נילי דגן
לליה שלי
שְׁלִישִׁיַּת נַעֲרֵי מֵיתָר קוֹרַעַת אֶת הָרוּחַ
בְּצַ'רְדַּשׁ שֶׁכֻּלּוֹ גַּעְגּוּעַ לְיָמִים מְאֻשָּׁרִים יוֹתֵר
תְּמוּנָתְךְ הַיָּפָה מַמְשִׁיכָה לְחַיֵּךְ בַּנַּיָּד,
וַאֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת לִשְׂמֹחַ
בִּזְמַן שֶׁאֲנִי עֲצוּבָה.
כְּמוֹ שִׁיר הַבָּא וְהוֹלֵךְ
כְּמוֹ הַוֶּרֶד הַמֵּנֵץ בִּשְׂעָרֵךְ.
פורסם בבטאון שירה, גליון 100, עמ' 54
מתוך 'עד שאלמד לעוף', בסדרה 'כתוב' בעריכת אמיר אור, פרדס הוצאה לאור, 2018
הזנת תוכן: 13.11.2015
