ספוטלייט הפעם עם ההרכב סווינג דה ג'יטאן.
סווינג דה ג'יאטן יוצרים חוויה מוזיקלית ייחודית השואבת מהלהט ומהצבעוניות שבמוזיקה הצוענית, מהאלגנטיות של המלודיות הצרפתיות, מהקופצנות המידבקת של הסווינג האמריקני ומהקסם המזרח-תיכוני. בווירטואוזיות רעננה הם מחיים ומחדשים את חוויית הסווינג הצועני בתפארתו – שאותה ייסד נגן הגיטרה האגדי דג'אנגו ריינהארדט. בשמונה שנות פעילות מגוונת ומאות מופעים, סווינג דה ג'יטאן מובילים את הסווינג הצועני בישראל וקוצרים שבחים רבים.
בהרכב שלושה חברים: יעקב חוטר ואלון שגיא – גיטרה. אורן שגיא – קונטרבס.
ספרו לנו קצת על המשיכה שלכם לסגנון של הסווינג הצועני. מה יש בו להבדיל מסוגי מוזיקה אחרים, ועד כמה מורשת הרדיפה והדיכוי ממלאת פה תפקיד?
המשיכה לסגנון נגזרת מהעממיות ומהשורשיות. זאת מוזיקה שנובעת מהנשמה, מחוויית החיים. היא מבטאת עצב ושמחה כאחד. היא מאזנת בצורה מושלמת בין המוזיקה ה"שכלתנית" – הג'אז, התיאוריה, הסולמות – ובין מוזיקת-עם אתנית המתאפיינת בקישוטים סגנוניים, בטכניקה ייחודית, הפקת סאונד שונה וגיטרות ייחודיות.
כל אחד מאיתנו הגיע אל המוזיקה הזאת בדרך אחרת, ודרכה התחברנו כלהקה.
יעקב קיבל קלטת של דג'אנגו ריינהארדט מאחיו הגדול כשהיה בן 13, ומאז נדבק בחיידק ולא הפסיק לחפש מוזיקה, ספרים וסרטים על הסגנון. מכיוון שההיצע בארץ היה דל מאוד, יעקב חפר בקטלוגים מחו"ל והזמין בדואר סרטים, תווים ומוזיקה.
אורן גילה את המוזיקה הזאת באוסף ג'אז משנות ה-40. הצלילים הייחודיים שבו את דמיונו, ומהיכרות עם נגנים אחרים למד שיש המשכיות לסגנון הזה ושאף להמשיך ולהתפתח בו.
אלון נחשף למוזיקה בשנותיה הראשונות של הלהקה ולמד מיעקב אחיו את רזיה. המשיכה שלו לסגנון נובעת מהסאונד החם, מהתחכום וגם מהפשטות. בהאזנה לדג'אנגו ריינהארדט (בתמונה) נחשפים לווירטואוזיות, לרגש ולשמחה שיש במוזיקה.
באילו כלים משתמשים בסגנון המוזיקה הזה? ספר קצת על הגיטרות המיוחדות.
הלב של הסגנון הוא הרכב של גיטרות וקונטרבס. בהרכב המיתולוגי של דג'אנגו ניגן הכנר המפורסם סטפן גרפלי, ובעקבות זאת הכינור הוא הסולן המסורתי ולחלופין קלרינט. גם אנחנו מארחים לפעמים כנר או קלרניטן בהופעות ובדיסקים שלנו.
לאורן יש קונטרבס מיוחד בעל מראה שונה, שפיתח בונה כלים ונגן קונטרבס שניגן עם סטפן גרפלי. הייחודיות והייחוס גרמו לאורן להשתוקק לבס הספציפי הזה. יעקב ואלון מנגנים בגיטרות שמיוצרות בארץ, פרי החזון של יעקב בשילוב עם חברת ERG.
הגיטרות בעבודת היד מאירופה יקרות מאוד, ולכן יעקב חיפש מישהו שיבנה יחד איתו גיטרה תוצרת ישראל. לאחר לימוד וניסוי של כשבע שנים הם הגיעו לתוצאה מרשימה שמצליחה להתמודד בכבוד עם הגיטרות של הבונים המפורסמים באירופה, ומחירה נמוך במידה משמעותית.
הייחוד של הגיטרות הוא בצליל החזק שהן מפיקות, באופיו של הצליל, בגודל, בצורה, בסגנון ובטכניקת הבנייה, באופן שבו המיתרים מונחים על הגוף, ואפילו בסוג המיתרים ובסוג המפרט. הכול כמו בגיטרה רגילה, אך קצת שונה.
ראיתי שלמדתם ממיטב הנגנים ברחבי אירופה ואף השתלמתם אצל פאפי לפרטין. מה אתם יכולים לספר על התקופה הזו שבוודאי הייתה מאוד מעניינת?
יעקב התחיל את דרכו באירופה כשפגש במקרה את ג'ון לארסן (גיטריסט ומפיק אגדי של רוב התקליטים המפורסמים בסגנון), ולאחר כמה שנים אירחה הלהקה את להקתו של לארסן בסיבוב הופעות ארצי.
אחר כך נסענו יחד לפסטיבל סמואה בצרפת. זה הפסטיבל הכי גדול בעולם לסגנון הזה. זו חוויה מדהימה שבה אתה מנגן מהבוקר עד הבוקר שלאחר מכן עם חובבי הסגנון מכל העולם, עם ילדים צוענים בני 10 שמנגנים מדהים, וגם עם הנגנים המפורסמים ביותר בעולם.
הפסטיבל מתרחש בכפר שבו חי דג'אנגו את שנותיו האחרונות ושם הוא קבור. אלון ביקר שם במקרה בזמן אזכרה משפחתית והיה היחיד עם גיטרה. לכן ביקשו ממנו לנגן יצירה של דג'אנגו לזכרו. זה היה רגע מרגש.
יעקב ואורן מיקמו את האוהל שלהם לצד הקרוואן של נומי רוזנברג, אחד הנגנים הידועים, ובמשך שבוע ניגנו איתו יום ולילה. הזדמן לנו לנגן שם עם הנגנים המפורסמים בעולם – סטוכלו רוזנברג, מורנו, סבסטיאן ג'ינו ועוד. זאת חוויה מסחררת.
יעקב נסע גם ללמוד מפאפי לפרטין. שכונות הקרוונים של הצוענים ממוקמות בפאתי העיירות. יעקב לן במלונית בעיירה בגבול הולנד ובלגיה, והלך בכל יום ברגל כ-20 דקות לכל כיוון, לקרוון של פאפי. השכונות הן כבר לא כמו שמדמיינים, לא קרוואנים עתיקים עם גלגלי עץ, אלא קרוואנים מודרניים עטופים בקרמיקה. זה סגנון שהדרך הכי נכונה ללמוד אותו היא אחד על אחד, ישירות מהמאסטר.
ולסיום – כיצד הסגנון הזה מתקבל בארץ? מי הקהל העיקרי שלו?
זו מוזיקה תקשורתית מאוד ולכן הקהל שלו מגוון מאוד – חובבי גיטרות, חובבי מוזיקת עולם, ג'אז, רקדנים, וכמובן הרבה אנשים שמכירים את המוזיקה הזאת עוד מילדות או מנעורים.
הרבה מתפלאים כשהם שומעים שזה ענף של הג'אז. "אנחנו לא אוהבים ג'אז", הם אומרים, "אבל את זה אנחנו כן אוהבים". זה כנראה בגלל הקונספט העממי שבתוכו הג'אז מנוגן, וזה חלק מהקסם של הסגנון. זו מוזיקה נגישה, קצבית ומעניינת ולכן קל להתחבר אליה, ויהיו אנשים שיאהבו את הסגנון גם בלי לדעת שהם אוהבים ג'יפסי סווינג.
דבר נוסף שמאוד מרגש הוא לראות איך ילדים צעירים מאוד מתמלאים גם הם בשמחה, מקשיבים ורוקדים לצלילי המוזיקה.
אנחנו מרגישים שהקהל בארץ מחבק אותנו ומגיע להופעות באופן קבוע. משמיעים אותנו ברדיו, עשו עלינו כמה כתבות בטלוויזיה וזה נהדר.
ההופעה הבאה של סווינג דה ג'יטאן ב-12.9.15 בבית ג'מאל.
סווינג דה ג'יטאן בכתבה לערוץ 1
הזנת תוכן: 1.9.2015