מאת ובבימוי פרופ' יוסי יזרעאלי
ליום הולדתו השבעים העניק יוסי יזרעאלי 
לעצמו מתנה: מקצוע חדש. משחק. לאחר שביים עשרות הצגות בחו"ל ובארץ, שרבות מהן מהוות אבני דרך בתולדות התיאטרון הישראלי, ולאחר שעיבד לתיאטרון יצירות של עגנון ונחמן מברסלב, ועיצב תפאורות ותלבושות ואפילו הלחין שיר למחזהו הראשון 'החתונות של אימא', אותו כתב וביים לפני שנתיים בתמונע. לאחר שכיהן כמנהל האמנותי של הבימה והחאן, וכתב עבודת דוקטורט על וכטנגוב, במאי הדיבוק, וכפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטאות באירופה וארה"ב פיתח תורת תיאטרון מקורית, החליט להשלים את החוליה החסרה ולפתוח בגיל שבעים בקריירה של שחקן.
במחזה, המתרחש בדירה עזובה ברחביה בין שוכר, אותו מגלם יוסי יזרעאלי ומשכיר, אותו מגלם צחי גליק, שזורים יסודות אוטוביוגרפיים וזיכרונות ילדות החושפים את העצב, הכאב והטירוף המסתתרים מאחורי המותג 'רחביה'.
סגנון המחזה הוא פוסט-קלאסי, סגנון המשלב את עקרון "ההווה-האוטונומי-הדחוס" -עקרון אותו פיתח יזרעאלי בתורת התיאטרון שלו ועומד בבסיס הדרמה הקלאסית, עתיקה או מודרנית- עם מרכיבים לא רציונליים, של חלום, טרוף, התפוררות הזיכרון -היה-או-לא-היה-, כל מה שמערער את הביטחון בקיומה של המציאות, בקיומו של התופש את המציאות, ובקיומה של השפה עצמה. במילה אחת: שירה.
המחזה בנוי משלוש תמונות. שתי תמונות ראליסטיות המתרחשות בזמן אמת, ותמונת ביניים, תמונת חלום, המתרחשת כארבעים שנה קודם לכן, ובה מופיעות שתי האחיות שהתגוררו בדירה כפי שהן עולות בהזייתו של השוכר. שתי האחיות מגולמות על ידי אודליה סגל ואסתי ניסים. כמו כן מופיע הילד דניאל לשם, כילד דמיוני, או כפי שהוא מכונה במחזה "הילד של הבִּלְבּוּל".
התפאורה והתלבושות עוצבו בידי דנה צרפתי, המוסיקה היא של תומר יזרעאלי, המבוססת על 'לאליז' של בטהובן, יצירה שנשמעה מחלונות רבים ברחביה של שנות הארבעים של המאה הקודמת, התאורה מופקדת בידיו האמונות של רוני כהן.
