ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

האתר של נילי דגן

ילדה של פעם - בבלוגים של "תפוז"

מתוך פורום לספרות ילדים ב"תפוז"

מאת נילי דגן yalda2
הוצאת אבן חושן /2013 


"ספר ילדים לגדולים ולקטנים גם"

ובספר שירים וסיפורים, זכרונות נעימים וקצת פחות בצילום ובשיר מחיי נילי דגן 

הבטתי בתמונות הצילומים של בני המשפחה, בני משפחת דגן. צילומים של סבא וסבתא, ההורים של נילי, ונילי עצמה שהיתה קטנה פה ושם. אני חושבת שכול אחד ואחת מאיתנו בני אותו גיל פלוס מינוס, יכול למצוא שם את עצמו, מתמונותיו שלו.
אתחיל במטבח הסבתא, העוגות והמאכלים הטעם והריח עדין מלווה.

כך בשיר "סבתא שלי":
"כשהיינו מגיעם הביתה היו מחכים לי על השולחן שוקו ועוגת טורט חמה שסבתא הספיקה להכין ,כי היא קוסמת והיא ידעה לבשל בכול מיני צבעים. מהמטבח שלה היו עולים ריחות גן עדן" עמוד 21.


וכשהיו באים אורחים לבקר, אצלנו בבית למשל הורגשה תכונה ואווירת חג באוויר. כך בשיר"ביקור" עמוד 35.

"כשמגיעם הדודים לבקר,
סבתא מוציאה עוגה מהמקרר.
סבא לובש חולצה
רקומת צוארון,
ואני בחצאית ונעלי לק
מחכה עם הבבות בסלון,
.....

קישור לפורום לספרות ילדים

================

מתוך הבלוג של ציפי ארצי

"ילדה של פעם הוא ספר של בית, של משפחה. הגדולים יקראו בו וייזכרו בחוויות הקטנות כילדים של פעם, והילדים יישבו להם עם סבתא וסבא או עם אימא ואבא וייהנו מהחוויה המשותפת. במהלך הקריאה יכולים המבוגרים להוסיף ולספר מזיכרונות העבר, ולאפשר לילדים לשאול שאלות לפני שיהיה מאוחר.

לשירים הקצרים יש יתרון בתמצות החוויה ובחיבור בין מה שעשו פעם לבין מה שילדים עושים היום ובהקשר זה אין תחליף לסיפור האישי כפי שהוא מציץ אלינו מבין הדפים.

כך מעבירים תרבות."

 

לבלוג של ציפי ארצי ב"תפוז"

 

============

 

ילדה של פעם - המלצה על ספר באתר הבלוגים של "תפוז"


נילי כותבת כי "קשה לתאר היום איך נראו החיים אז. החברה היתה קטנה, כולם הכירו את כולם ואנשים לא נעלו דלתות. החיים הפשוטים סבבו סביב מעשה מרכזי אחד, ואף הילדים נמצאו בליבה של הרפתקה מרתקת – הקמת המדינה."
בעודי קוראת את הפואמות שכתבה נילי דגן, מצאתי את עצמי חוזרת למחוזות ילדותי, בעירי קריית שמונה.
אני זוכרת שכשהיינו ילדים, לא היינו נועלים את הבית. היום? לא לנעול את הבית? נראה לי משוגע לגמרי.
אכן, כשהיינו ילדים, בעירי הקטנה והחמימה, באמת כולם הכירו את כולם, וכולם שאלו לשלום כולם, בדאגה אמיתית. החיים היו אחרים לגמרי. לכן, נהניתי מהשירים ומהתמונות המשפחתיות, הפשוטות והחמות של משפחתה של נילי.

אם תקראו את הכתוב בכריכת הספר האחורית, תוכלו לקרא שיר לדוגמא מתוך הספר החדש של נילי דגן.

לחץ להגדלת התמונה

 

prettyphoto

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קישור לבלוג המקורי