כרמית רוזן

כרמית רוזן

זכריניcarmit rosen

         למחמוד דרוויש

הַמּוֹרָה לְעַרְבִית הִיא הַיִּדְעוֹנִית

שֶׁהֶעֱלְתָה בִּשְׂפַתְךָ אֶת הַגַּעְגוּעִים.

אִשָּׁה כָּמוֹהַ עוֹמֶדֶת וְקוֹרֵאת שִׁיר

בְּחֶרְדַת דְּמָמָה, מוּזִיקָה גְּדוֹלָה, וְאָנוּ

יַלְדֵי כָּרְמֶל יָהוּדִי מְסֻבָּכִים

בַּזֶּה, מְשַׁנְּנִים לַבָּגְרוּת בְּעַל-פֶּה,

הִפְלֵאנוּ לְדַקְלֵם

עַרְבִית סִפְרוּתִית כָּזוֹ, שֶׁנָפוֹץ

אִתָּנוּ הַשִּׁיר לְכָל שְׁלוּחוֹת הַמּוֹדִיעִין,

כָּבוּשׁ בְּמֵיתְרֵי הַקּוֹל הַמִּתְחַלְּפִים.



מֵבִין? הִיא הִמְלִיצָה עֲלֵינוּ לַצָּבָא.

בַּעֲנָף שֶׁל הָאַגָּף פָּרַח תִּרְגוּם שִׁירָה.

 

קיץ

הַקַּיִץ הַזֶּה בָּעַר בְּנֵר אֶחָד

שֶׁל דֶּצֶמְבֶּר עַל הַכַּרְמֶל,

הִדְלִיק וְהֶחְשִׁיךְ בְּיָמִים בּוֹדְדִים

אֶת הָאָרֶץ כֻּלָּהּ. וְעַכְשָׁו,

אֶמְצַע יוּלִי, הוּא חַלָּשׁ

כְּמוֹ שָׁכַח,

וַעֲדַיִן לֹא הִזִּיל מִגּוּפֵינוּ טִפָּה

שֶׁל זֵעָה.



בַּקַּיִץ הַזֶּה שֶׁשָּׁכַח,

אַתָּה מַצְפִּין דִּבְרֵי אַהֲבָה

בְּלִבְּךָ, וּמִתְכַּסֶּה

הֵיטֵב. רְסִיסֵי קֶרַח

פְּזוּרִים בַּמִּטָּה, וְהָאֲבַטִּיחַ

הָאָדֹם מִצְטַנֵּן בַּמְּקָרֵר.



בַּקַּיִץ הַזֶּה אַתָּה מַמְתִּין

לַחַגִּים, וַאֲנִי אִתְּךָ. הַיָּמִים נוֹקְבִים

עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אוֹגוּסְט,

וְאוֹי, כַּמָּה קַר. הַסְּתָו

הִקְדִּים וְעָלֵי הַשַּׁלֶּכֶת

נוֹשְׁרִים בָּעֵצִים הַמְּנֻמָּסִים

שֶׁל מֶרְכַּז הַכַּרְמֶל.



הַקַּיִץ הַזֶּה מִתְאָרֵךְ וְהוֹלֵךְ

וְהוּא כְּבָר חֹרֶף נוֹרָא. הַכַּרְמֶל

לָבָן בּוֹהֵק, זוֹ מַהֲתַלָּה

עֲגוּמָה. שֶׁלֶג מַכְבִּיד

עַל הָעֲנָפִים אֲפִלּוּ בָּעִיר הַתַּחְתִּית.

מִזְחָלוֹת מִשְּׁנַת תרפפ"ו

מִתְאַמְּצוֹת בְּמַעֲלֶה הָהָר

וְאָנוּ מְבוֹסְסִים.



בַּקַּיִץ הַזֶּה רוּחַ לוֹחֵשׁ

בְּאָזְנַי הַצָּעוֹת

חֲתֻנָּה, לְחָיַי מַאֲדִימוֹת

בַּקֹּר הַצּוֹרֵב וְכָל עוֹרִי

כְּוִיָּה, כְּאִלּוּ שָׁכַחְתִּי אוֹתְךָ

בְּחֻפְשַׁת סְקִי עֲנֻגָּה

אָבוּד בֵּין הַפֶּחָמִים

בִּשְׁוֵיצַרְיָה הַקְטָנָה.

2011

 


הים של חיפה

הַיָּם שֶׁל חֵיפָה דּוֹמֵם, פְּעוּר

פֶּה כְּמִי שֶׁרָחַץ בְּעַזָּה. אַל תְּבַלְבְּלוּ

אֶת רַחַשׁ הַגָּלִים בַּקּוֹל

הַהוֹלֵךְ בָּעוֹלָם, אֵין

זֶה אֶלָּא רִשְׁרוּשׁ נְיָרוֹת מְמֻכָּן

הָעוֹלֶה מֵהֵיכָלוֹת בָּתֵי הַמִּשְׁפָּט.



הַקִּרְיָה נֶאֱמָנָה לַמֶּמְשָׁלָה

בָּעִיר הַתַּחְתִּית וּתְכֹל

הַמַּיִם אוֹזֵל מִתְּמוּנַת הַנּוֹף

כְּמוֹ חוֹל נָפוֹץ בְּיַד קַלָּה,

מַפִּילָה וּמְקִימָה מִבְנִים מְסַמְּאִים

עַיִן.


וּבֵין הַבִּנְיָנִים מֵעַל הַחוֹף מְבַצְבֵּץ רֹאשׁ

רוֹאֶה עַד לְשׁוֹן הַיָּם הָעֲגוּנָה

לַבָּסִיס הַצְּבָאִי הַנִּנְעָץ

בְּיַרְכְּתֵי הָעִיר –

זֶהוּ רָאשִׁי, רָאשִׁי הַיָּפֶה

מְשֻׁקָּע בֵּין יָדַי.

 


קהל יחיד

אַתָּה, קָהָל יָחִיד

שֶׁלִּי, כְּבָר לֹא יָכֹל לִקְרֹא.

חַי מֵת  בֵּין הַשּׁוּרוֹת

מְכַחְכֵּחַ בִּגְרוֹנוֹ: הַהַצָּגָה

מִתְקָרֶבֶת לְסוֹפָהּ.



עִפְעוּף (שָׂקִית דְּמָעוֹת רֵיקָה)

יַרְעִיד אוֹת אוֹת

כְּשֶׁאֶפְרֹק אֶת הַבִּימָה

לְהִסְתַּיֵּד כְּתָמִים שְׁחוֹרִים

עֲצֹם עֵינַיִם.

כְּשֶׁאֶפְקַח הַכֹּל יִהְיֶה



זְבוּבִים

 


התנחלות

הֶחְלַטְתִּי לִכְתֹב שִׁיר עַל בִּילְעִין,

שִׁיר מְחֲאָה עַל הַפְקַעַת אַדְמוֹת הַכְּפָר

לִבְנוֹת בָּהֵן פַּרְוָר

לְמוֹדִיעִין

עִיר פַּרְוָרִים, עִיר לְלֹא עִיר, עוֹד

חֲדַר-שֵׁנָה שֶׁל תֵּל-אָבִיב.


אֲבָל כְּפִי שֶׁמּוֹדִיעִין אֵינֶנָה עִיר,

וּכְפִי שֶׁאֵין בִּילְעִין מוֹפִיעָה בַּמַּפּוֹת אֶלָּא כְּמֻבְלַעַת

עֵץ זַיִת יָחִיד

בַּחֲזִית הַקַּנְיוֹן הֶחָדַשׁ בַּשְּׁכוּנָה,

אֲנִי אֵינֶנִי מְשׁוֹרֶרֶת.

סְתָם בָּחוּרָה

עִם פְּנַאי

 

 השירים מתוך ספר הביכורים "קהל יחיד", בהוצאת הקיבוץ המאוחד (2013)

 

"כף היד האחת" הבלוג של המשוררת כרמית רוזן

כרמית רוזן ב"מטעם", גיליון 12, כתב עת לספרות ומחשבה רדיקלית בעריכת יצחק לאור

כרמית רוזן ב"מטעם",  גיליון 28, כתב עת לספרות ומחשבה רדיקלית בעריכת יצחק לאור

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 15"