מאת יוסי גמזו

סִפּוּרָהּ הַבִּלְעָדִי שֶׁל יִשְׂרָאֵלָה יִשְׂרָאֵלִי –
חֲתִיכוֹנֶת מְשַׁגַּעַת, בְּקָלִיבֶּר רְצִינִי,
שֶרַק הִיא מִבֵּין כֻּלָּנוּ עוֹד מֻתָּר לָהּ (כָּךְ נִדְמֶה לִי)
לְהַצִּיג עַצְמָהּ בְּנַחַת: "הַמְּדִינָה – נוּ, זֶה אֲנִי!"...

בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר סִפַּרְנוּ אֵיךְ מוּל יִשְׂרָאֵלָה
הִתְמַחוּ בְּדִבְרֵי-בֶּלַעַ כָּל מַלְעִיז וְכָל מַשְׂטִין
בֵּין אוֹיְבֶיהָ וִירִיבֶיהָ בְּשִׂנְאָה שֶאֵין דּוֹמֶה לָהּ,
אַךְ גַּם זֶה כְּלָל לֹא קִדֵּם שָׁם אֶת הַקֵּיס שֶׁל פָלַשְׂתִּין.

עֻבְדָּה שֶׁחֵרֶף מַנְגְּנוֹן הַהֲסָתָה
שֶׁמְּשַסֶּה אוֹתָם שִׁבְעִים שְׁנוֹת שְׁטִיפוֹת-מוֹחַ
מִלֵּדָתָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵלָה עַד עַתָּה
כְּבָר יֵשׁ עַרְבִים הַמַּפְגִּינִים יָשְׁרָה וְכוֹחַ
לָשֵׂאת קוֹלָם בְּגִלּוּי-דַּעַת הַנִּלְחָם
בַּמְּשַׁבְּשִׁים לְכָל עַרְבִי אֶת דַּעֲתוֹ
כְּמוֹ אִישׁ סָעוּדְיָה, עַבֶּד אֶל-לָטִיף מִילְחֶם,
קָצִין רַם-דֶּרֶג בְּחֵיל-יַם מְדִינָתוֹ,
הַמְּגַנֶּה אֶת מְסִיתֵי עַמּוֹ כְּנֶגֶד
הַצִּיּוֹנִים וּמְדִינָתָם הַקְּטַנְטַנָּה
הַמִּתְפַּתַּחַת בְִּלִי הֶפְסֵק וּמְשַׂגְשֶּׂגֶת
בְּטֶכְנוֹלוֹגְיָה, הַי-טֶק וּמַדְּעֵי-תָּכְנָה,
אֶרֶץ יָאהוּדִים, שֶׁאֲפִלּוּ רַף תּוֹחֶלֶת
חַיֵּי אוֹתוֹ מִגְזַר עַרְבִי הַחַי אֶצְלָם
גָּבוֹהַּ פִּי כַּמָּה מִתּוֹחַלְתָּם שֶׁל אֵלֶּה
שֶׁבִּתְחוּמֵי כָּל אַרְצוֹתָיו שֶׁל הָאִיסְלָׂם.

"אִם כָּךְ אִמְרוּ בְּעַצְמְכֶם," סָח הַסָּעוּדִי הָאַמִּיץ,
"מִי כָּאן מוֹצִיא מֵעַרְבִיֵּינוּ לֹא רַק דָּם כִּי אִם גַּם מִיץ:
הַאִם אֻגְדּוֹת הַצִּיּוֹנִים אֲשֶר יָצָאתֶּם לְמוּלָּן
בְּכָל אוֹתָן מִלְחֲמוֹת-כֶּשֶל שֶהֻבַסְתֶּם בְּכֻלָּן
מִשֶּׁהָפַכְתֶּם רִבְבוֹת פָּלֶשְׂתִּינָאִים לִפְלִיטִים
בְּעוֹד שֶׁאֵין בְּכָל אַרְצוֹת עֲרָב כַּיּוֹם גַּם מְעַטִּים

מִבֵּין כֻּלְּכֶם שֶאֲסוֹנָם הַמְּמֻשָּׁךְ וְהַיָּגֵעַ
בִּתְחוּשַׁתְכֶם הַסּוֹלִידָרִית וְלִִבְּכֶם עָמֹק נוֹגֵעַ –
אוֹ אִרְגּוּנֵי-טֵרוֹר מ וּ סְ לְ מִ יִּ י ם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַנְדָּט
כְּמוֹ לְ'אֶל-קַעִידָה' וְ'דַאעֶש' עַל שְׁחִיטַת אָ חִ י ם-לְ דָ ת?
כֵּןְ, כַּמּוּבָן שֶמִּדֵּי פַּעַם מְטוֹסִים יִשְׂרְאֵלִים
אַמְלָ"ח אִירָאנִי הַמֻּבְרָח לַ"חִיזְבַּאלְלַהּ" שָׁם מְחַסְּלִים,
אַךְ סּוּרִים הַבּוֹרְחִים מִמְּטַר פְּצָצוֹת וּגְזַר מוֹקֵשׁ
לֹא מִמְּטוֹסִים יִשְׂרְאֵלִים נָסִים, אֶלָּא מֵאֵשׁ
הַפְגָּזוֹתָיו הַזְּדוֹנִיּוֹת שֶׁל הָרוֹצֵחַ מִדַּמֶּשֶׂק
זֶה הַטּוֹבֵחַ אֶת עַמּוֹ, אִּתּוֹ בִּלְבַד יֵשׁ לָהֶם עֵסֶק
וְזֹאת בְּעוֹד שֶׁהָעַרְבִים שֶׁבִּמְדִינַת הַצִּיּוֹנִים
טִיב מַצָּבָם עוֹלֶה עַל שֵׁפֶל מַצַּבְכֶם עֶ שְׂ ר וֹ ת מ וֹ נִ י ם".
וְְהוּא הַדִּין בְּעַרְבִיָּה שְׁפוּיָה אַחַת, אָנֶט חַסְכִּיָּה,
תוֹשֶׁבֶת עַכּוֹ שֶׁשָּׁלְחָה בְּאֹמֶץ וְכָבוֹד
אֶת יְלָדֶיהָ לְשָׁרֵת בְּצַהַ"ל – וְהִבְקִיעָה
אֶת אִי שִׁוְיוֹן צַד בְּנֵי עַמָּהּ בְּנֵטֶל הַחוֹבוֹת
כְּשֶׁהִיא אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְהַצְהִיר גְּלּויוֹת וּבְלִי כָּל פַּחַד
כִּי אֵין לָהּ מְדִינָה אַחֶרֶת – וּכְמֻסְלְמִית
הִיא מַמְלִיצָה כִּי בְּחוֹבוֹת וּבִזְכֻיּוֹת גַּם יַחַד
נַחְלֹק בְּלִי סְיָג שֶׁל הִִשְתַּיְּכוּת דָּתִית אוֹ לְאֻמִּית.
וְאִם לֹא דַי בְּכָךְ דְּבָרִים נוֹקְבִים מְאֹד הִשְׁמִיעַ
הַדּוֹקְטוֹר תָּאוּפִיק אָמִיד, רוֹפֵא אֲשֶׁר נִמְנָה
בַּעֲבָרוֹ הַמַּר עִם הַ"גָּ'מָעָה אִיסְלָאמִיָּה"
(אִרְגּוּן-טֵרוֹר) אוּלָם קָטְבִית אֶת טַעֲמוֹ שִׁנָּה
וְדוֹקְטוֹר זֶה הִכְרִיז גְלוּיוֹת כִּי הַנִּצּוּל הַצִּינִי
שֶׁמַּנְהִיגֵי הַפָלַשְׂתִּינִים מַפְעִילִים בִּשְמָׁם
עַל סֵבֶל בְּנֵי עַמָּם, הוּא, בְּתוֹר דּוֹקְטוֹר מֵדִיצִינִי
רוֹאֶה בּוֹ חֹלִי מַר לַ פָ לַ שְׂ תִּ י נִ י ם בְּ עַ צְ מָ ם.
וְִאִם אוֹתָם קוֹלוֹת סְפוּרִים עֲדַיִן הֵם רַק קֹמֶץ
כְּנֶגֶד מִילְיוֹנֵי עַרְבִים שְִׁטוּפֵי אֵיבָה סָבִיב
נֹאמַר "מַבְּרוּכּ" עַל כָּל גִּלּוּי שֶׁל פּכָּחוֹן וָאֹמֶץ
גַּם אִם אֵין קֹמֶץ סְנוּנִיּוֹת מֵבִיא אֶת הָאָבִיב,
וְלֹֹא "אָבִיב" עַרְבִי שֶׁבּוֹ צְמָא-דָם רִסְנוֹ שוֹמֵט
כִּי אִם אָבִיב בּוֹ שֵׂכֶל טוֹב יוֹבִיל לִשְׁׁלוֹם-אֱמֶת.

וְהֶמְשֵׁךְ אוֹתָהּ סָאגָה יוּגַש – אַדְרַבָּה –
כְּבָר בְּיוֹם חֲמִשִּי בַּשָבוּעַ הַבָּא.

"צעירה בת שבעים" - מילים: יוסי גמזו; לחן וביצוע: קלוד פרץ

הזנת תוכן: 5.8.2018

חזרה לדף הראשי "צעירה בת שבעים"