ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

האתר של נילי דגן

יחזקאל נפשי

חֶזְיוֹנוֹ שֶׁל הַנָּבִיא בְּתֵל-מְגִדּוֹyechezkel nafshi1

וְהִנֵּה בְּחֶזְיוֹנִי רָאִיתִי שְׁנֵי חֲדָרִים קְטַנִּים,
וַאֲנִי כְּמוֹ נִצָּב בִּשְׁנֵיהֶם בְּמַקְבִּיל.
וְהִנֵּה בְּאֶחָד מֵהֶם, הָלְכָה דְּמוּתִי וּפָגָה,
עַד שֶׁתִּכְלֶה.
וַאֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁשָּׁם הָאֱמֶת, שֶׁבְּתוֹךְ הַהֶעְלֵם
הַזֶּה טְמוּנָה הַתְּשׁוּבָה.
אֶלָּא שֶׁהֶסְבֵּר וּפֵרוּשׁ מְבֹאָר לַדְּבָרִים אֵין בְּיָדִי.

 

איפה השירה פגשה אותך לראשונה?

זה היה מזמן. הייתי אז נער צעיר שרחוק מביתו, העמל למחייתו בקיבוץ. באותה העת היה לי איזה רעב בלתי מתכלה לקריאה, והאמת היא, שקראתי כמעט כל דבר שידי נחה עליו. סמוך למקום מגורי, לאותם ביתנים רעועים, התגורר אדם מבוגר אחד העונה לשם פלטצ'ר, או מר פלטצ'ר כפי שכינינו אותו. ביתו היה ספרייה כבירה והוא נהג להשאיל לי מספריו. הוא היה טיפוס שתקן, כזה שממאן לצאת את ביתו, אך משום-מה נתחבבתי עליו. פה זה לא המקום להרחיב עליו (כי כבר עשיתי זאת די בספרי "פני עצמי" ), אולם אני רק אומר פה שהוא היה דמות ייחודית למדי. שם, לראשונה, הוא העביר לי מספריהם של אלתרמן וטשרניחובסקי, ביאליק ואצ"ג, כרמי ואחרים. היה קסם בשירתם. כלומר, אני הבנתי את שפתם, שהיא בעצם שפת-הסתרים הזו שהיא השירה במהותה. השירה היא קסם. היא שפת סתרים. לכן גם, לא רבים יכולים ומתחברים אליה. בכל מקרה, היה זה בתקופת שהותי בקיבוץ בה התחברתי לשירה העברית.


מה תפקידה של השירה בעיניך?

השירה הנה לאסטניסים בלבד. ליודעי החן. כפי שאמרתי קודם לכן, אני סבור שהיא שפת סתרים, אשר לא מבוארת (ואולי גם אינה אמורה להיות), לכל בני-האדם. פה יופייה. אני רואה את השירה כגולת הכותרת של השפה העברית. איזו פנינה נדירה של יופי חבוי, רב מאד, אשר מעטים מגיעים להבנתה. דבר מה נקי, טהור במובן מה.

משורר שאתו היית רוצה לשבת ולשוחח?

האמת היא, שתשובתי תהיה בנאלית, כי רצוני הגדול ביותר הוא לשבת לצד אצ"ג וביאליק. הם הבינו דבר מה אשר נסתר מעיניי אחרים, והניחו את נפשם לשריפה בהיכל הקדוש ביותר, כשכתבו. משהו כמו דם הקודש המוזכר בנצרות, הוא שעולה בדעתי כשאני כותב זאת.
באשר למשוררים קרובים יותר, הייתי רוצה לשבת שוב עם משה בן שאול ז"ל. הוא לא איתנו כבר עת ארוכה, אולם הוא היה ידידי והיינו עורכים יחדיו את כתב העת הספרותי "מאזניים" לפני כעשור לערך. היינו צוחקים הרבה תוך שעשינו זאת. אני מתגעגע לזה.

היכן אתה כותב?

בביתי. אני אינני מאלה שיושבים בבתי הקפה וכותבים את שיריהם שם. לי אין את היכולת הזו. אני כן רושם הערות פה ושם, אילו אני בדרכים, כשלפתע משהו שאני חש כי הוא נכון ושגיא עולה בדעתי, אך לא יותר מזאת.

מדוע בחרת את השיר הזה?

אינני יודע לאמור לבטח. אני משער שהוא פשוט דובר ללבי. יש בו משהו (אילו עלי להעיד על עיסתי), שמבאר את אשר אני חש באשר להוויה. לתעתוע שיש בה. לקיום הזה שהוא איננו אלא חלום וצללים.

 

לדף של יחזקאל נפשי בסופ"ש שירה 9