דלת לבנה

הַבֹּקֶר לֹא אֶעֱמֹד בַּתְּפִלָּה
לֹא אַטְרִיד, לֹא אַטְרִיחַ בְּבַקָּשׁוֹתַי
לֹא אָשִׁיר וְאָשִׂיחַ בְּכָל נִפְלְאוֹתֶיךָ.
לִשְׁבָחַי אֵינְךָ זָקוּק.
רְאֵה, אֵיךְ הִתְקַנְתָּ נָאֶה עוֹלָמְךָ
וְאַשְׁרַי כְּשֶׁאֲנִי מַשְׁכִּימָה
לְחַמָּה מֻשְׁלֶמֶת שֶׁכְּבָר זָרְחָה
אֶל אֶרֶץ וְיָם וְכָל אֲשֶׁר בָּם.
עָבִים רַכִּים שָׁטִים אֶל חַלּוֹנִי
וְדַלְתִּי לְבָנָה, כְּמוֹ בְּצִיּוּר שֶׁל מַגְרִיט,
נִפְתַּחַת אֶל תְּכֵלֶת הַיָּם.
אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בְּךָ.

ובבוקר היססתי

כָּל הַלַּיְלָה נֶחְבַּטְתִּי בַּקִּיר
הִתְגַּלְגַּלְתִּי בְּרֶטֶט חֲלוֹם
וְרַק בְּךָ לֹא נָגַעְתִּי.
וּבַבֹּקֶר הִסַּסְתִּי
הַאִם לְהַגִּישׁ לְךָ מְגָדִים וְתַפּוּחִים
אוֹ חֲלוֹמוֹת, שִׁבְרֵי סִיּוּט,
פִּסּוֹת מִיּוֹם אֶתְמוֹל.
בִּקְצֵה אֶצְבָּעוֹת זְהִירוֹת נָגַעְתָּ
חִפַּשְׂתָּ אַחַר תַּפּוּחִים
בַּחֲצִי חִיּוּךְ אָמַרְתָּ:
"הֲלֹא תֵּדְעִי, חֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּ".

חקר המוח

הַחֹמֶר הָאָפֹר-לָבָן הַמְּמַלֵּא אֶת רֹאשִׁי
נַעֲשֶׂה יוֹתֵר וְיוֹתֵר מוּבָן וִידִידוּתִי.
חוֹקֵר צָעִיר אִתֵּר בְּמַפַּת הַמֹּחַ אֶת
הַנְּקֻדָּה הַמְּדֻיֶּקֶת בָּהּ אֲנִי חוֹלֶמֶת עָלֶיךָ,
מְסַמֵּן בְּעִגּוּל אָדֹם תְּחוּשַׁת אַהֲבָה.
חֲבֵרוֹ הַמְּלֻמָּד הֵנִיחַ אֶצְבָּעוֹ עַל מְקוֹם
הַחֲרָדָה שֶׁלִּי פֶּן תִּמְעַט,
מֵאִיר אֶת הַמִּלִּים
Fear...fear...panic
חוֹקֵר מַבְרִיק אַחֵר זִהָה אֶת זְרוֹעוֹת הַנּוֹיְרוֹנִים
שֶׁלְּךָ מוּשָׁטוֹת אֵלַי,
וַאֲנִי רָצִיתִי שֶׁלֹּא
תַּחְצֹץ בֵּינֵינוּ אַף סִינַפְּסָה.

מה יפה העיר

רַק שָׁם
בְּבֵית חוֹלִים שֶׁבְּכָל
חַלּוֹנוֹתָיו יָם
וְחֹפֶשׁ וַחֲלוֹם
אָמַרְתְּ עִם שַׁחַר,
מַה יָּפָה הָעִיר
הַיָּם
וְהָעוֹלָם
שֶׁאַף פַּעַם לֹא הָיִיתָ בּוֹ תַּיָּר,
רַק רָץ כָּל בֹּקֶר לַעֲמַל יוֹמְךָ,
שׁוֹתֵק, עָיֵף,
נוֹשֵׂא בָּעֹל.

פחות מדקה

עָבַרְתִּי לְיַד הַבַּיִת
זֶה אָרַךְ פָּחוֹת מִדַּקָּה
מֵאֲחוֹרַי נָהָג עַצְבָּנִי
צָפַר צְפִירָה חַדָּה;
אֲבָל רָאִיתִי אֶת הַחֶדֶר
מוּאָר, וְאֶת הַתִּקְרָה
וְאֶת הָאָהִיל הֶעָגֹל שֶׁאַבָּא תָּלָה,
אֲנָשִׁים זָרִים יָשְׁבוּ מִתַּחַת לָאֲלֻמָּה.
מָה אֲרֻכָּה יְכוֹלָה לִהְיוֹת דַּקָּה.

שורת המבקרים

הִצְטָרַפְתִּי לְשׁוּרַת הַמְּבַקְּרִים
עִם הַפָּנִים לַמַּעֲקֶה
וְהָעֵינַיִם אֶל הַיָּם, רוֹאוֹת הַרְבֵּה.
וְרַק הַגַּב מְסָרֵב לִרְאוֹת חַדְרְךָ הַלָּבָן
וּמִטָּתְךָ סְדוּרָה וְשַׂקִּית הַנּוֹזֵל
מְנַסָּה לְטַפְטֵף חַיִּים.

אֶל הַמִּרְפֶּסֶת נִמְלַטְתִּי לִרְאוֹת מִשָּׁם
אֶת נוֹף הַיָּם, אֶת הַתְּרָנִים, אֶת הָאוֹרוֹת,
גַּרְגֵּר חַי טָס דּוֹאֶה
נִמְלָט מִצִּוְחַת עוֹרֵב.

תפילת אשה

אֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת
שׁוּב אֵינִי עוֹמֶדֶת בְּכָל הַפְּרָקִים,
מֻתָּר לִי.
בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ
אִשָּׁה.
לְעִתִּים נִדְמֶה כִּי שָׁמַעְתָּ תְּפִלָּתִי
לְעִתִּים נִדְמֶה כִּי עָבַרְתָּ לִמְחוֹזוֹת אֲחֵרִים
יֵשׁ וְעוֹמֵד בִּי כֹּחִי לַעֲקֹב אַחֲרֶיךָ
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ.
יֵשׁ וְהַמִּלִּים עוֹבְרוֹת
נוֹגְעוֹת לֹא נוֹגְעוֹת
וְהַכֹּל כְּשֶׁהָיָה.

הַהוֹכָחָה

עָיַפְתְּ, חֵיפָה עִיר יָפָה שֶלִּי
מֵהַפְגָּנוֹת , מִוִּכּוּחֵי פּוֹלִיטִיקָאִים וּמֵהַאֲשָמוֹת
עָיַפְתְּ כַּרְמִלִּית
וְדַוְקָא אָז נָשְרוּ הֶעָלִים,
וּבָאָה הַהוֹכָחָה .
כְּבָר אָמַר אָלָן גִינְצְבּוּרְג:
"הַכִימִיקָל שֶלָּךְ אוֹרַנְג' גָּרַם לִנְשִירַת כָּל עֲלֵי הָעֵצִים
בְּרֶבַע מִשֶּטַח הָאָרֶץ, זֶה לֹא הוֹגֵן".
עַל הַכַּרְמֶל הָאַלּוֹנִים מְיַבְּשִים עֲלֵיהֶם
אֳרָנִים יוֹרִים אִצְטְרוּבָּלֵי אֵש
אַחֲרֵי הַיָרֹק בָּא הַכָּתֹם וְהַצָּהֹב וְהַשָּחוֹר
בֶּעָלִים שֶצָּבְרוּ וְצָבְרוּ וְכָשְלוּ.
וְאַתְּ חֵיפָה עִיר יָפָה
רַגְלַיִם בַּיָּם, רֹאש עַל הָהָר,
וְעַל שוֹקַיִךְ
זוֹחֵל עָשָן.

09.12.10

מתוך הספר "לפעמים אני עוברת" , עיתון 77

קישורים חיצוניים

צביה פלץ - פורר בלקסיקון הספרות העברית החדשה

סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה - סיפורה של צביה פלץ - פורר

על הספר "אסור להתל באבן"

שיר של צביה פלץ - פורר בשירונט

כתב העת לשירה "על הדרך"

המלצה על הספר "לפעמים אני עוברת שם" בעיתון "הארץ"

 חזרה לדף הראשי של סופ"ש שירה מספר 36