ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

האתר של נילי דגן

איתמר יעוז-קסט

אבי השורשItamar yaoz

אָבִי הַשֹּׁרֶשׁ בָּאֲדָמָה,
אֲנִי הָעֵץ
הֶחָרֵד אֱלֵי פְּרִי—
עוֹפוֹת יוֹשְׁבִים עִם עֶרֶב
עַל רֹאשִׁי
וְסוּפוֹת
וַאֲנִי שָׁח אֱלֵי שֹׁרֶשׁ.

(1963)

 

 

 

גובהּ

גַּג הַבֹּקֶר
מְעַרְבֵּל
אֶת הַכָּחֹל־כָּחֹל שֶׁל הַגֹּבַהּ.

פִּסַּת
אֲגַם.

יוֹשְׁבוֹת צִפֳּרִים
בְּשׁוּלֵי הַגַּג
לִרְחֹץ דְּיוֹקָנָן מִן הַשָּׁחוֹר.

לְכַמָּה זְמַן
קִבַּלְתִּי
שָׁעָה אַחַת שֶׁל בֹּקֶר?

(1965)

 

 

 

לשונות

כּוֹכַב־לֶכֶת מְרֻחָק הָיִיתִי
בְּבוֹאִי לְעִיר יַמִּית וַהֲלוּמַת־שָׁרָב.
זָר הָיִיתִי לַחֲבֵרַי בָּאָרֶץ. לִבִּי חָתוּם, כּוֹמֵס אֶת סוֹדוֹתָיו.
אָמְרוּ:
"גַּם לְשׁוֹנְךָ זָרָה הִיא!" שָׁקַעְתִּי בִּסְפָרִים, נִבְדָּל וּמִסְתַּגֵּר,
וְעָגוּ־חָגוּ הַמִּלִּים סְבִיבִי בַּחֶדֶר — כַּיְּצוּרִים מִתּוֹךְ עוֹלָם אַחֵר.

מִלִּים, נִיבִים, קוֹלוֹת מִקֶּדֶם, מִפִּי מְלָכִים וּנְבִיאִים, בַּעֲלֵי־תְּפִלָּה,
וַאֲנִי — כִּבְאַהֲבַת־נָשִׁים שֶׁפִּתְאוֹם מִתְעוֹרֶרֶת, חִבַּקְתִּי כָּל בִּטּוּי וְכָל מִלָּה.
אֶת רֹךְ בְּשָׂרָן בִּלְשׁוֹנִי טָעַמְתִּי — שֶׁל הַדְּשֵׁנוֹת עִם הָרָזוֹת, בְּטַעַם מַר־מָתוֹק,
אֶלֶף מִלִּים בְּמַחְבְּרוֹת בֵּית־סֵפֶר, עַתִּיקוֹת־יוֹמִין וַחֲדָשׁוֹת מְאֹד.

אֶת שְׂפַת אִמִּי מֵעַל פָּנַי גֵּרַשְׁתִּי, אַךְ הֶעָבָר שֶׁבִּי כְּצֶפַע הִסְתַּתֵּר.
שֵׁם יָשָׁן בְּשֵׁם חָדָשׁ הֶחְלַפְתִּי. חִידַת שַׁיָּכוּתִי נִסִּיתִי לְבָאֵר.
וְהִנֵּה, מֵעֹמֶק הַזְּמַנִּים אֵי־מִי עָנָה לִי:
שְׁחֹר־בְּגָדִים וְלוּט־פָּנִים,
עֵת הַמֵּתִים עָרְכוּ שִׂיחוֹת עָפָר־וְאֵפֶר בִּשְׂפַת סְתָרִים וְסִימָנִים.

 

 

 

החלפת לשונות

           לפרופ' יעקב שטיינר

שְׁלוֹשָׁה אָבוֹת תָּלְשׁוּ אֶת לְשׁוֹנִי — וְעוֹדֶנִּי נַעַר,
וּבִשְׂפָתַיִם קְפוּצוֹת הִבִּיטָה בִּי אִמִּי בְּעָמְדָהּ לְמַרְגְּלוֹתַי
עֵת כִּי הַכְּאֵב הִרְעִיד אֶת אֵיבָרַי כְּהַרְעִיד מַכּוֹת הַחַשְׁמַל אֶת הַגֵּו,
וְהִיא קוֹלֶטֶת אֶת טַעַם יִסּוּרֵי הָעֲקִירָה, יַחַד אִתִּי,
שֶׁכֵּן הָיְתָה עוֹד לְשׁוֹנִי־שֶׁלִּי מְחֻבֶּרֶת אֶל לְשׁוֹנָהּ־שֶׁלָּהּ
בְּחָמְרֵי נוֹף־הַלֵּדָה, — וְגַם הֵד שִׁירֵי הָעֶרֶשׂ
עוֹדוֹ מְחַלְחֵל וְנוֹטֵף מִן הָעֵצִים שֶׁמֵּעֵבֶר לַחַלּוֹן
כְּזֶרַע הַקִּיּוּם הַיָּרֹק — — — וְאוּלָם שְׁלוֹשָׁה אַנְשֵׁי שֵׂיבָה
כְּבָר עָמְדוּ לִמְרַאֲשׁוֹתַי לְהָמִיר לִי לְשׁוֹן־אֵם בִּלְשׁוֹן־אָבוֹת,
מַצְלִיפִים עַל גֵּוִי בְּאַבְנֵטִים שְׁחוֹרִים וּמַפְרִיחִים רִבּוּעֵי אוֹתִיּוֹת אֶל עֵינַי,
וַאֲנִי קָם וְהוֹלֵךְ סַהֲרוּרִי אַחַר זִמְזוּם הַמִּלִּים שֶׁסַּבּוּנִי,
מִלָּה מִלָּה וְעֻקְצָהּ בַּבָּשָׂר —
אַךְ הַחוּץ
מוֹסִיף וְדוֹבֵר חֲלָקוֹת, וַאֲנִי בִּלְבַד
שׁוֹתֵת וּמַזִּיעַ הֲבָרוֹת,
מִתְבּוֹסֵס בְּדַם חִלּוּף לְשׁוֹנוֹתַי הַשְּׁתַּיִם
כָּרַךְ־הַנּוֹלָד, בְּדַם הַבְּרִית,
לְצַו שְׁלוֹשָׁה אָבוֹת מִנִּי־קֶדֶם, שֶׁגָּזְרוּ גּוֹרָלִי
כִּלְאַחַר חֻרְבַּן עוֹלָמוֹת, וְאַף כִּי לְמַרְגְּלוֹתַי זֶה מִכְּבָר
עֵינֵי אֵם אֵינָן מַבִּיטוֹת בִּי, וְגַם לֹא נוֹף נְהָרוֹת מִתְפָּרֵעַ,
הֵם עוֹד גּוֹהֲרִים עַל גּוּפִי הַמַּכְסִיף בִּסְבַךְ שְׂעָרוֹת
וְרוֹמְזִים לִי: דַּבֵּר!
וּבְשִׁבְתִּי אֶל שֻׁלְחַן־הַכְּתִיבָה
הִנְנִי הִפּוֹכוֹנְדֶר־מִלִּים
שֶׁעוֹדֶנּוּ יָרֵא אֶת הַפֶּצַע.

 

 

 

פמוטות

שְׁנֵי פָּמוֹטוֹת. גּוּפֵךְ. וְשֶׁמֶשׁ עֲגֻלָּה שׁוֹקַעַת
מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן. יוֹם־הַשִּׁשִּׁי עוֹצֵם עֵינַיִם עֲיֵפוֹת.
מַה חָשָׁה אַתְּ כָּעֵת מוּל רִצּוּדֵי הַלֶּהָבוֹת הַשְּׁתַּיִם,
בְּעוֹד דְּמֻיּוֹת שֶׁל בְּנֵי־הַמִּשְׁפָּחָה נֶאֱסָפוֹת

לְתוֹךְ גּוּפֵךְ שֶׁבְּרֶגַע זֶה נִפְתָּח בֵּין אֶרֶץ לַשָּׁמַיִם.
כִּבְסֻלַּם־יַעֲקֹב: שֵׁמוֹת עוֹלִים־יוֹרְדִים בָּךְ בְּחָפְזָה,
וְעוֹד מְעַט שַׁבָּת. שְׁעַת הַחֶסֶד תִּגָּמֵר בְּהָסִירֵךְ יָדַיִם
מֵעַל פָּנַיִךְ שֶׁלָּבְשׁוּ פָּנִים הַרְבֵּה.
צִיר הַדֶּלֶת זָע,

וַאֲנִי בְּפֶתַח הַמִּטְבָּח נִצָּב. אִמִּי עוֹמֶדֶת לְיָדִי,
תְּחוּשַׁת פְּלִיאָה. הִיא: רַק מַשָּׁב־שֶׁל־רוּחַ. מֵעוֹדִי
לֹא רָאִיתִי אֶת דְּמוּתָהּ מוּאֶרֶת בְּנֵרוֹת שַׁבָּת.

לְרֶגַע קַל לוֹהֵט גּוּפֵךְ בֵּין כָּל הָעוֹלָמוֹת,
צְלָלִית בְּתוֹךְ צְלָלִית נִשְׁזֶרֶת. הַשַּׁלְהָבוֹת מִתְעַמְעֲמוֹת.
יַלְדוּת הִיא אוֹ זִקְנָה? — שָׁעָה שֶׁלֹּבֶן־הַשַּׁעֲוָה זוֹלֵג לְאַט־לְאַט.


השירים מתוך "ספר השורש הבוער", 2010, מבחר שירים 1960 – 2010, הוצאת "עקד"

 

 

 

זְכוּת הקיום

       איגרת–שיר לסופר הגרמני גינטר גראס
        גינטר גראס: לישראל יש כוח גרעיני המסכן את השלום העולמי השברירי
                            (מתוך העיתונות)

סַכָּנָה,
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה לָעוֹלָם,
וְאִם הָעוֹלָם מִתְכּוֹנֵן לְהַשְׁמִידֵנִי — אַל יִוָּתֵר עוֹד גִּבְעוֹל–עֵשֶׂב עַל–פְּנֵי כַּדּוּר–הָאָרֶץ
לְאַחַר הִשָּׁמְדִי! וְאַל תִּוָּתֵר עוֹד פִּסַּת עָלֶה 'גְּרַאס' — לְמִקְטַרְתּוֹ שֶׁל מַר גִּינְטֶר גְּרַאס
עַל–פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר בָּהּ מְהַוֶּה אֲנִי סַכָּנָה לָעוֹלָם.
זְכוּתִי הִיא זֹאת!
זְכוּתִי הִיא לִחְיוֹת אוֹ לָמוּת תּוֹךְ כְּדֵי הַשְׁמָדַת כָּל הַקָּמִים עָלַי לְכַלּוֹתֵנִי,
וְלֹא לִנְסֹעַ עוֹד כְּיֶלֶד–בֶּכִי בְּרַכֶּבֶת–מַשָּׂא אֶל וָקוּם–הָעוֹלָם,
בְּעוֹדִי מֵנִיחַ אֶת רֹאשִׁי בְּחֵיק אֵם הַנְּמוֹגָה בַּאֲוִיר–הָאֵפֶר שֶׁל אֶרֶץ ווֹטָאן,
וְשָׁעָה שֶׁגַּם הַחַיָּל ג.ג. נִמְנֶה — אוּלַי? — עִם הַקַּלְגַּסִּים הַחֲמוּשִׁים שֶׁל מִשְׁמַר–הָרַכֶּבֶת.
וְעַכְשָׁו מִתְפַּתֶּה לִבִּי לְהַקְשׁוֹת וְלִשְׁאֹל: לְאָן זֶה נָסַע הַחַיָּל גִּינְטֶר גְּרַאס בְּאוֹתָהּ הָעֵת,
בְּעוֹדִי כָּלוּא כְּיֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים בְּתוֹךְ רַכֶּבֶת–הַמָּוֶת?
בְּעֶצֶם, כְּבָר הַיְנוּ–הַךְ לִי, סוֹפֵר מְכֻבָּד עַד–מְאֹד!
אֲפִלּוּ שֶׁאַתָּה נוֹשֵׁם יוֹם–יוֹם אֶל רֵאוֹתֶיךָ אֶת הָאֲוִיר הַצַּח וְהַנָּקִי, אַךְ הַמָּהוּל בְּרֵיחוֹ שֶׁל אֵפֶר,
בְּגֶרְמַנְיָה הַיְּשָׁנָה–חֲדָשָׁה שֶׁלְּךָ,
אְֲוִיר שֶׁאֲנִי נָשַׁמְתִּי אוֹתוֹ רַק פַּעַם אַחַת וִיחִידָה, בְּעֵת נוֹסְעִי אֶל אַרְצְךָ יְפַת–הַנְּהָרוֹת כִּבְיָכוֹל — וְהִנֵּה אָסַרְתִּי עַל שְׁתֵּי כַּפּוֹת רַגְלַי לִדְרֹךְ עוֹד עַל אַדְמַת אֲבוֹתֶיךָ.
וְאוּלָם, עוֹדִי מִתְעוֹרֵר מֵעֵת לְעֵת בְּתוֹךְ בֵּיתִי, גַּם בֶּעָשׂוֹר הַשְּׁבִיעִי שֶׁל שְׁנוֹת חַיַּי, וְשׁוֹלֵחַ יָדִי אֶל הַמִּטָּה הַסְּמוּכָה לִי,
אֶל מְקוֹם מִשְׁכָּבָהּ שֶׁל הָרַעְיָה, כְּדֵי לְהִוָּכַּח לָדַעַת כִּי הָעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג.
וְכָךְ, בְּהָגִיחַ אוֹר הַיּוֹם הָעַז שֶׁל אֶרֶץ–יִשְׂרָאֵל אֶל בֵּיתִי, אֲנִי פּוֹתֵחַ טֶלֶוִיזְיָה וַאֲנִי פּוֹתֵחַ רַדְיוֹ וּמַאֲזִין כִּכְפוּי–שֵׁד לִדְרָשַׁת האֲיָטוּלוֹת שֶׁל אִירָאן וּלְדִבְרֵי הַשַּׂר נְשׂוּא–הַפָּנִים שֶׁל אִירָאן, הַמַּרְאֶה בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו אֶת מַפַּת אֶרֶץ–יִשְׂרָאֵל וּמִדּוֹתֶיהָ, לֵאמוֹר: "הִיא קְטַנָּה כָּל–כָּךְ... תּוֹךְ שִׁשָּׁה–שִׁבְעָה יָמִים אֶפְשָׁר לִמְחֹק אוֹתָהּ מֵעַל הַמַּפָּה", אוֹ בִּלְשׁוֹנְךָ: "אַוּסרַדִירֶן". וְהִנֵּה אֲנִי מַאֲזִין גַּם לִדְרָשׁוֹת מַטִּיפֵי הַמִּסְגָּדִים בְּאֶרֶץ–יִשְׂרָאֵל וּבְאַרְצוֹת–עֲרָב בְּהַכְרִיזָם "אַוּסרַדִירֶן!".
אַךְ מַדּוּעַ כַּוָּנָתָם — אֵלַי הִיא תָּמִיד, וּלְעוֹלָם לֹא — אֵלֶיךָ, מַר גִּינְטֶר גְּרַאס?
וּבְכָל זֹאת, יֵשׁ זְכוּת הַשְּׁמוּרָה רַק לָנוּ הַיְּהוּדִים, הֲלֹא הִיא הַזְּכוּת לִטֹּל עִמָּנוּ, בְּעֵת הִשָּׁמְדֵנוּ, אֶת הָעוֹלָם שְּׂבַע–הַיָּמִים, עַל סִפְרִיּוֹתָיו הַמֻּפְלָאוֹת וְעַל מַנְגִּינוֹתָיו מַכְמִירוֹת–הַלֵּב — אֶל תּוֹךְ הָאַיִן.
כָּךְ–כָּךְ, לְאַחַר כִּלְיוֹנֵנוּ וּלְאַחַר רִדְתֵּנוּ אֶל הַקֶּבֶר, בְּעוֹד הָאֲדָמָה פּוֹלֶטֶת קַרְנַיִם רַדְיוֹאַקְטִיבִיּוֹת לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.
אָכֵן — לָנוּ הַזְּכוּת! / וְזוֹ גַּם זְכוּתִי! / זְכוּתוֹ שֶׁל עַם–יִשְׂרָאֵל לְהָגִיף סוֹפִית אֶת שַׁעֲרֵי הָעוֹלָם הַחוֹרְקִים, עִם רִדְתֵּנוּ סוֹפִית מֵעַל בָּמַת הַהִיסְטוֹרְיָה — בְּכֹחוֹ שֶׁל נֶּשֶׁק סוֹפִי. וְלָנוּ הַזְּכוּת לְהַכְרִיז, בִּמְחִיר הַחֲרָדָה בַּת שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הַשָּׁנָה: "אִם תְּאַלְּצוּ אוֹתָנוּ בַּשֵּׁנִית לָרֶדֶת מֵעַל פְּנֵי כַּדּוּר–הָאָרֶץ אֶל מַעֲמַקֵּי כַּדּוּר–הָאָרֶץ — יִתְגַּלְגֵּל–נָא כַּדּוּר–הָאָרֶץ כֻּלּוֹ לְעֵבֶר הָאֵינוּת".
הֲלֹא זְכוּת–הַחַיִּים הִיא זְכוּת דּוּ–כִּוּוּנִית: גַּם לְךָ וְגַם לִי / אוֹ / לֹא לְךָ אִם גַם לֹא לִי!
מַר גִּינְטֶר גְּרַאס, סוֹפֵר נַעֲלֶה! תֻּפֵּי–הַפַּח רוֹעֲמִים בְּתֵבֵל!
הוֹ, כַּמָּה שִׂחַקְתִּי בְּתֻפֵּי–פַּח בְּעוֹדִי יֶלֶד רַךְ בְּבֵית אַבָּא–אִמָּא, אַךְ נוֹתַר הַתֹּף בִּידֵי הַדַּיָּרִים
אֲשֶׁר הִשְׁתַּכְּנוּ תַּחְתֵּינוּ בְּתוֹךְ בֵּית יַלְדּוּתֵנוּ, וְאַף–עַל–פִּי–כֵן קוֹלוֹ עוֹד הוֹלֵם בְּאָזְנֵינוּ בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת.
שֶׁהֲרֵי זוֹ הַסִּבָּה גַּם לְבוֹאֵנוּ לְאֶרֶץ–יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים, אוֹ לִפְנֵי מֵאוֹת בַּשָּׁנִים, בְּעוֹד מִתְגַּעְגְּעִים אָנוּ לְאֶרֶץ חֶמְדַת–אֲבוֹתֵינוּ, לְאֶרֶץ חֶרְדַת–אֲבוֹתֵינוּ — בְּחֵיק הַזְּמַן.
כִּי לֹא הַבְטָחַת הַשֶּׁקֶט וְהַשַּׁלְוָה קָרְאָה לָנוּ בֶּאֱמֶת–וּבְתָמִים בְּקוֹלָהּ הַתַּת–עוֹרִי, כִּי אִם הָרָצוֹן לִחְיוֹת אֶת עַצְמֵנוּ עַד תֹּם, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה חַי אֶת עַצְמְךָ עַד תֹּם — סוֹפֵר וּמְשׁוֹרֵר נִכְבָּד.
כֵּן, אֲנִי מְקַנֵּא בְּךָ: מַדּוּעַ זְכוּתְךָ לִחְיוֹת, הִיא — בְּגֶדֶר וַדָּאוּת! וּמַדּוּעַ זְכוּתִי לִחְיוֹת, הִיא — רַק בְּגֶדֶר
הֵד וְדוּמִיָּה?
וַאֲנִי הוּא הַמְּהַוֶּה סַכָּנָה לָעוֹלָם?!
אוּלָם אֲנִי — אִישׁ–הַסַּכָּנוֹת בֵּן–הַנֶּצַח — שׁוֹאֵל אוֹתְךָ:
אִם נִגְזַר עָלַי לְהִכָּחֵד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְלִצְמֹחַ מִמֶּנָּה מֵחָדָשׁ בִּדְמוּת גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב,
מַה טַעַם וּמַה מִדַּת הַצֶּדֶק, כִּי אַתָּה וּבְנֵי–בָּנֶיךָ תּוֹסִיפו לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בֵּין גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב הַנִּיחוֹחִיִּים
וּלְהַבִּיט בְּשֶׁמֶשׁ–הַמַּרְפֵּא שֶׁבְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ,
בְּעוֹד אֲשֶׁר אָנוּ — חַיֵּינוּ בְּסָפֵק–הַתָּמִיד?

הערה: שיר התשובה לגינטר גראס פורסם באינטרנט בערב פסח, תשע"ב (6.4.2012), והועתק לעשרות אתרים בארץ ובעולם, כשהוא מעורר תגובות רבות ומגוונות.

השיר "זכות הקיום" : איגרת-שיר לסופר הגרמני גינטר גראס, 2012

 

קישורים חיצוניים

איתמר יעוז-קסט בויקיפדיה

איתמר יעוז-קסט בלקסיקון הספרות העברית החדשה

איתמר יעוז –קסט באתר עקד

איתמר יעוז-קסט בניתוח גרפולוגי עם מיכל דורון

 

איתמר יעוז קסט – זוכה אות יקיר אגודת הסופרים 2014

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 59"

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل