רונית ש' דינצמן היא כותבת ומאיירת. בעבר עסקה בקופירייטינג. 
בוגרת לימודי ביולוגיה. ספרה "הדינוזאור מרמת-גן" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
בין עבודותייך בלט לעיניי האיור שלך לתערוכה לרגל 40 שנה ל"מעשה בחמישה בלונים", הספר האגדי. האיור הזה הרשים וזעזע אותי כאחד. מה את יכולה לספר לנו על התערוכה ועל היצירה שלך?
זו התערוכה שגרמה לי לחזור לאייר לאחר כמה שנים של הפסקה. נושא התערוכה – "מה קרה לבלון האדום, היכן חמשת הילדים לאחר ארבעים שנה" – הלהיב אותי והצית בי שוב את הרצון לצייר. אהבתי את הספר בילדותי, ואהבתי במיוחד את איוריו. כשחשבתי על השאלה "היכן חמשת הילדים לאחר ארבעים שנה" – מיד קפצה בראשי התשובה: אחד הבנים חסר. כשאני מסתכלת על צילומים ישנים של קבוצות ילדים, צילומים כיתתיים, תמיד חולפת במוחי המחשבה שסיכוי גבוה שגורלו של אחד מהם כבר נגזר, לא נותרו לו עוד שנים רבות, הוא ייהרג במהלך שירותו הצבאי. אנחנו מדינה מוכת מלחמות ומבצעים. זו הייתה תערוכה צנועה שהוצגה במכללת אורנים בקריית טבעון. לא חשבתי שכה רבים יחשפו לציור, ולא ציפיתי לתגובות מיוחדות. נדהמתי ממספרן הרב של התגובות שקיבלתי. האיור נגע בלבבות רבים.
"כשחשבתי על השאלה 'היכן חמשת הילדים לאחר ארבעים שנה' – מיד קפצה בראשי התשובה: אחד הבנים חסר".
אמרת שהפסקת לאייר למשך כמה שנים. מדוע?
כפי שקיים "מחסום כתיבה", כנראה קיים גם "מחסום איור". איירתי מספר ספרים, השתתפתי בתערוכות של אגודת המאיירים, ופתאום הפסקתי ליהנות מזה. אחרי שסיימתי את איורי ספרי "הדינוזאור מרמת-גן" לא איירתי ולא ציירתי דבר במשך חמש שנים. ציור הוא לא אופן הביטוי היחיד שלי. בשנים האלה התמקדתי בכתיבה. למען האמת, אני יותר כותבת ממאיירת, וגם כשאני מאיירת, האיורים שלי קשורים לטקסט, למילים.
את מאיירת וכותבת קומיקס למבוגרים. לדעתי, יש משהו מאתגר יותר בשילוב של כתיבה ואיור למבוגרים. מה דעתך?
אני אוהבת לספר סיפור, להעביר מסר, באמצעות שילוב של טקסט תמציתי ומדויק ותמונה שמתאימה "בול". לפני שנים הייתי קופירייטרית במשרד פרסום, ושם יכולתי להביא לידי ביטוי את אהבתי זו באמצעות יצירת מודעות פרסומת. גם קומיקס וקריקטורות מצטיינים באיכויות האלה. אני שמחה על כל הזדמנות ליצור קומיקס או קריקטורה.
ההבדל בין קומיקס לילדים ובין קומיקס למבוגרים הוא התכנים, וסאבטקסטים שמובנים רק למבוגרים. בשבוע האיור האחרון הצגתי שתי עבודות, ושתיהן היו עבודות קומיקס. בעבודה שהוקדשה לרחוב ארנון בתל אביב, מתווך מוביל קבוצת קונים מהבית הכחול שברחוב אל בניין מספר 15, שבו התגוררה לאה גולדברג. הבניין, החצר והילדים שהתגוררו בו כיכבו בסיפוריה של גולדברג ("ידידיי מרחוב ארנון", "ניסים ונפלאות") והפכו לנכסים תרבותיים. בעיני המתווך, הבניין הוא נכס נדל"ני. כל מבוגר שחיפש דירה אי פעם מבין מדוע – הבניין ממוקם בצפון הישן והשקט של תל אביב, במרחק דקות הליכה מהים. בעבודה שהוקדשתי לרחוב זמנהוף יש התייחסות לעובדים זרים שמטפלים בקשישים. גם בתערוכת המחווה לדודו גבע השתתפה עבודת קומיקס שלי. הסיפור שכתבתי מתחיל בדכדוך של יוסף לאחר שפרש לפנסיה ממחלקת המים של העירייה, עובר למלחמתו בתאגיד המים החדש, ומסתיים בפעולה לעידוד הילודה בתל אביב. בסאבטקסט יש התייחסות לתביעה שאולפני דיסני תבעו את גבע בתואנה לגניבת דמות הברווז. מדובר בתכנים שאינם מעולמם של ילדים.
יש ללחוץ על התמונה להגדלה
הספר שלך, "הדינוזאור מרמת-גן", ראה אור בקיבוץ המאוחד וזכה להצלחה די גדולה. הוא גם היה מומלץ מצעד הספרים לילדים ולנוער. בכלל, לאחרונה נראה שיש שם הרבה ספרים שעוסקים באיכות הסביבה ובבעלי חיים. מה המסר העיקרי שלו לקורא הצעיר?
אמנם הספר מתובל במעט מידע על דינוזאורים, אבל זה לא ספר על בעלי חיים ואיכות סביבה. זה ספר על אהבה ואמפתיה. גיבורי הסיפור הם משפחה קטנה וחמה של אמא וילד שגרים בעיר גדולה. יום אחד הילד מוצא אבן שמתוכה בוקע דינוזאור תינוק והוא לוקח אותו לביתו. הדינוזאור התינוק מצטרף למשפחה, גדל במהירות ומעמיד את הילד ואת אמו בפני בעיות וקשיים, וגם בפני מצבים משונים ומצחיקים. למשל: קושי לממן את כמויות האוכל העצומות שהוא אוכל ותלונות שכנים על רביצתו בחצר ("החצר היא רכוש משותף!").
בימים אלו את עובדת על ספר נוסף. מה תוכלי לספר לנו עליו?
כמו הספר הראשון, גם הספר החדש הוא סיפור פנטסטי שמתרחש בתוך מציאות עכשווית ויום-יומית. הספר התחיל בסיפור קצר שלי שפורסם בשנת 2007. הסיפור המשיך להעסיק את מחשבותיי גם לאחר שפורסם. חזרתי אליו מדי כמה חודשים והמשכתי לפתח ולכתוב אותו. הסיפור הקצר הפך לספר, "לב היער" שמו, המספר את סיפורה של פייה אחת מתוך קהילת פיות המתגוררת ביערות הכרמל. גיבורת הספר היא לוחמת חברתית אמיצה, גיבורת-על זעירה. הסיפור עוסק ביופי חיצוני ובהשפעתו על מהלך החיים, במוסכמות חברתיות, בציות לכללים ובבחירה בדרך עצמאית. זה סיפור שיש בו רגעים פיוטיים בצד רגעי מתח.
ב"לב היער" יש התייחסות לנושאים של איכות הסביבה ומגוון ביולוגי. למעשה, נושאים שקשורים לטבע ולבעלי חיים חלחלו לשני הספרים שלי, ולא בכדי. בכל אחד מהספרים יש נושאים שמעניינים אותי ומעסיקים את עולמי הרגשי. כל מי שאני – נמצא בתוך השורות וביניהן. למדתי ביולוגיה, והטבע ונושאים אקולוגיים קרובים ללבי.
שאלתי את עצמי איך תחומי העניין שלי קשורים זה לזה, מה בין כתיבה ללימודי ביולוגיה. אני גם חובבת אמנות וגם חובבת מדע. בבית הספר היו לי ציונים גבוהים גם בספרות וגם במדעים. שנים רבות חשבתי שאלה שני צדדים בלתי תלויים באישיות שלי. לא לפני הרבה זמן הגעתי לתובנה שיש ביניהם קשר הדוק. גם כתיבה וגם מחקר מדעי מתחילים משאלה שרוצים למצוא לה תשובה, מנושא שרוצים לברר. גם הכתיבה וגם העניין במדעי החיים נובעים מתוך הרצון שלי להבין איך פועלים הדברים, להבין אנשים – להבין את החיים. יש עוד צד דומה בין מדע לאמנות – שניהם יכולים להביא להתרוממות רוח. שיר יפה, יצירה ספרותית, גורמים לי להתפעמות, שיר יכול להביא אותי לדמעות. גם הבנת מנגנון ביולוגי או אופן פעולתה של תרופה עשויים לגרום לאותה תחושת התעלות.
הזנת תוכן: 21.5.2016
