על הספר "מאחורי המלחמה רואים את הים"

על הספר "מאחורי המלחמה רואים את הים"

יואב עזרא

מתוך אתר MySay

10.4.2011

קישור למאמר המקורי

בעולם אכזר וחסר תכלית, אשר בו אחד daganyamcover front
אוכל את השני בשביל לאכול את השלישי ולמרות חוסר התוחלת שבו, הופעת אשה כמשוררת היא הפתעה כנגד כוחות הטבע האכזריים.

הגברת נילי דגן היא משוררת. היא זכתה במעלה זו ביושר מאחר וגם שיריה אינם נופלים בחכמתם התבונית. פעם לפני הרבה שנים הייתי בקורס על 'חקר המוח', שם בין היתר נאמר מי שרוצה להבין גאונים צריך ללכת לאמהות שלהם, מאחר ומרבית מתכונות הילד הגאון הן של אמו. כשאני מסתכל על האישה היהודייה שהפכה לאשה הישראלית - כל אחת וה'הפרעה' שלה , כל אחת 'לא נורמלית' בדרכה. אולי פה נעוצה ההפרעה של הגאונים הישראלים האמהות שלהם במיוחד שהן משוררות.

סוף עונת הקלמרי
(עמוד 16)

גם בסוף עונת הקלמרי
כל הירידות מובילות אל הים.
ביד מיובלת עורמים ארגזי מקרלים
פורסים נתחי פלמידה זבי דם על פחמים.
השירה פורצת גדר אל אפילת החוף,
אש משובבת קמטי פנים צרובי עשן.
הריח בשערי.
לילה זוחל בין סירות חבוטות.

הכאב של נילי הוא כאב קיומי. אדם חש את כאבו בעולם, נטוש ומבודד, הוא הופך לאגרוף קפוץ ואז נאחז בציפורנים לא ליפול, כך גם המשוררת.

בשר העץ
(עמוד 48)

דרך קרע הסוכך
אפשר לשחק במידת האור החודרת
לצייר משוכות
לדלג,
ללפות קורה.
לפעמים לוקח לכאבים זמן
בטרם הם שוקעים נאספים
לאגרופים קפוצים
ורק ציפורנים חורצות
בבשר העץ.

המשוררת משתאה לנוכח המראות הצהובים של טירוף הדעת, ותלישות המקומות העבשים שם ניתן למצוא נחמה בדברים של מה בכך כמו הבר של עמירם. מי הוא אותו עמירם והיכן הוא - אין איש יודע.

לילה צהוב

רק יבבת חצוצרה נשמעת מרחוק
בבר אצל עמירם מגישים נקניקיות
מבושלות בבירה, על מצע חם
של כרוב כבוש.
בטני הומה.
תחושת קיץ קלושה שהיתה
תלויה באויר נעלמת
הלילה טובל בחרדל

פגישת המוות של המשוררת כמוה כפגישת האוהבים מעוררת אימה, המשוררת אינה יראה אותו.

איני יראה את הסוף אלא
את המחשבה עליו.
המוות מבקר כאן תכופות
סוגר אחריו שער ברזל מפורזל
מצבות נחות במרומי הצוק
השיש מעצים את השקט.
חצץ חורק מתחת לנעלי

לסיום, נילי דגן היא אולי בגיל אמא שלי, אך מי יתן וכל האמהות של עם ישראל תהיינה משוררות, וכולנו נתהדר בהדר שירתן פוצעת הלב, שירת התום והדיבור

רואים את הים

את השנאה קבלנו בירושה
את החמלה בתורשה
אומץ לב מושאל.
מישהו סמן גבול ומישהו אחר ירה.
צבע אדום יורד על שדות חרושים,
ענני עשן מסתבכים
לאופק חדש

מאחורי המלחמה
רואים את הים.

ספרה של נילי יצא לאור בהוצאת אבן חושן המקסימה. גם מחיר הספר מקסים - 80 ש"ח.
ספרה לא קל לקריאה. הוא מותיר בלב הקורא תחושות מרות של סוף. והמאבק ההירואי של האדם כנגד חדלונו - המשוררת כמו מצווה לא להרים ידים.

כל אדם שחלילה יפול למשכב אני מאחל לו אשה שהיא מופת כמו נילי דגן שתהיה לצידו
משוררת שכתבה את השורות הבאות

מחלקה אחרונה

כל הלילה אני קמה אליך
מידי שעה עגולה
עושה סדר בחשיכה שלי.
התקרה חגה כמפת שמים
מבזיקה ירוק זרחני
אפשר לשמוע סיבוב על ציר שאין לו קולי.

בחדר הסמוך
השכנים הולכים ומתמעטים.
לפני כשעה נפח נשמתו הטורקי החביב.
העדרות היא מעמסה כבדה.

המשפט האחרון של השיר הוא תבוני מאוד האין - הריק - שהוא החלק הגדול של העולם הוא הוא המעמסה הגדולה על האדם.

חזרה לעמוד הראשי