגעת, אבל יש חופש להביט) – הושמט ואינו מובן עוד.

3. את הביטוי המסורבל מעט "לממש את הפרידה" ניתן להחליף ב"אני נפרדת ממך" הפשוט והישיר יותר, שבהקשר לשורה השניה גם מעשיר את האמירה בסתירה רגשית מוכרת - הדוברת נפרדת מן האהוב, ובו בזמן עיניה כאילו היו בעלות רצון משלהן, דווקא נוגעות בתמונתו.
לאפקט המלא של הניגוד שנוצר כדאי להחליף את הסדר בין האמירות (אני נפרדת... עיניי נוגעות..) ולמקם אותן ברצף, בשורה אחת.

4. ניתן להדק – "הניחה על לחיך את כרית אצבעה"

6. את הביטוי המסורבל מעט ניתן להחליף ב"אסור לי לחמוד" הפשוט והישיר יותר.

7. היגד מיותר – ומן ההמשך כלל לא ברור אם הוא נכון.

8. לא ברורה המטפורה של "בשביל נחש". הביטוי עשוי לרמז על האיש (=למען נחש) ומצד שני "שביל הנחש" הוא גם כינויה של הדרך למצדה, דרך קשה, אבל רחוקה מאוד מרומא. בירור מעלה שהכוונה היתה לדרך קשה. אני מציע "עיניי ממשיכות בדרך הייסורים", ביטוי המעלה בדעת את הליכתו של ישו אל הצליבה, ומתקשר גם לרומא.

9. ביחס לתוכן, ההדגש שמעניקה השורה הנפרדת לציון המקום מוגזם. אפשר בשורה אחת עם הקודמת.

10. התיאור בזמן הווה מבלבל, שכן זמן השיר הוא לאחר הפרידה, ואין שום דבר שמראה שהסיטואציה היא בעצם זיכרון. עדיף בזמן עבר – "שם היית מקבל".
ליד התיאור הקונקרטי של פני האהוב הניב "מקבל את פניי" מקבל פתאום משמעות מילולית מדי, שאינה רצויה בהקשר של השיר. השכנות בין "פניי" ל"פניו" צורמת ואינה מעשירה. עדיף פשוט – "מקבל אותי".

13-12. שורות שאפשר לוותר עליהן. שורה 10 מעלה נושא חדש שאינו מתפתח בשיר – כדאי להוסיף או לוותר. שורה 11 היא גרוטסקית, ומגחיכה את ההתמכרות והכאב שעליהם מדבר השיר.

15-14. אמירות אלה באות אחרי שיא השיר, שהוא התובנה של הפרידה בשורה 9 – "לא אלטף אותם עוד". מבחינת זמנן והקשרן הן שייכות לתחילת הסיטואציה, לפני התובנה שיש בה גם אובדן. אפשר לפתוח בהן את השיר, או אולי באופן מהודק יותר,

שורה 14 לבדה.
שורה 15 מתייחסת לכותרת ("איזה הוא הגיבור? הכובש את יצרו"). אבל ייתכן שמשמעות זו כבר גלומה בכותרת כשלעצמה.

לאחר בחינת השיר אנחנו בוחנים גם את הכותרת. זוהי למעשה הכרזה מראש על המאבק שבין "אני נפרדת" לבין "עיניי נוגעות". זוהי אפוא 'כותרת מסכמת' – כותרת שממצה את תוכן השיר. עם זה, מכיוון שהכותרת אינה מסגירה את הפואנטה ואף לא את התוכן עצמו בטרם הקריאה, היא מסקרנת ויוצרת מתח של עניין אצל הקורא.

אני שואל את ענת מדוע היחסים לא צלחו? אולי זה חשוב לשיר?

כיבוש היצר – גרסה סופית

1. אני נוטלת לעצמי את הנזר ששמתי לראשך.

2. נפרדת ממך, עיניי נוגעות בתמונתך. האישה שאתך

3. הניחה על לחייך את כרית אצבעה,

4. אני רואה היטב את הגומה.

5. הנחתי לנישואין הקתוליים שלך.

6. עיניי מגיעות בדרך האיסורים עד פיומיצ'ינו רומא,

7. שם היית מקבל את פניי,

8. ופניך רכים, מכוסי זיפים שחורים.

9. לא אלטף אותם עוד.

1. ענת העלתה הנה את "האשה שאתך" והחיתוך החדש יוצר פסיחה אפקטיבית שיש בה גם השהיה של מתח וגם – לרגע – כפל משמעות פורה ביחס לזהותה של האשה.

5. מידע חדש המוסיף נופך של איסור ומכשול ליחסים שלא צלחו.

6. ענת יצרה ביטוי חדש – "דרך האיסורים" שמזכיר בצלילו את "דרך הייסורים" ובו בזמן מתייחס ליחסים הבלתי אפשריים.

התוספות היצירתיות של ענת פועלות היטב עם העריכה ומאירות יותר את נסיבות הפרידה. בגרסה זו השיר זוכה ביתר צלילות נראטיבית, בחידוד של המאבק הנפשי, ובפתיחה וסיום חזקים. התוצאה מדברת בעד עצמה.