ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

האתר של נילי דגן

בחירות מעודנות

מאת: עמוס לויתןamos levitan name2

על ספרו של ערן צלגוב" בחירות"

ספרו היפה של ערן צלגוב "בחירות" (הוצאת פרדס, 2013) עורר בי תהייה: האם שכלולו הצורני בא על חשבון עוצמת הביטוי של תכניו? 

על גב העטיפה מצוין כי ערן צלגוב הוא פעיל תרבותי וחברתי. חי וכותב מבאר שבע. הוא מתרגם ועורך של כתב העת לשירה וביקורת "דקה", של אסופה לשירה שחורה "כושיאמאשלהם" ומייסד הוצאת "רעב". על כתב העת נאמר, כי הוא יוצא נגד תרבות "הכותבים ובוכים" ומצדד "בשיר שחורת, חורך, חורק בתודעה במטרה לנער את הסדר הקיים". על האסופה המתורגמת לשירה שחורה נאמר, כי "מטרתה למחות נגד התגובות הגזעניות להגירה מאפריקה לישראל" וכי הוצאת "רעב" מתעתדת להוציא ספרים נוספים של שירה שחורה מתורגמת.
והנה בספר שיריו הכרוך הראשון של צלגוב יש מעט מאד להט מהפכני מהסוג זה. זו, כאמור, שירה משוכללת, אמונה על מלאכת השיר ורזי השירה. אבל במקביל, או כתוצאה מכך, היא גם מעודנת מאד.

כשנטלתי את הספר לידי, התפעלתי מכישוריו כמשורר, דבר די נדיר בספרים ראשונים ועוד של "משורר מורד". שכן הוא לא בא להרוס מה שהיה לפניו (כפי שיש שעושים זאת, למשל משוררים מחבורת "ערס פואטי", שאף על שריפת ספרים הכריזו). נהפוך הוא, כמשורר משכיל ונבון בונה צלגוב על נדבכים קודמים. כבר שם הספר בשלוש שפות מעיד על כך: "בחירות, S]election]" (את משמעות השם בערבית, המופיע באמצע, אינני יודע וגם אין לי אפשרות להקלידו). ה"בחירות" בעברית מכיל את שתי משמעויותיו באנגלית וגם של שיר נוסף בשם The Choices ואולי אף של שער הקרוי "דנמרק" הרומז לנסיך מדנמרק (המלט) המתלבט בין בחירות.

שירים לא מעטים מלוות הערות ומובאות ממשוררים ידועים (אדריאנה ריץ, פרדריקו גרסיה לורקה, הביטלס, נתן זך, מוריסון, יואל הופמן ועוד ועוד), המצביעות על כך כי לפנינו משורר מורכב ומודע. השליטה בכלי השיר היא ללא דופי. למשל, השימוש במילים (כבהומונים): "הדברים לַאֲשוּרָם אינם בְּאָשְרָם", אשורם ואושרם אותו שורש במשמעות שונה; או: "עת ציפור על ענף \ נרטבת על נרטב \ מהגשם", שימוש בבינוני כבשם (ציפור "נרטבת" על ענף "נרטב"); חריזה מקורית: "כלי הדם \ גידים וסחוס. \ רק שריר הלב \ תפוס"; ומעל לכל אמנות הגלישה והפסיחה (משורה לשורה וחריזה בתוך השורה) תוך הבלעת ניגודים מבלי שנחוש בהם כמעט. זוהי במידה רבה אמנותו השירית של נתן זך שצלגוב מושפע ממנו כפי שעוד נראה. שיר מופתי מבחינה זו הוא השיר בדרך לומר לך שלום התחילה שוב מלחמה (22). הנה הבית השני (והאחרון) שלו:

רֵיחַ הָאוֹטוֹבּוּס הִתְעַרְבֵּבeran zelgov book
בְּמֶלַח וְיָדַעְתִּי שֶאֶרְאֶה אוֹתָךְ
לֹא אֶרְאֶה לְעוֹלָם וּבְעֶצֶם
בַּדֶּרֶך לוֹמַר לָךְ שָלוֹם
הִתְחִילָה שוּב מִלְחָמֶה.

היכולת של צלגוב לומר בנשימה אחת "וידעתי שאראה אותך לא אראה לעולם" וכן השילוב של "שלום" ו"מלחמה", היא מפליאה וכואבת. עם זאת המחאה בשיר כפי שניתן לראות (וזה אחד משירי המחאה בספר) היא מעודנת ומובלעת. גם השיר היפה על מחמוד דרוויש (55), או שירי הכרות (58) שנכתבו בכפר הלא מוכר דהמש, ואפילו השיר החזק חדר 101 (56) הם שירים מאופקים למדי.
לגופו של עניין אין לי טענה נגד כתיבה זו, אלא כאמור, תהייה פואטית: כבר הזכרתי את השפעתו של זך על שירתו של צלגוב. בשיר ללא כותרת (עמ' 15) מופיע המוטו "משהו שמשאיר משהו" (מתוך 'הצייר מצייר') מאת נתן זך, המגדיר את השיר כ"משהו שמשאיר משהו" (בניגוד לאמנים אחרים).

צלגוב בשירו מרחיק לכת אף יותר. בהשוואה בין "שודדי דרכים" לבין "פיראטים" בשיר, מעדיף צלגוב את שודדי הים, כי "הפיראטים לא \ משאירים עקבות. והים \ איננו מלא". זו העדפה ברורה, לפחות בספר הזה, לא להשאיר עקבות בולטים מדי של מעשי אלימות, כפי שזך ידע, בשירתו המוקדמת, להסוותם. בשיר אחר (עמ' 19) מצטט צלגוב שורה משירו הידוע של זך רגע אחד הפותח את ספרו 'שירים שונים'. השורה היא "ריק כמו ציפור, קשה כמו אבן" ביטוי המתאר אדם מת באופן פיוטי ולא בולט לעין. אולי לא מיותר להזכיר כאן גם את שירו של זך "משנה לשנה זה" (131 בספרו 'כל השירים') שם הוא עוסק באופן אירוני בעידון הזה: "משנה לשנה זה נעשה יותר מעודן \ זה יהיה כל כך מעודן בסוף".
והנה בגיליון המקוון 002 של כתב העת "דקה" מיוני 2007 מצאתי את השיר הבא מאת ערן צלגוב (גם כן ללא כותרת):

הָעֲרָפֶל נִתְקַע לִי בַּגָרוֹן
מֵעַל יַם צְפוֹנִי וְעיִר הוֹמָה אָדָם
אֲנִי חוֹשֵב שֶיָּכוֹלְתִי לִכְתוֹב עַל זֶה מַשֶהוּ
אֲבָל הָעֲרָפֶל נַעֲשָה סָמִיךְ
וְהִרְגַשְתִי אֵיךְ אֲנִי לוֹעֵס טַעַם
דָּם

צִפּוֹר צָוְוחָה מֵעַל
עֲרָפֶל נָסוֹג לְאָחוֹר
וּמְסִילַת הַבַּרְזֶל פָּתְחָה לִי שַעֲרֵי שִירָה

השיר הזה אם איני טועה (בדקתי היטב אבל אולי נשמט מעיני) לא מופיע בספר השירים "בחירות" וחבל. שיר יפה, גם הוא מאופק, אבל יש בו יותר כוח שירי ואמירה חזקה. בבואו לכתוב פיו "לועס דם", "ומסילת ברזל" היא שפותחת לו בשעטה שערי שירה. מעניין מדוע לא בחר לכלול אותו (ושכמותו) בספרו?

 

פורסם לראשונה בעיתון 77

הזנת תוכן: 23.4.2014

חזרה לדף הראשי "עמוס לויתן - על שירה וספרות"