ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

האתר של נילי דגן

פנינה עמית

שבָרים (1)pnina amitצילום: אביבה אבן זהר

אֵם

אֵין לָךְ הַתְחָלָה, אִמִּי אָמְרָה, אַתְּ
בָּאת מִן הַחֲשֵכָה.
אֲנִי
הַחֲשֵכָה שֶלָּךְ.

 

 

   

אָב

הֵם אָמְרוּ: הִיא דוֹמָה לוֹ.
לֹא צוֹחֵק לֹא בּוֹכֶה אוֹכֵל וְשוֹתֶה
בִּמְשֹוּרָה לֶחֶם וּמַיִם. לֹא
יָכוֹל לֶאֱהֹב. חָתוּם
וְסָגוּר בִּכְאֵב.

וְרַק לִפְנֵי מוֹתְךָ כְּשֶאָמַרְתָּ לִי בִּתִּי, אַתְּ
לֹא
כָּמוֹנִי.

הֶאֱמַנְתִּי לָהֶם

 

 

 

בדידותpnina amit book

כָּאן
הַמִּלִּים בָּאוֹת לָמוּת

 

 

 

שברים (2)

אם

קְלָלָה רָבְצָה בֵּינֵינוּ. נָשְמָה.
בָּרָק
הַיָּרֹק בְּעֵינַיִךְ, כַּלִּיא
הַשְּתִיקָה שֶלִּי.
וְעָמְדָה
בַּחַלּוֹן
חֲשֵכָה, כְּאֵב
שֶלֹּא פֵּרַשְתְּ לִי, שֶלָּקַח

מִמֶּנִּי 40 שָנָה

לְהָבִין
שֶגַּם זֹאת אַהֲבָה

 

 

 

אב

לֹא זוֹכֶרֶת –
מִי מִשְּנֵינוּ בָּכָה כְּשֶאָמַרְתָּ
אֲנִי
לֹא אָבִיךְ בֶּאֱמֶת

 

 

 

בדידות

מֵעוֹלָם לֹא חָסַרְתִּי דָּבָר, מִלְּבד
הָעִקָּר

 

 

 

ארבעה מרגלים

הֵיטֵב הִכַּרְתִּי שְלֹשָה מְרַגְּלִים:
אֶחָד, מְאַהֵב.
         הוּא דִבֵּר בִּשְנָתוֹ עַל דְּבָרִים אֲסוּרִים.
אֶחָד, יְדִידִי.
         הוּא בָּטַח בִּי יוֹתֵר מֵאֲשֶר בְּאִשְתּוֹ.
וְאֶחָד לא אָמַר לִי דָּבָר
                               מֵעוֹלָם.

וְזֶה שֶהָיָה מְאַהֵב,
                   גּוּפוֹ הַמָּתוֹק הִדִּיף תַּאֲוָה
                   וְהָיָה מְשַגֵּל כְּיוֹצֵא לַקְּרָב.
    אֵין מֻפְלָא מִן הַגּוּף, הוּא אָמַר וְצָחַק,
    אֵין אֱמֶת
                  אֶלָּא בַּתְּשוּקָה.
בִּשְנָתוֹ הוּא דִבֵּר עַל דְּבָרִים אֲסוּרִים.
וְיָדַעְתִּי שֶהוּא רַק שָלִיחַ זוּטָר.
וְיָדַעְתִּי שֶהוּא
                  גַּם רוֹצֵחַ.

וְזֶה שֶהָיָה יְדִידִי
                  וְעֵינָיו עֲיֵפוֹת,
גִּלָּה לִי תְּכָכִים וְאִוֶּלֶת שוֹלְטִים
                                       סְבִיכוּת בְּעָיוֹת הַשָּעָה
                                       נִפְתָּלוּת מִלְחֲמות חֲשָאִין.
חַיִּים שֶל חֲשָד, הוא אָמַר וּבָכָה.
חַיִּים שֶל חֲשָד, יְדִידָה.

וְזֶה שֶדָּבָר לֹא אָמַר
                   הָיָה בַּעֲלִי.
לוֹ נָתַתִּי גּוּפִי שֶיּוֹלִיד בּוֹ בָּנִים
וְנָתַתִּי נַפְשִי שֶיִּשְמַע אַהֲבָה.
וְהוּא מֵעוֹלָם לֹא אָמַר לִי דָּבָר
וַאֲנִי הֵבַנְתִּי אֶת כָּל מַעֲשָֹיו.

עַכְשָיו שֶאֲני אַלְמָנָה,
אֲנִי לְבַדִּי
             בְּלֹא מַעֲשֹיו.
וְקַצְתִּי בְּמִי שֶיָּדָיו מְרַצְּחוֹת.
וְקַצְתִּי בְּמִי שֶעֵינָיו עֲיַפוֹת.
וְאֵין לִי דָּבָר בְּלֹא בַּעֲלִי.
מִלְבַד מַעֲשֶֹה שֶעָלַי לְהַשְלִים.
מִלְבַד מַעֲשֶֹה שֶעָלַי לַעֲשֹוֹת. מִבְּלִי לְגַלּוֹת.

 

 

 

מאז

מֵאָז שֶקַּמְתִּי מִן הַמֵּתִים וְעָמַדְתִּי עַל רַגְלַי הָעוֹלָם לֹא כְּמוֹ
שֶחָשַבְתִּי אֲנִי מְהַלֶּכֶת
בְִּסִמְטָאוֹת סְמוּכוֹת מֵהֶן לָמַדְתִּי לָנוּחַ בֵּין
וּלְהִתְבּוֹנֵן
רוֹאָה אוֹמֶרֶת זֶה
שְבִיל,
הָיָה?
פִּרְחֵי בּוּגֶנְוִילְיָה בְּגִנָּה, כֵּן כֵּן
כַָּאֵלֶּה גַּם אִמִּי גִּדְּלָה!
שְֹרִיטָה עַל מִדְרָכָה לְיַד פִיקוּס בְּפִנָּה, כָּאן
עָמְדוּ אוֹפַנַּיִם. שֶלִּי? שֶנִּגְנְבוּ?
חַלּוֹן סָגוּר בְּוִילוֹן וּמְקֻשָּט אֲדָנִית, וְשֶלִּי
עִם וִילוֹן? כַּמָּה בָּתִּים הָיוּ
לִי? אֶחָד? בַּסְּבִיבָה?
רוֹאָה
עַלְעָלִים מִתְפַּרְעִים עַל גֶּזַע עֵץ
מְחֹרָר נַקָּרִים עֲנָפָיו סְבוּכִים יְבֵשִים
וְצוֹחֶקֶת מָה הֵם מְנַסִּים
לוֹמַר
לִי

שֶקָּמָה.
וְהוֹלֶכֶת. וְהוֹלֶכֶת

 

 

 

אישה רוח

בְּגִילֵךְ כְּבָר לֹא עוֹשִֹים אֶת זֶה.
אִשָּה רוּחַ דּוֹאָה כָּכָה
מַפִּילָה אֶת עֲצֵי הַכְּאֵב נוֹגַעַת –
בֵּין קִרְעֵי שָרָשִים –
בְּתוֹלַעַת הָאַהֲבָה הַנִּסְתֶּרֶת
בְּמַפְתִּיעַ
רוֹעֶדֶת מִשִֹּמְחָה שֶלֹּא מִתְכַּוֶּנֶת אֵלַיִךְ
                                               לְמִישֶהוּ אַחֵר
יֵש חֶשְבּוֹן אִתָּךְ
יֵש עָנָן שָחוֹר שֶצִּיַרְתְּ
יֵש לֵב שֶנִּזְרַק לַיָּם
וְאַתְּ      מִתְעַלֶּמֶת
מְעוֹרֶרֶת זִכָּרוֹן שֶל הַנָּדִיר הַיָּקָר מִכֹּל
עוֹלָה פְּרָאִית רְדוּפַת אוֹר דּוֹאָה
לֹא מַאֲמִינָה
              שֶתָּמוּתִי מִזֶּה

 

 

 

ציפור שרה

כָּל בֹּקֶר מֵתָה צִפּוֹר לִי
בַּחַלּוֹן
שֶאֲחוֹרֵי
רֹאשִי.
שָרָה וּמֵתָה
שָרָה וּמֵתָה.
רוֹעֵד חֵיק הַבְּרוֹש הַזָּקֵן לְקוֹלָהּ
                                        חַד
                                        וּמֻפְלָא
נִשְמֶטֶת שְנָתִי מֵחֲלוֹם
וְשָבָה
אֵלַי
נִשְמָתִי

לְהַקְשִיב

צִיוּצֶיהָ
נוֹשְבִים בְּעוֹר אֲבָרַי
אֵלֶיהָ
מְחַפְּשֹוֹת עֵינַי נִשְמָתִי בְּקוֹלָהּ
                           תְּלוּיָה
לָקוּם
לָקוּם

וְאֵינֶנָּה

אֵינֶנָּה כָּמוֹנִי
וְשָרָה

אֵינֶנִּי
וְשָרָה

אֵינֶנִּי

 

מתוך "שברים", ספרא בית הוצאה לאור, 2013
הספר זכה בפרס אס"י 2012

 

קישורים חיצוניים

פנינה עמית בלקסיקון הספרות העברית החדשה

 

אלעד לביא בשירה של פנינה עמית "צדפים, קונכיות ומלחמה"

 You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 47"