אני חושבת על "אישה בורחת מבשורה". על הדמעות שנזלו על פני כמעט מתחילת ההצגה ועד סופה, על השנים הרבות בהן לא הרגשתי כזו מהומת לב וטלטלת נפש בתיאטרון, על הנימים הדקות מן הדק שנעו וזעו בתוך נפשי , על אמות הסיפים שלי, הישראליות כל כך, שטולטלו ברעידת אדמה אמנותית. והיו שם גרוסמן וגרוסמן וגרוסמן, וחנן שניר, והלהקה המשובחה, והבמה, והפתרונות, אך מעל כולם, בהמייה חרישית ועמוקה שהמריאה הרחק וגבוה מעל המילה "משחק"- דרור קרן ובעיקר אפרת בן צור עם המוסיקה של אורי וידיסלבסקי שעטפה את הכל בחן, בחסד וברחמים.

הזנת תוכן: 17.4.2016

חזרה לדף הראשי "התיאטרון של רויטל איתן"