האתר של נילי דגן

דוד אדלר

פרטים: כניסות: 1620

אביב בירושלים david adler1

אָבִיב בִּירוּשָׁלַיִם הוּא בִּלְתִּי נִרְאֶה.
עוֹד לִפְנֵי שְׁקִיעָה
רוּחַ קָרָה
כְּבָר מְגִיחָה מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה.

לֹא צָרִיךְ יָם. הֶהָרִים
יַצְּרָנֵי רוּחוֹת נוֹדָעִים
אֵינָם נִלְאִים מִמְּלַאכְתָּם הָעַתִּיקָה.

אֲפִלּוּ בְּיוֹם אָבִיב
אֵינָן יוֹדְעוֹת רַחֵם.

בִּירוּשָׁלַיִם הַכֹּל מְסֻבָּך
אֲפִלּוּ הָאָבִיב.

משורר המטאפורה

מְשׁוֹרֵר הַמֵּטָאפוֹרָה
עַל עֶרֶשׂ מוֹתוֹ
אֲפִלּוּ אֲנִיצֵי קַשׁ זוֹהֲרִים
לֹא אָחֲזוּ בְּצִיצִיּוֹת רֹאשׁוֹ
לְהוֹשִׁיעוֹ
לֹא נִמְצְאָה מִלָּה מִכָּל הַמִּלִּים
לְשַׁכֵּך כְּאֵבוֹ
לְרַכֵּך אֶת הַכַּר הַקָּשֶׁה
מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ.

תַּחְתּוֹנָיו הַלַּחִים
נִצְמְדוּ אֵלָיו יוֹתֵר
מִכָּל שׁוּרָה
בְּשִׁירָתוֹ.
הַשֵּׁנָה הָיְתָה הַמֵּטָאפוֹרָה
הֲכִי מוֹעִילָה בִּשְׁבִילוֹ.

כְּשֶׁמְּשׁוֹרֵר הַמֵּטָאפוֹרָה
הָיָה עֵד לְמוֹתוֹ
פָּרְחוּ הַמֵּטָאפוֹרוֹת
הִגְבִּיהוּ עוּף
כְּאִלּוּ הָיוּ
צִפֳּרֵי דְּרוֹר.
רַק הַזְּבוּבִים
בְּרִיּוֹת נֶאֱמָנוֹת לְמַכְבִּיר
עוֹד נֶאֶחְזוּ בּוֹ.

לִמְחוֹת כְּבָר הָיָה מְיֻתָּר.
לִהְיוֹת זְבוּב דַּוְקָא יָכוֹל הָיָה
לְהַתְאִים
לוֹ
אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לִפְגֹּעַ בְּרִגְשׁוֹת
הַהוֹלְכִים אַחַר אֲרוֹנוֹ.
הָיָה זֶה חוֹבוֹ
הָאַחֲרוֹן לְאִשְׁתּוֹ.

בלוג לי ואבלוג לך

אֵין לִי בְּלוֹג
וּבְלוֹג אֵין לִי
וַאֲנִי לְבַדִּי

אֵין לִי בְּלוֹג
וּבְלוֹג אֵין לִי
מֵאַיִן יָבוֹא קוֹנִי

אֵין לִי חֲבוּרָה
וַחֲבוּרָה אֵין לִי
רַק פֶּצַע.

עֶזְרִי מֵעִם עַנְנֵי הַנּוֹצָה
קוֹנִי כְּיָרֵחַ בַּלַּיְלָה

רַק שֶׁלִּי הוּא הָעֵץ הָעֵירֹם
הַנִּפְתַּל מוּל שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת

צלחת הלוין כמו ירח לבן

צַלַּחַת הַלַּוְיָן
כְּמוֹ יָרֵחַ לָבָן
מֵעַל גַּגּוֹת
עֵין כֶּרֶם
מֵינִיקָה
נְחָשִׁים עֲצֵלִים
שֶׁקָּפְאוּ בַּזְּמַן
כְּבָלִים
הַמִּזְדַּחֲלִים לְכָל עֵבֶר.

מְטִיחָה אֶת הָאוֹר
כְּאִלּוּ אֵין מָחָר
יְהִירָה, נְטוּיַת צַוָּאר.

מַכִּירָה בְּעֵרֶךְ עַצְמָהּ
אֲדִישָׁה, צוֹנֶנֶת
כְּתַמּוּז אוֹ עַשְׁתֹּרֶת
מַגְבִּיהָה מֵעַל גְּדֵרוֹת
מְטִילָה צִלָּהּ עַל הַצְּלָב.
שָׂרִיגֵי הַגֶּפֶן נִכְרָכִים כִּקְנוֹקָנוֹת
לְרַגְלֶיהָ
עֵץ הַלִּימוֹן כַּאֲשֵׁרָה עוֹמֵד לְשָׁרְתָהּ.

עִם רֶדֶת הָעֶרֶב
פִּתְאֹם
יָרֵחַ שָׁחוֹר.

david adler

במעלית דחוסה בבית החולים

בְּמַעֲלִית דְּחוּסָה בְּבֵית הַחוֹלִים
כִּפָּה בּוּכָרִית דְהוּיָה מִתְקַעֶרֶת כִּמְעַט עַל כָּל רֹאשׁוֹ
כּוֹלֵאת שְׂעַר מֶשִׁי שָׁחֹור, חָלָק כְּמַגְלֵשָׁה
עֵינָיו נְשׂוּאוֹת מַעְלָה
לְבָּלוֹן כָּסוּף
מְרֻבֶּה לְבָבוֹת זְהוּבִים
נוֹצְצִים
שֶׁקָּנְתָה לוֹ אִמּוֹ בְּמָעוֹת כִּמְעַט אַחֲרוֹנוֹת

בְּמַבָּט מָלֵא אֹשֶׁר

אֵין מְאֻשָּׁר מִמֶּנּוּ
עֵינָיו נוֹצְצוֹת
אֵינָן רוֹאוֹת דָּבָר מֵעֵבֶר לַבַּלּוֹן
הַנִּמְתָּח מַעְלָה בְּכֹחַ טָמִיר

כַּמָּה פָּשׁוּט הָאֹשֶׁר
כֻּלּוֹ בַּלּוֹן

בְּהַבִּיטִי בּוֹ מִלְּמַעְלָה
בְּעֵינָיו
וְהוּא בִּי
אָפוּף בְּהִלַּת אָשְׁרוֹ
אֵיךְ יוּכַל לָחוּשׁ בְּמַחְשְׁבוֹתַי
כְּשֶׁהַבַּלּוֹן נוֹשֵׁק לְרֹאשִׁי
מִתְחַבֵּט
וְהוּא כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ.

מבעד להינומת הארון

מִבַּעַד לְהִינוּמַת הָאָרוֹן
מִבַּעַד לָשֶּׁקֶט הַקָּרוּעַ
מִבַּעַד לָיָּם הַשָּׁסוּעַ
מִבַּעַד לְכָל אֵלֶּה

פְּנִינָה.

סקיצה לתמונה בלתי שלמה

הַכֹּל נָע בְּדוּמִיָּה שֶׁל יָד
הַכֹּל נָע
הַכֹּל מְרַחֵף
גַּם רַגְלֵי אֲנָשִׁים תִּלְמַדְנָה
עַל הֶהָרִים
עֲצֵי-שִׁיר
עֶשְׂבֵי-תְּהִלָּה.

אִישׁ בְּלִי פַּרְצוּף. אִשָּׁה
הֲפוּכָה
יָדֶיהָ פְּשׁוּטוֹת
(רַגְלֶיהָ לֹא נִרְאוֹת
נָקֵל לְשַׁעֵר שֶׁגַּם הֵן
פְּרוּשׂוֹת כִּשְׁתֵּי מִפְרָשִׂיּוֹת
שׁוֹקְקוֹת אוֹ לֹא)
עֵינֵי עֵגֶל לָהּ נֶאֱחָזוֹת
כְּמוֹ בַּתִּקְרָה
רָאִיתִי בְּרוֹמָא
אִשָּׁה כְּעוּרָה וְסָרַת-טַעַם
נֶזֶם זָהָב כְּמוֹ לָהּ
רָאִיתִי בְּרוֹמָא
בִּרְחוֹב לֹא חָשׁוּב
לֹא זוֹכֵר
אִם הִיא הַמְּרַחֶפֶת
אוֹ נִשְׁמָתָהּ מִבַּעַד
לַגָּרוֹן הַמָּתוּחַ
וְהַפֶּה הַפָּתוּחַ.

השירים מתוך הספר "סקיצה לתמונה בלתי שלמה", הוצאת אבן חושן

אין אדם שאין לו שעה david-adler-book2

כְּבָר בַּבֹּקֶר חַשְׁתִּי שׁוֹפֵעַ כְּמוֹ יָם
כְּאִלּוּ אָכַלְתִּי לִוְיָתָן
הָאֹפֶק הִתְרַחֵק וְנַפְשִׁי גָּאֲתָה
וַאֲפִלּוּ סוּסָה אֲצִילִית הִבִּיעָה אֶת רְצוֹנָהּ
לְשֵׁאתֵנִי עַל גַּבָּהּ. הָיָה שָׁם גַּם שׁוֹר
יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה הַיּוֹם
וּלְלֹא מוֹרָא נֶאֱחַזְתִּי בְּקַרְנָיו.
כָּתַבְתִּי מַשֶּׁהוּ נִשְׂגָּב
בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
לְגוּפִי לֹא הָיִיתִי אָדוֹן
וְאָז הִגִּיעַ הַלַּיְלָה
הָיִיתִי מָה זֶה עָיֵף וְהָלַכְתִּי לִישֹׁן.

את אשה של יום

אַת אִשָּׁה שֶׁל יוֹם
אֲנִי אִישׁ שֶׁל לַיְלָה

אֶעֱשֶׂה לַיְלָה לְיוֹם וְאַתְּ
יוֹם לְלַיְלָה
כָּל אֶחָד יִקַּח אֶת עַצְמוֹ וְיָבִיא
נִפָּגֵשׁ בְּצָהֲרֵי הַיּוֹם.

הָאוֹר יִפֹּל עָלֵינוּ מִלְמַעְלָה.

אצטרובלי הברוש

גַּם עַכְשָׁו
מִקֵּץ שִׁשָּׁה עָשׂוֹרִים
אֲנִי תּוֹלֵשׁ בְּדַרְכִּי אֶת אִצְטְרֻבְּלֵי הַבְּרוֹשׁ
מְלוֹא חוֹפְנַיִּם
מִסְתַּכֵּן בְּהֶרֶס שְׁמִי הַטּוֹב בִּמְחִי
זְרִיקָתָם עַל כָּל עַמּוּדֵי הַחַשְׁמַל שֶׁבָּרְחוֹב.

הִנֵּה דָּבָר לֹֹא הִשְׁתַּנָּה
אוֹתוֹ הָאֹשֶׁר לְשֵׁמַע הַנְּקִישָׁה
וְאִם אַחְטִיא - אוֹתָהּ הָאַכְזָבָה
הִנֵּה אֲנִי אוֹתוֹ הַיֶּלֶד

דָּבָר לֹֹא הִשְׁתַּנָּה
לֹא הַנְּחִישׁוּת
לֹא הָעַיִן הַמְּכַוֶּנֶת
רַק הַזְּרוֹעַ הַמִּתְנוֹפֶפֶת
הַיָּד הַמַּטִּילָה
שֶׁעֲדַיִן נָעָה כִּמְטוּטֶלֶת
אֶלָּא שֶׁהַשְּׁחִיקָה הַגּוֹבֶרֶת
קוֹצֶבֶת אֶת זְמַנָּהּ.

ישעיהו ליבוביץ

בְּרָגִיל, אָדָם הוֹלֵךְ, רַגְלָיו מוֹלִיכוֹת אוֹתוֹ וּפָנָיו לְפָנָיו. אוֹתְךָ רָאִיתִי הוֹלֵךְ, מַחְשְׁבוֹתֶיךָ
מוֹלִיכוֹת אוֹתְךָ, פָּנֶיךָ מִתַּחְתֶּיךָ וְעֵינֶיךָ אֵינָן מוֹנוֹת אֶת הַמִּרְצָפוֹת, גַּם לֹֹא אֶת צֵל הָעַמּוּדִים הַלֹֹּא נִרְאֶה בְּדַרְכְּךָ לַסִּפְרִיָּה הַלְּאֻמִּית, מְשֻקָּע בְּשַׁקְלָא וְטַרְיָא סָבוּךְ שֶׁהוּא כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ. אוּלַי אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְאוֹמֵר לָהּ דְּבָרִים. אֲפִלּוּ הָרוּחַ אֵינָהּ מַצְלִיחָה לְהַטּוֹת מַחְשָׁבוֹת. הֶבֶל הַקֹּר. צַוָּארְךָ הַכָּפוּף, הֶחָבוּשׁ בְּצָעִיף, חָבוּי בְּדַשׁ מְעִילְךָ הַמּוּרָם, אָפֹר וְדָהוּי. תִּיקְךָ הֶעָמוּס מִדַּי מַטֶּה אוֹתְךָ מְעַט מַטָּה וְיָמִינָה. חוּם הָיָה הַתִּיק וְגַם בּוֹ כְּבָר פָּשָׂה הָאָפֹר. אָפֹר הַיּוֹם. אָפֹר הַמְּעִיל. אָפֹר הַחֹמֶר הַתָּחוּב בִּסְמִיכוּת מַדְאִיגָה בֵּין עַצְמוֹת גֻּלְגָּלְתְּךָ
וְאִם תָרִים אֶת רֹאשְׁךָ – יִפְקַע
עַד לַשָּׁמַיִם בִּצְרָחָה:
"אָמַרְתִּי לָכֶם".

השירים מתוך הספר "פעם אולי אכתוב על זה" בהוצאת "אבן חושן"

קישורים חיצוניים

אתר הספר "סקיצות לתמונה בלתי שלמה" בהוצאת "אבן חושן"

מצגת משירי הספר "סקיצות לתמונה בלתי שלמה"

ראיון על הספר בתוכנית "נוף פתוח" ברדיו 106 FM

המלצה על הספר ע"י המשורר שי אריה מזרחי ב"חדשות הספרות" ב-Ynet

לדף הראשי של סופ"ש שירה מספר 29