עידית שומן-אדטו

גַּעְגּוּעַidit-shuman

חָשַׁבְתִּי שֶׁבַּסּוֹף תַּחְזֹר אֵלַי,
תָּשׁוּב פִּתְאֹם צוֹחֵק וּמִתְלוֹצֵץ.
תֹּאמַר לִי שֶׁמָּתַחְתָּ אוֹתִי דַּי
כְּמוֹ פַּעַם, כְּשֶׁטִּפַּסְנוּ עַל הָעֵץ.
תִּקַּח אוֹתִי אִתְּךָ "להִסְתּוֹבֵב",
נִסַּע שׁוֹתְקִים וְנֵחָרֵךְ בָּרוּחַ,
רַק עֲנָפִים צוֹלְפִים וְאֵין כְּאֵב
בִּשְׁתִיקָתֵנוּ, הֵד הָרִים שָׁלוּחַ.
תֹּאמַר לִי שֶׁהַכֹּל הָיָה טָעוּת
רָגוּעַ, תִּתְבּוֹנֵן לְתוֹךְ עֵינַי.
תִּלְחַשׁ שֶׁלֹּא רָצִיתָ כָּךְ לָמוּת
חָשַׁבְתָּ שֶׁבַּסּוֹף תַּחְזֹר אֵלַי.

פברואר 2018

 

 

 

אַתָּה אוֹמֵר

אַתָּה אוֹמֵר שֶׁשִּׁנּוּיִים מַעֲצִיבִים
אוֹתְךָ.
קְטַנִּים, אַתָּה אוֹמֵר,
תְּזוּזוֹת בַּחֹמֶר.
פִּתְאוֹם רַק שְׁנֵינוּ סְבִיב שֻׁלְחָן הָאֹכֶל,
מַטַּע עֵצִים שֶׁכְּבָר נִקְצַר מֵהַחַלּוֹן,
זֶה לֹא אוֹתוֹ הַכְּבִישׁ בַּדֶּרֶךְ לַצָּפוֹן,
הָעוֹר הַמִּתְחַסְפֵּס מַרְחִיק אֶת הַמַּגָּע
וַחֲבָטוֹת הַלֵּב...

אַתָּה אוֹמֵר שֶׁשִּׁנּוּיִים מַעֲצִיבִים
אוֹתְךָ.
קְטַנִּים, אַתָּה אוֹמֵר.
תְּזוּזוֹת בַּחֹמֶר.

 

 

 

שְׁעוּעִית יְרֻקָּה

קַיִץ בֶּן יוֹמוֹ יָרַד אֶל הָעוֹלָם.
קְצִיר-הַשְּׁעוּעִית תּוֹךְ יוֹם-יוֹמַיִם תָּם.

״זֶה גִּדּוּל קָצָר״, אָמַרְתָּ בֵּין מִלִּים.
אִמָּא שׁוּב חָזְרָה מִבֵּית הַחוֹלִים.

״אֵין לִי כָּל כָּךְ כֹּחַ, וְאֵין לִי תֵּאָבוֹן״
אָמְרָה לִי, וְשָׁתַקְתִּי לָהּ בַּטֵּלֵפוֹן.

לַיְלָה שׁוּב נָמַק לְתוֹךְ בָּקְרוֹ שֶׁל יוֹם
שׁוּב הִשְׁכַּמְתָּ קוּם לִקְטֹף לִפְנֵי הַחֹם.

מַה יּוֹלִיד הַיּוֹם עוֹד, לָךְ וְלִי, אִמִּי?
עוֹל סִבְלֵךְ נִמְסָךְ, שׁוֹקֵעַ בְּדָמִי.

רֶבַע שֶׁל תַּפּוּחַ, לְגִימָה שֶׁל תֶּה,
שִׂמְחַת-מְעַט אִתָּךְ בַּדֶּרֶךְ לַקָּצֶה.

"בֹּקֶר טוֹב" אָמַרְתְּ, "חָזְרוּ לִי הַכֹּחוֹת"
בִּקַּשְׁתְּ לָצֵאת הַחוּצָה, "מַשֶּׁהוּ לַעֲשׂוֹת".

שַׂק שֶׁל שְׁעוּעִית הִנַּחְתָּ לְפִתְחָהּ.
בְּשֶׁקֶט מְיֻמָּן נִקְּתָה וְגַם חָתְכָה.

לְרֶגַע הַחַיִּים חָזְרוּ לָהּ בַּגְּזֻזְטְרָה.
לְרֶגַע הֵם חָזְרוּ וְהָעוֹנָה קְצָרָה.

 

 

 

דַּג הַזָּהָב

בְּקַיִץ שְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם
לָמַדְנוּ לַבַּגְרוּת.
חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי מְזַהָה אֶת הַהֲלִיכָה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁלְּךָ מֵרָחוֹק.
מִמֶּרְחָק שֶׁל כַּמָּה שָׁבוּעוֹת,
יָכֹלְתִּי לְהַרְגִּישׁ אֵיזוֹ שִׂמְחָה
שֶׁזֶּה אַתָּה
וְאֵיזֶה פַּחַד נוֹרָא
שֶׁנָּדַף מִכָּל הוֹפָעָתְךָ הַחַיָּלִית הַפְּרוּעָה,
שָׁב מִמִּלְחָמָה.

אֵיךְ אַף אֶחָד לֹא עָצַר לךָ טְרֵמְפְּ?
נוֹתְנִים לְךָ לָלֶכֶת וְלִצְעֹד אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ
כְּאִלּוּ לֹא מַכִּירִים אוֹתְךָ פֹּה פִּתְאֹם?
אוּלַי לֹא עָבְרָה שָׂם אָז אַף נֶפֶשׁ חַיָּה?
רַק אֲנִי עַל הַכְּבִישׁ הַלּוֹהֵט, בֵּין נֻסְחָה לְנֻסְחָה,
מִתְאַוְרֶרֶת מִלִּמּוּדִי הַשָּׁעָה.
מִי יָכוֹל לִלְמֹד כְּשֶׁהַבֵּן שֶׁל הַמּוֹרֶה לְהִיסְטוֹרְיָה נֶהֱרַג?
וּכְשֶׁאָח שֶׁל אֱיָל נֶהֱרַג?
מִי יָכוֹל?
הַהוֹדָעוֹת נִתָּכוֹת עָלֵינוּ
כְּמוֹ מַכַּת בְּכוֹרוֹת מְאֻחֶרֶת

לֹא, אִמָּא לֹא יָדְעָה
וְאַבָּא לֹא שִׁעֵר
שֶׁפִּתְאֹם אַתָּה חוֹזֵר.
וְיֵשׁ הֲקָלָה וְיֵשׁ מוּעָקָה
וּבֶכִי שֶׁנִּמְצָא שָׂם כְּבָר מִילְיוֹן שָׁנָה
אֶצְלִי וְאֶצְלְךָ פּוֹרֵץ
כִּי אַתָּה חַי.
אֲבָל הַפַּחַד לְאַבֵּד, הוּא מִתְרוֹצֵץ
כְּמוֹ הָאִישׁוֹנִים בְּעֵינֶיךָ הַיָּפוֹת הָעֲיֵפוֹת,
הָעֲטוּרוֹת שְׂרִיטוֹת.
וְהָרֵיחַ הוּא שֶׁלְּךָ וְזָר.
נִצְעַד עַכְשָׁו יַחַד
בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת אֶל הַבַּיִת
קְרוֹבִים וַחֲבוּקִים וּרְחוֹקִים
כָּל כָּךְ.
וּכְשֶׁנַּגִּיעַ אַתָּה תַּנִּיחַ אֶת הָרוֹבֶה מִתַּחַת לַמִּטָּה
וְנֵצֵא הַחוּצָה עִם קֻפְסַת הַתַּחְמשֶׁת הַשְּׁחֹרָה.
וְאַתָּה תּוֹצִיא מִתּוֹכָהּ דַּג זָהָב עֲנָק
עִם מִשְׁאֶלֶת חַיִּים גְּדולָה
יָשָׁר לְתוֹךְ בְּרֵכַת הַמַּיִם.

הֲרֵַי לֹא יָכֹלְתָּ לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ לָמוּת,
בְּפַאֲתֵי בֵּירוּת.

 

 

 

חֲשָׁקִיםidit-book

            בעקבות פיליפ לארקין Wants

מֵעֵבֶר לְכָל זֶה יֵשׁ הרָצוֹן לִהְיוֹת שׁוֹתֵק,
לִדְמֹם כְּמוֹ הַקִּיר, לֹא לְדַבֵּר, לְהִתְאַפֵּק.
לִשְׁמֹעַ אֵיךְ הַלֵּב שֶׁלִּי נוֹהֵם עַכְשָׁו בְּרֶטֶט.
לִסְגֹּר אֶת כָּל הָרַעַשׁ בְּקֻפְסָה רֵיקָה, הֶרְמֵטִית.

מִתַּחַת לְכָל זֶה יֶשְׁנוֹ הַחֵשֶׁק לְהָקִיא
אֶת כָּל מַה שֶּׁהֻפְקַד אֶצְלִי וְלֹא עָבַר דַּרְכִּי,
אֶת כָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי, אֶת מַה שֶּׁלֹּא אָכִיל,
וְכָל מַה שֶּׁמַּכְבִּיד עָלַי, וְכָל מַה שֶּׁמַּבְהִיל.

 

 

 

אָתוּנָה

הוֹלֶכֶת לְבַדִּי בְּיוֹם רִאשׁוֹן אָתוּנָאִי
עִם בֹּקֶר, עַל מִדְרֶכֶת שַׁיִשׁ קַר.
אוֹרַחַת רַק לְרֶגַע בַּמֶּרְחָב הַיְּוָנִי
שֶׁשַּׁיִשׁ זוֹל בּוֹ אַךְ הָעֵץ יָקָר.

עֲצֵי חֻשְׁחָשׁ עִם פְּרִי כָּתֹם עוֹטְרִים אֶת הָרְחוֹב,
וּמְפַתִּים לְאַכְזָבָה מָרָה
תַּיֶּרֶת הַצְּמֵאָה לְצֵל שֶׁרַק בִּקְּשָׁה לִכְתֹּב
גַּם בְּגָלוּת אַקְרוֹפּוֹלִיס, שִׁירָה.

עֲצֵי הַתּוּת, רַעֲמָתָם סֻפְּרָה לְצִיץ יָרֹק,
עוֹמְדִים כְּחַיָּלִים עַל הַמִּשְׁמָר.
אֶת כָּל אוֹנָם גָּזְלוּ מֵהֶם, אֲבָל פִּרְיָם מָתוֹק,
אֶצְעַד בַּסָּךְ אִתָּם עַד הַכִּכָּר.

״נָעִים מְאֹד״, לָחֲשָׁה לִי הַמּוֹכֶרֶת בַּחֲנוּת,
דִּבְּרָה אֵלַי עִבְרִית לֹא מְצוּיָה.
"כַּרְמֶלִּיָּה לֵוִי - זֶה שְׁמָהּ שֶׁל סָבְתָא בַּיַּלְדוּת",
"מֵאָז שֶׁמֵּתָה... אֲנִי יְהוּדִיָּה".

 

 

 

בְּעוֹר הַזְּמַן

וְיֵשׁ עַכְשָׁו כְּאֵב
בַּנְּשָׁמָה וּבָרֵאָה.

וְיֵשׁ עַכְשָׁו כְּאֵב
הַמְנֻקָּד בְּכָל מִלָּה.

הוּא נֶגַע מִתְפַּשֵּׁט
בְּעוֹר הַזְּמַן,

שֶׁמַּעֲמִיק אֶת פְּלִישָׁתוֹ,
שׂוֹרֵף בִּי כִּכְוִיָּה.

 

 

 

לֵב רַב שְׁכָבוֹת

הלֵּב שֶׁלִּי הוּא רַב שְׁכָבוֹת.
הוּא רַב נִסְתָּר,
הוּא רָב אִתִּי עַכְשָׁו.
הוּא בְּרֹגֶז לְעוֹלָם וְאַף פַּעַם,
הַלֵּב שֶׁלִּי הַסָּב
עַל עֲקֵבָיו
וְנֶעֱלָם בַּחֲשֵׁכָה,
שֶׁמִּתְעַבָּה וּמִתְעַבָּה
וּמִתְעַבֶּרֶת מֵעַצְמָהּ,
אוֹ מִצַּלְעוֹת לִבִּי צָמְחָה,
וְהִתְפָּרְדָה לְעֵזֶר כְּנֶגְדִּי-
נֶגְדָּהּ?

 

השירים מתוך "בעור הזמן", הוצאת עיתון 77, 2019

 

קישורים חיצוניים

על הספר "בעור הזמן", newbook

האתר של עידית שומן-אדטו

מרסל מוסרי מקריאה את השיר "מיון רמב"ם" בתוכנית ברדיו FM103

דף אמן בפייסבוק

השקת הספר "בעור הזמן", 11.2019 (יו טיוב)

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 100" 

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل