גיליונו הרביעי של הבה להבא, כתב עת לשירה עברית עכשווית
ועתידית, מוקדש כל כולו לנכדינו המדוזות, כפי שניבא נביא האמת ג'רמי פוגל.
הגיליון כולל שירה עכשווית, פרוזה ניסיונית, מסות עקרוניות ביותר - הכל לכבוד המדוזות - וכן מדור מיוחד המוקדש כל כולו לשירה עכשווית מארצות הברית של אמריקה (גם כן למדוזות).

מבקר הספרות דוד בוחבוט כתב על הגיליון בהארץ:
"'הבה להבא' מתנהג כמו קרקס ססגוני של אידיאות חובקות יקום...
הוא אינו נפוח מחשיבות עצמית מופרזת וגם כאשר הוא עוסק בעניינים שברומו של עולם, הוא פועל ברוח היתולית. הוא אינפנטילי, אינפנטיליות שמקורה בשאיפה הנאיבית לחיי נצח.
אינפנטיליות אבידנית, ההוגה שנינויות פוטוריסטית הזויות, רבות קסם וגם קצת מגוחכות...

'הבה להבא' מתנהג כמו מתבגר מבריק וטוטלי, מאוהב בפילוסופיה של עצמו, שבא לקדוח בראש ל'אמא ספרות' את כל התיאוריות הגרנדיוזיות. הילד מרשים, מיוחד ולא שגרתי.

------------------------------------------

סער יכין

הטמטום I 

לֹא מִפְּנֵי מַפָּץ וְלֹא בִּגְלַל אִינְפְלַצְיָה.
גָּלַקְסִיּוֹת מִתְרַחֲקוֹת מֵהַסֵּרָחוֹן הַמּוּסָרִי.
גּוּפֵיחָלָל סוֹלְדִים מִגִּזְעָנוּת.
גּוּפֵיחָלָל דּוֹגְלִים בְּשִׁוְיוֹן סוֹפָנִי.

עודד כרמלי

* 

לֹא לְהִדָּרֵס בְּחַנְיוֹן
מִתְחַם הָעִנּוּיִים
לְחַפֵּשׂ חֲנָיָה בְּחַנְיוֹן
מִתְחַם הָעִנּוּיִים
יֵשׁ חֲנָיָה בְּחַנְיוֹן
מִתְחַם הָעִנּוּיִים
מִתְחַם הָעִנּוּיִים
מִתְחַם מְסֻדָּר
לֹא לְהִכָּנֵס לְמִתְחַם הָעִנּוּיִים
עִם אֹכֶל
לֹא לְהִכָּנֵס לְמִתְחַם הָעִנּוּיִים
עִם נֶשֶׁק
אֵין לְהַבְעִיר אֵשׁ
יֵשׁ לְהָבִיא כֶּסֶף
וְלֹא לְהִתְעַנּוֹת בְּחַנְיוֹן
מִתְחַם הָעִנּוּיִים
בְּמַחְשָׁבוֹת עַל עִנּוּיִים
לְבַלּוֹת בְּחַנְיוֹן
מִתְחַם הָעִנּוּיִים
חַנְיוֹן מִתְחַם הָעִנּוּיִים
הוּא מִתְחַם הַבִּלּוּיִים
הַפְעָלוֹת
מַעֲגָלִים
כֵּיף
כֵּיף חַיִּים
בְּמִתְחַם הַחַיִּים

יואב עזרא

חנות הפרחים 

כָּאן זֶה חֲנוּת הַפְּרָחִים
הֵיכָן זֶה חֲנוּת הַקּוֹצִים
אֵין כָּזֶה דָּבָר חֲנוּת קוֹצִים
יֵשׁ לִי הַזְמָנָה גְּדוֹלָה
לְקוֹצִים
וְדַרְדָּרִים
נִגָּשׁ
רֹאשׁ
אֶל
דֶּלְפֵּק
מְדַבֵּר הַזְמָנָה שׁוֹאֵל
סְלִיחָה
סְלִיחָה
סְלִיחָה
כָּאן
זֶה
חֲנוּת
הַפְּרָחִים
כֵּן
הֵיכָן זֶה חֲנוּת הַקּוֹצִים
אֲנִי צָרִיךְ קוֹצִים
מִמַּבָּט
יִקַּח
אָדָם
פַּרְצוּף
אֶל
רְחוֹב
וְאֶרֶץ
גְּדוֹלָה
תַּצְמִיחַ לְמַעֲנוֹ קוֹץ וְדַרְדַּר
אֶל מָוֶת דּוֹחֵק אוֹתוֹ עַל רֹאשְׁךָ
שֶׁפַע־יֹבֶשׁ
מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ
מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ
מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ

ג'רמי פוגל

מהירות האור

לֹא הָאוֹר אֶלָּא אֲנַחְנוּ נָעִים בִּמְהִירוּת הָאוֹר
מְהִירוּת הָאוֹר הִיא אִטִּיּוּת הִיא הַנַּיָּח
הַנַּיָּח הַנִּצְחִי, הַבִּלְתִּי מוּנָע,
וְכָל שְׁאַר הַדְּבָרִים נָעִים

לֹא הָאוֹר אֶלָּא אֲנַחְנוּ נָעִים בִּמְהִירוּת הָאוֹר
כָּל מָה שֶׁלֹּא אוֹר נָע וְהָאוֹר נַיָּח
וְהָאוֹר הַטָּהוֹר הוּא כְּלוּם
אֲנַחְנוּ נָעִים בְּתוֹךְ הָאוֹר נָעִים יוֹתֵר מַהֵר בַּלַּיְלָה
וְאָז לֹא רוֹאִים אֶת הָאוֹר

לֹא הָאוֹר אֶלָּא אֲנַחְנוּ נָעִים בִּמְהִירוּת הָאוֹר
וְכַאֲשֶׁר נִפְסָקוֹת תְּנוּעוֹתֵינוּ נִהְיֶה אוֹר
עַכְשָׁו אִטִּי יוֹתֵר עַכְשָׁו חַיִּים
הַמָּוֶת הוּא בִּמְהִירוּת הָאוֹר

לֹא הָאוֹר אֶלָּא אֲנַחְנוּ נָעִים בִּמְהִירוּת הָאוֹר
וְלָכֵן בִּמְהִירוּת הָאוֹר אֵין זְמַן
הֲרֵי הָאוֹר עוֹמֵד דֹּם
וְלֹא קוֹרֶה שׁוּם דָּבָר בִּמְהִירוּת הָאוֹר
חוּץ מֵאוֹר

לֹא הָאוֹר אֶלָּא אֲנַחְנוּ נָעִים בִּמְהִירוּת הָאוֹר
הַכֹּל יִתְפַּצֵּל יִתְרַחֵק אַט־אַט יַהֲפֹךְ לְאוֹר
בַּסּוֹף הַכֹּל יַחְזֹר לִהְיוֹת אוֹר רַק אוֹר
יֵשׁ מֵאַיִן, מֵאַיִן יֵשׁ, יֵשׁ וְאֵין בְּעֶצֶם
זֶה אוֹתוֹ דָּבָר
זֶה אוֹר

נח אנגלהרד

*
הוֹ הַחַיִּים
בֶּאֱמֶת
חֵן־חֵן לָכֶם
הִשָּׁאֲרוּ פֹּה
כַּמָּה זְמַן שֶׁרַק תִּרְצוּ
בְּלָאו הָכֵי
כְּבָר יֵלְכוּ אֲחֵרִים
יֵלְכוּ, יָבוֹאוּ
לָמָּה לֹא
לֹא לָמָּה

רעואל שועלי

*
בּוֹאִי עַכְשָׁו
הָעוֹלָם הַזֶּה נִגְמַר

הַגּוּף הַיָּפֶה שֶׁלִּי
הִתְבַּזְבֵּז עָלַי
וְעַל שֵׁנָה

עַל בִּקּוּרִים

בּוֹאִי נִלְבַּשׁ אֶת הָעֶרֶב
לַעֲשׂוֹת דָּבָר עָצוּם
שֶׁאֵינֶנּוּ יֶלֶד

נַעֲשֶׂה בְּגוּפֵנוּ צִיּוּר
וְדִבּוּר לֹא בְּסֵדֶר

בַּחֲלוֹמוֹתֵינוּ נְבַקֵּר
בַּחֲלוֹמוֹתֵינוּ הַקּוֹדְמִים
נַכִּיר אֶת הַמֻּכָּרִים
כְּמוֹ תַּיָּרִים

בַּמַּפָּה הֲכִי גְּדוֹלָה
נְסַמֵּן בִּנְעָצִים
אֶת חֹרֵי־הָאֱלוֹהִים

*

גָּרְרוּ אֶת רִכְבָּהּ שֶׁל אִשְׁתִּי הַנָּכָה
בַּעֲיָרָה שְׁכוּחָה לְלֹא סִדְרֵי עִירִיָּה

מִי גָּרַר אֶת רִכְבָּהּ שֶׁל אִשְׁתִּי הַנָּכָה?
לְאֵיזוֹ מִין עֲיָרָה אֵין סִדְרֵי עִירִיָּה?

בִּקַּרְנוּ חֲבֵרִים
בְּבַיִת צָמוּד קַרְקַע
בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית הַזְּנוּחָה
גְּרוּטָה לַחָה
מְחָטִים רְעִילוֹת חוֹנְקוֹת אֶת הָאֲדָמָה
שְׁלוּלִית חֹרֶף רְדוּדָה
וּסְבִיבָהּ מִינֵי חַיּוֹת
בִּצְפִיפוּת קְטַנָּה וְהוֹלֶכֶת
כְּמוֹ כּוֹכְבֵי לֶכֶת

גָּרְרוּ אֶת רִכְבָּהּ שֶׁל אִשְׁתִּי הַנָּכָה
בַּעֲיָרָה שְׁכוּחָה לְלֹא סִדְרֵי עִירִיָּה

מִי גָּרַר אֶת רִכְבָּהּ שֶׁל אִשְׁתִּי הַנָּכָה?
לְאֵיזוֹ מִין עֲיָרָה אֵין סִדְרֵי עִירִיָּה?

יונדב פרידמן

This paper really feels Fremdschämen for you all

נוֹלַדְתִּי לִסְלִידָה בְּתוֹלְדוֹת הַגְּרָפוֹמַנְיָה לְאַחַר מִלְחֶמֶת הַהַפְרָיָה הַשְּׁנִיָּה, עֲשַׁן סִיגַרְיוֹת אֶגְזוֹזִי שׁוֹעֵט אָבְדָנִי דַּרְכִּי וּמִתְפַּזֵּר בַּאֲרִיכוּת לָרֵאָה הַגְּדוֹלָה, טִפּוֹת וִיסְקִי מְמֻסּוֹת מְתַרְגְּלוֹת בִּי הִתְעַלְּמוּיוֹת וּכְמוֹ חִתּוּל לִמְבֻגָּרִים כֻּלִּי סְפִיגָה, תִּיקָנִים שְׁזִיפִיִּים מְדַלְּגִים עַל מְרֻבָּעוּתִי הַמְּקֻמֶּטֶת כִּקְלִידִים מְטֹרָפִים בִּכְבִידָה גַּסָּה, מִזֶּה שָׁלוֹשׁ בְּדִיקוֹת הָרָה הִיא כּוֹתֶבֶת בְּתוֹכִי "אֲנִי מַצְבִּיעָה לַיָּרֵחַ, לְמַטָּה – אֲחוּז חֲסִימָה. שַׁחֲלָה זֶהוּ עוֹרֵב לֹא מִלָּה, אוֹרֵב לִנְבֵלָה" בְּלִי הַסְכָּמָה, לֹא רָצִיתִי לִהְיוֹת שִׁירָה כְּפִי שֶׁהִיא לֹא הִתְחַנְּנָה לָשֵׂאת שָׁדַיִם קְטִינִים אוֹ לְהֵהָפֵךְ הָרֶגַע לְבַת עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע, הַעֲדָפָתִי הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִּכְלָל לָצֵאת מֵהַמְּגֵרָה בְּהַדְפָּסָה כְּטֹפֶס מֵאָה שִׁשִּׁים וְאַחַת אֶלֶף – הוֹדָעַת פְּרִישָׁה שֶׁל עֶבֶד מֵהַחֲנִיטָה, אוֹ צַוָּאָה קְפוּצָה שֶׁמְּצַוָּה לַנֶּכְדָּה הַנְּקוּבָה אֵדֵי הֵדִים בִּקְנֵי הַבַּמְבּוּק שֶׁל נִשְׁמָתָהּ, כָּעֵת נִגְזָר רֵיקִי בִּדְיוֹ גַּרְדּוֹמִים לְהִתְחַכֵּךְ מְחֻטָּט בְּנִקּוּד וּקְטוּעַ הֶשֵּׂגִים בְּדוּ"חוֹת רִבְעוֹנִיִּים וְקַבָּלוֹת עוֹסֵק פְּטוּרִים, עֵצִים רַבֵּי מֶלֶל וְהַכְחָשָׁה, שְׁכִיב אַשְׁפָּה אֲנִי פּוֹנֶה אֲלֵיכֶם, עֲלוּמִים מְתֻסְכָּלִים זוֹמְמֵי הַשְׁרָאָה, שַׁאֲלוּ אֶת הַדַּף לַחֲלוֹמוֹ לִפְנֵי שֶׁתָּמִיטוּ עַל אַפְסוּתוֹ שִׁירָה.

And now in return, please move ashamed to the next page

 הזנת תוכן: 18.1.2015

חזרה לדף הראשי "הבה להבא"