אם אומרים על מישהו ש"יש לו ציפורים בראש", הדברים נאמרים בקונוטציה שלילית, בלגלוג. במקרה של דרור בורשטיין, ההפך הוא הנכון. מגיעה לו הערכה רבה על כל הציפורים שלו. דרור פורש בפנינו מגוון של ציפורים לא מנקודת מבט אורניתולוגית, אלא כחוקר שירה. הוא חושף את יופיין של הציפורים כפי שהובע על ידי משוררים או משוררות, ואת השילוב בין Poetry שלנו לבין Singing שלהן.

הספר מאלף, מעניין ופיוטי. יש בו חגיגה של שירה – מביאליק, ט. כרמי, אלתרמן, דן פגיס, לאה גולדברג, אסתר ראב ועד עדנה גורני. נוסף על כך משולבים בו קטעי פרוזה ממדרשים. מוזכר גם הצד השלילי של הציפורים, כפי שבא לידי ביטוי ביצירתה של דפנה דה מוריאה ובעקבותיה בסרטו הנודע של היצ'קוק "הציפורים" או בשירו של אדגר אלן פו "העורב", אך בכללותם מעוף הציפור ושירתה היו ויהיו משאת נפשו של אדם.

הציורים והצילומים המצויים בספר הם חגיגה לעין. 

"לטובת הציפורים" – דרור בורשטיין. הוצאה לאור: ידיעות ספרים. עורכת הספר: נוית בראל; עריכה מדעית: עדנה גורני; עורך הלשון: דניאל אביאל; מעצבת הכריכה: דנה ציביאק; הדימוי שעל הכריכה: אוהרה קוסון, קקדו ורימונים, 1927

"יש ציפורים מפוארות וססגוניות רבות (למשל ציפורי גן עדן). כמה מהן מיטיבות לנדוד (כמו האלבטרוס), כמה מהן צידות מעולות (כגון הבזים והינשופים), אחרות בונות סוכות ראווה קטנות לשם חיזור (משפחת הסוכיים), ויש שמיטיבות לשיר (כגון הזמיר, השחרור והגדרון).

ביחס לכל אלה הדרור הוא ציפור רגילה, משעממת. קולו הוא קול קטן, ואין לו שירים מגוונים ומורכבים. צבעיו דלים. לכאורה אין בו כל ייחוד, אך שמעו נא מקצת מעלילותיו: ידוע על משפחת דרוריים שקיננה במשך דורות במכרה פחם בעומק עשרות מטרים מתחת לפני האדמה, ובניה שרדו הודות למזון שהורידו להם הכורים.

ככל הנראה, הדרור הובא לארצות הברית – לרובע ברוקלין שבניו יורק – בשנת 1851 על מנת שיסייע להיאבק במכת עש. הובאו שש-עשרה ציפורים. עד אז לא היו דרורי בית באמריקה הצפונית. כיום יש מיליונים – כולם צאצאי השש-עשרה. יותר מחצי מיליארד דרורים יש בעולם. הם הגיעו לכל היבשות זולת אנטרטיקה.

הם נבונים ביותר במציאת מזון ובבניין קן: ישנם דרורים שמלקטים בדלי סיגריות לבנין קן; ככל הנראה, צחנת הבדלים דוחה טפילים. ישנם דרורים שיודעים ללקט חרקים שנלכדו במצנני מכוניות וחרקים שנלכדו בקורי עכביש; ישנם דרורים – ראיתי זאת במו עיני – שיודעים להפעיל חישנים הפותחים דלתות אוטומטיות של מאפיות: הם עפים לאט ליד החיישן, מחכים לפתיחת הדלת ונכנסים. כשלקוח יוצא הם יוצאים בעקבותיו וחוזר חלילה."

מתוך הספר "לטובת הציפורים"

דרור בורשטיין

דרור בורשטיין – יליד 1970, נתניה. גדל בבית דתי, למד משפטים והוסמך לעורך דין. עזב את עולם המשפטים ועבר ללימודי ספרות. סיים דוקטורט על יעקב שבתאי. משנת 2018 הוא פרופסור חבר באוניברסיטה העברית ומלמד גם באוניברסיטת תל אביב. מלבד ספרים שכתב, כגון "נתניה", "אחות שמש", "תמונות של בשר" (דרור הוא צמחוני) ו"טיט", הוא גם עורך את כתב העת "הליקון" ואת ספרי השירה של ההוצאה. כמו כן אצר תערוכות, כתב טקסטים לתערוכות של אמנים רבים וערך תוכניות רדיו בקול המוסיקה.

הזנת תוכן: 16.2.2020

חזרה לדף הראשי "מועדון קריאה הרצליה" בניהול דפנה עולמי