ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

האתר של נילי דגן

דן אלבו

בְּכִכָּר דִיזִנְגוֹףDan Albo

בְּכִכָּר דִיזִנְגוֹף שִׂמְלַת אִשָּׁה רִחֲפָה בָּרוּחַ

גְּדִילֵי שֵׂעָר בִּצְבְּצוּ מִחוּץ לְמִשְׁלַשׁ תַּחְתּוֹנֶיהָ.

בְּתוֹךְ תַּחְתּוֹנַי חַשְׁתִּי חֹם חַשְׁתִּי הִתְקַשּׁוּת.

כְּשֶׁחָלְפָה עַל פָּנַי חִיְּכָה אֵלַי, שָׁאֲלָה,

נֶהֱנֵיתָ?

 

מתוך: "הערות אחדות על השקט" ספרית פועלים 1991

 

 

תַּרְגִּיל בְּאַהֲבָה

מַבָּטָהּ הַטּוֹב הִתְרַגֵּשׁ אֱלַי,

בִּתְּנוּדוֹת שֶׁנָּעֲלוּ לְהֶרֶף אֶת הַשָׁמַיִם

 

"אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זֶה מִן הַנִּימוּס לִגְזֹל מִמֵּךְ סִיגָר אוֹ לְחַטֵּט

לָךְ בַּזִּכָּרוֹן בִּשְׁאֵלוֹת אִישִׁיּוֹת, אֲבָל אָנָּא, הַתְחִילִי מַמָּשׁ מֵהַהַתְחָלָה"

 

גִּבְעַת אוֹלְגָה,

 

סִפְּרָה עַל דְּלִילוּת הַשׁוֹקוֹ בְּיַלְדוּתָהּ, וְעַל נִימוּסֶיהָ הַמְּעֻדָּנִים שֶׁל מָדַּם אוֹחָנָה

עַל אָבִיהָ, בִּמְזִיגָה שֶׁל הֲנָאָה נְבוֹכָה וְהִתְרַגְּשׁוּת רִאשׁוֹנִית

 

הָיְתָה זוֹ תְּפִילָּה,

הִיא הִתְעַקְּשָׁה עַל הַנֻּסָּח, עַל הַהֶעְדֵּר, עַל הַמּוּבָאוֹת

 

"שִׁירָיו הַמְּאֻחָרִים שֶׁל אָפּוֹלִינֶר" אָמְרָה

"יֵש בָּהֶם כְּבָר הַכָּרָה שֶׁהַשִּׁירָה הִיא מִשְׂחַק קְלָפִים מָדוּד מְאֹד"

 

"בַּדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל מֶרְכָּז פּוֹמפִּידוּ, הָעָמְדוּ כִּסְּאוֹת

כְּתַּרְגִּיל הַגְּדָרָה לִתְּחוּשָׁת הַנַחַת

 

הַמְעַצְּבִים, נִדְרֵשׁוּ לְהַבְחִין בֵּין הַקַּו הַמְּקַלֵּף אֶת הֶחָלָל

לְטִיב הַמַּגָּע הַמְּמֻשָּׁךְ, בֵּין הַמּוֹשָב הַקָשִׁיחַ לְרִקְמָתוֹ הַפְּרִיכָה שֶׁל בְּשַׂר הַתַּחַת",

 

כְּשֶׁהַמֶּלְצַר הֵנִיחַ אֶת הַקְרוֹק מֵסְיֶה עַל הַשֻּׁלְחָן וְשָאַל בֵּטוֹן אָדִיב "דֶזִירֶה ווּ אוֹטְר שׁוֹז"

הֵעִירָה "שָׂפָה כְּמוֹ שִׁירָה, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הִיא, תַּרִגִּיל בְּאַהֲבָה"

 

מוֹלְלָה בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ קְצֵה דַּף שֶׁל כְּתַב עֵת סִפְרוּתִי יָשָׁן

מָתְחָה קַו בֵּין הָאֲוִיר הָרָדוּם בְּקַסְתוֹת הַדְּיוֹ לַמִּלִּים שֶׁטֶּרֶם נִכְתְּבוּ בַּדְּיוֹ הָאָצוּרַה בָּהֵן

 

מִכְחוֹל הַבֶּרְנַהרְד בְּיָדִי רִפְרֵף עַל קָרַחַת הַיַּעַר הָאַפְלוּלִית וְשִׁפְעַת הַצִּמְחִיָּה,

לְאַחַר כָּל מַאֲמַץ הַטִּיפּוּס

 

מָצָאתִי לִבְסּוֹף אֶת אֱלוֹהִים

שַׁקוּע בִּשְׁנָתוֹ כְּתִינוֹק לְאַחַר הֲנָקָה.

 

 

 

בֵּין כּוֹסוֹת הַתֵּה וְהַקָּפּוּצִ'ינוֹ

מִשּׁוּק הַכַּרְמֶל לִשְׁלוּשׁ, עִם הַסַּלִּים, רֵיחַ הַפֶּטְרוֹזִילְיָה וְנִחוֹחוֹת הַהַרְדּוּפִים הַנִּמְתָּקִים,

בְּאֶמְצַע כָּל הַדְּבָרִים, בְּלֹא שֶׁצָּפִיתָ הַצְּפִיפוּת הַזּוֹ לוֹחֶצֶת מוּלְךָ אֶת הַהֶדֶק.

 

אַתָּה חָשׁ צֹרֶךְ לְהִצְטַמְצֵם, לְהִמָּנַע מִכָּל תְּזוּזָה, לַעֲצֹר תַּ'נְּשִׁימָה

כְּאִלּוּ אֵיזוֹ שְׁמֵנָה הִתְיַשְּׁבָה לְצִדְּךָ בְּמוֹשַׁב הָאוֹטוֹבּוּס הַמַּסִּיעַ אֶת חַיֶּיךָ.

 

בַּמָקוֹם שְׁ'ךָ בֵּין כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים זָרִים, אַתָה חָשׁ זָר לְפֶתַע, לֹא מַמָּשׁ מֵבִין מִמַּה

מֵּסַחַר הָעֲבָדִים הַמִּתְנַהֵל מוּל בֵּיתְךָ אוֹ מִזֶּה שֶׁנּוֹתַרְתָּ רַק עִם מַחֲצִית חַיֶּיךָ.

 

בֵּין כּוֹסוֹת הַתֵּה וְהַקָּפּוּצִ'ינוֹ, בְּתוֹךְ כָּל הֶעָשָׁן וְהַהֲמֻלָּה רִעֲדֵי רִיסַי מְבָרֵרִים

אִתִּי בִּתְנוּעוֹת עַצְבָּנִיוֹת עַזּוֹת: 'אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לִצְעֹד פְּקוּחַ עֵינַיִם מִבְּלִי לִרְאוֹת דָּבָר?'.

 

מתוך: שמונה עשרה, הוצאת שלם 2006

 

 

פִּרְחֵי שָׂדֶה זְעִירִים

וּבֵין אַיִן לְיֵשׁ

               מַה יֵּשׁ?

סְתָם מַגָּע רִגְעִי בֵּין אֲדָמָה לְרֶגֶל יְחֵפָה,

דָּבָר לִפְעָמִים הוּא דָּבָר

וּפְעָמִים דָּבָר הוּא דִּבּוּר רֵיק לַעֲיֵפָה

דְּבָרִים וְהִפּוּכָם

                   וַאֲפִלּוּ הִפּוּכָם שֶׁל דְּבָרִים,

עִקְּשׁוּת סְרָק לְבַטֵּא הֶגֶה אוֹ מִלָּה קְלוּשָׁה בִּבְהִירוּת מְדוּדָה;

פְּעָמִים דִּבּוּר הוּא דִּבּוּר וּפְעָמִים דִּבּוּר

                                                 הוּא דִּבּוּק

חֲטוֹטֶרֶת שֶׁל הֲזָיָה אוֹ כְּאֵב יָשָׁן, דְּבַר מָה חָלוּד, בָּבוּאָה שֶׁל סַיִף,

אַרְטִישׁוֹק סָגֹל, פִּרְחֵי שָׂדֶה זְעִירִים,

קְלֶמַנְטִינוֹת צְהֻבּוֹת

מַרְאוֹת שֶׁצָּצִים וְנֶעֱלָמִים בְּסֵדֶר

לֹא

הֶגְיוֹנִי,

וְאִם לִהְיוֹת הֶגְיוֹנִי: אָז

מַה הַהֶבְדֵּל בֵּין דִּבּוּר שֶׁלֹּא שׁוֹמֵעַ חֵרֵשׁ לְשֶּׁקֶט, שֶׁשּׁוֹמֵעַ אָדָם שׁוֹמֵעַ?

 

 

 

לֵיצָן נוֹפֵל

מַה שֶׁחָסֵר לִי עַתָּה הוּא צְחֹק גָּדוֹל,

לִצְחֹק סְתָם, כְּמוֹ לִפְנֵי הַסְּתָו, לִפְנֵי בֹּא הַגְּשָׁמִים הַגְּדוֹלִים,

כַּאֲשֶׁר הַדְּבָרִים בְּשֵׁלִים לְהִתְבָּרֵר מִתַּחַת לִירִיעַת הָאוֹר

כְּמוֹ בֹּהַק מְסַנְוֵר, כַּאֲשֶׁר מַשֶּׁהוּ לֹא בָּרוּר אֲבָל חִיּוּנִי,

יַלְדּוּתִי מַמָּשׁ, מִתְלַקֵּחַ בְּךָ כִּצְחוֹק יֶלֶד לְמַרְאֶה לֵיצָן נוֹפֵל.

 

 

 

בֵּין שְׁתִילֵי הֶחָסָּה

אֲפִילוּ אִם דָּבַר אֵינוֹ עוֹבֵר

מִשָּׁם לְכָאן,

מַשֶּׁהוּ בְּכָל זֹאת מִתְרַחֵשׁ שָׁם,

בֵּין שְׁתִילֵי הֶחָסָּה

גְּלָלִים נוֹפְלִים מְעַכּוּזוֹ שֶׁל כֶּלֶב.

 

 

שָׁם בְּלֵבַנְדָּה מָטָלוֹן

בַּתְחוּם הֶחָם שֶׁל דְּרוֹם הָעִיר

בְּלֵבַנְדָּה מָטָלוֹן

תֵּל אָבִיב מַתְחִילָה לְהִסָּדֵק.

הַזְּמַן וְהָרוּחַ מַפְרִידִים בְּהֵחָבֵא גַּרְגִּיר מִגַּרְגִּיר

וּמְפוֹרְרִים אֶת עִיסַת הַטִּיט שֶׁנִּרְקְחָה בִּמְסִירוּת

מִתוֹךְ עֶרְגָּה

שֶׁהַלְּבֵנִים הַמֻּנָּחוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ יִתְאָחוּ לְאֵיזוֹ שֶׁהִיא וַדָּאוּת אַרְצִית

וְאוֹתָהּ צַחוּת אוּרְבָּנִית שֶׁהָיְתָה בָּהּ אֵיזוֹ עֲרֻבָּה לִכְאוֹרָה לְאֹשֶׁר

וְכָל הָעֶרְגּוֹת הָהֵן שֶׁהֵרִיצוּ חוֹל מִסּוֹלְלָה לְסוֹלְלָה

וּבָטְשׁוּ בַּיָּד חוֹמֶר וּלְבֵנִים

לְמַעַן הַהִשְׁתָּרְשׁוּת בָּאֲדָמָה הַזֹּאת

הָפְכוּ עַתָּה לְעִוְעִים וּלְפִיחַ מַשְׁחִיר.

אֲבָל לַמְרוֹת כֹּל הָעֲלִיבוּת וְלַמְרוֹת צִנַּת הָרוּחוֹת הָעוֹלָה

מֵהַיָּם דֶּרֶךְ מַנְשִׁיָּה פְּנִימָה,

הַחֲמִימֻיּוֹת כֻּלָּן

חֹם הַיּוֹם, חֹם הַגּוּף, הֵעָשָׁן, הַלַּחוּת, הַזֵּעָה, וַחֲמִימוּת

הַנֶּפֶשׁ נִצְרָפִים כָּאן לְהֶמְיָה וְלִמְהוּמָה שֶׁל הָמוֹן

הַנָּע מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּוַדָּאוּת יְלִידִית

וּבְהֶסַּח דַּעַת הָרָאוּי

לְמִי שֶׁלָּמַד אֶת קְרָבֶיהָ שֶׁל עִירוֹ בַּיַלְדוּת,

בְּאֵין סוֹף שׁוֹטְטֻיּוֹת לְלֹא תַּכְלִית.

 

מתוך: "שובו של אשל רוד אל הפיגורטיבי"

 

 

 

הַצַּעַד הַנּוֹשֵׂא אֶת גּוּפִי קָדִימָה עוֹד צַעַד

בְּפַשְׁטוּת אֹמַר זֹאת כָּךְ:
אֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן אֲנִי
כָּאן
בַּמָּקוֹם בּוֹ אֲנִי נִמְצָא אוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי מְיַחֵל לִהְיוֹת
עַל סַפַּת הַבְּדָיוֹת הַיְּרֻקָּה
מְפַרְכֵּס וְרוֹקֵד כַּאֵד הֶעָטוּף בִּקְרִינָה צְהַבְהַבָּה שֶׁל יָרֵחַ חָרְפִּי
בְּרֶגַע צֵאתוֹ מִפִּתְחָה שֶׁל אֲרֻבָּה
אוֹ בְּרֶגַע זֶה, בּוֹ אֲנִי עוֹמֵד עַתָּה יָחֵף בְּמוֹרַד מַדְרֵגוֹת לוּלְיָנִי
נָע וָנָד, מְדַלֵּג מִפֹּה לְשָׁם, מֵעַל הַיֵשׁ וְעַל כָּל מַה שֶׁהָיָה וְאָבַד
כְּמוֹ כּוֹס מָיִם גְּדוּשָׁה מְלֵא רֹק וָרִיק לְגַמְרֵי לְבַד
דָּבָר אֶחָד וַדָּאִי:
הַצַּעַד הַנּוֹשֵׂא אֶת גּוּפִי קָדִימָה עוֹד צַעַד
הוּא הַצַּעַד הָאָרוּר שֶׁיּוֹרִיד אוֹתִי מִתַּחַת לִפְנֵי לָאֲדָמָה לָעַד

 

 

 

השיר התפרסם נוכח האירועים הטראגיים שהתרחשו בטו באב תשע"ה.

קַיִן

הֵיכָן שֶׁלֹּא תִהְיֶה,
בְּכָל מָקוֹם עוֹמֵד קַיִן אוֹ כְּפִילוֹ
מֵאֲחוֹרֵי קַו שִׂיחֵי הַגֶּרַנְיוּם
חָמוּשׁ בְּאֶבֶן
קִלְ
שׁוֹן אוֹ סַ
כִּין
בַּמַּאֲרָב,
מַמְתִּין דָּרוּךְ לְשַׁסֵּף אֶת גְּרוֹנְךָ
וּבְצֵאת הַדָּם
לֹא מְשַׁנֶּה הֵיכָן
בְּרֹאשׁ הַנִּקְרָה, נַּאקוּרַה
עַל שְׂפַת יַמָּה שֶׁל תֵל אָבִיב אוֹ שֶׁל עַזָּה
לְיַד תֵּיאָטְרוֹן הַחָאן אוֹ הַבִּימָה
תִּשָּׁמַעְנָה זַעֲקוֹתֶיךָ צוֹעֲקוֹת מִן-הָאֲדָמָה,
בַּנְּסִבּוֹת הַלָּלוּ,
לֹא מוּמְלָץ לְסַקֵּל
אֶת הַמִּדְרוֹן הַיּוֹרֵד לַגֵּיהִנֹּם, אֲחֶרֶת לֹא יִשָּׁאֵר אִישׁ
לְסַפֵּר
שֶׁפַּעַם
הָיָה פֹּה אֱלֹהִים.

 

קישורים חיצונים

המשורר דן אלבו בויקיפדיה

המשורר דן אלבו בלקסיקון הספרות העברית החדשה

שירים של דן אלבו ב"מטעם לשירה"

המשורר דן אלבו ב-Ynet

המשורר דן אלבו ב"מטר על מטר"

שירה מתפרצת על הקפיטליזם הבּיבּיאני - מאמר על שירתו של דן אלבו בעיתון "הארץ"

הספר "בא" לרכישה באינדיבוק 

דן אלבו - תל אביב עוד לא חורף. ביצוע: ארז הלוי

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

חזרה לסופ"ש שירה מספר 22