הבשורה

כְּכָל בַּעֲלַת אוֹב

גַּם אֲנִי מַשְׁכִּימָה קוּם

נוֹעֶלֶת בַּכְּלוּבִים אֶת כָּל כַּלְבֵי הַלַּיְלָה

נוֹבֶרֶת בְּפֶשֶׁר הַסִּיוּטִים

הוֹבֶרֶת בְּאַחֲרוֹנֵי הַכּוֹכָבִים

קוֹרֵאת בְּטוּרְקִי קָטָן

וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן פּוֹתַחַת בָּעִתּוֹנִים.

מִבַּעַד לַתְּרִיסִים

אֲנִי נוֹעֶצֶת בַּחַמָּנִים, בַּמְעוֹנְנִים

וּבַחֲתוּלֵי רְחוֹב שְׁחֹרִים

לִלְבּשׁ מְעִיל? לָקַחַת מִטְרִיָּה?

יֵרְדוּ מִמְטָרִים?

אַחַר כָּךְ בַּמִּשְׂרָד הֶחָשׁוּךְ תָּמִיד

עֵין-דּוֹר פִּנַּת גִּלְבֹּעַ

כְּבָר מֵאוֹת שָׁנִים

אֲנִי מַמְתִּינָה לְשָׁאוּל.

אוּלַי הַפַּעַם כְּשֶׁיִכָּנֵס מִשִּׁכְמוֹ וַמַעְלָה

אֲבַשֵּׂר לוֹ

כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתוֹנוֹת

 

       *

וְכִי תָּבוֹא אֶל הָאֵלָה

הִשָּׁעֵן אֶל גֶּזַע הָעֵץ,

וְהָנַח לוֹ לְהִשָּׁעֵן עָלֶיךָ.

הַקְשֵׁב לַזְּרִימָה

שְׁקֵטָה, אִטִּית, מַתְמֶדֶת

נִמְשֶׁכֶת וְעוֹלָה מֵעוֹרְקֵי הָעֵץ

חוֹדֶרֶת לְעוֹרְקֶיךָ

מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּדָמְךָ

וְהָיָה זֶה חֶלְקְךָ

בְּנֶצַח הַהִתְחַדְּשׁוּת

 

 

כן

בַּסֶּדֶק הַצַּר הַבִּלְתִּי מוּחָשׁ

שֶׁבֵּין עֲדַיִן לֹא,

כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה צָפוּי וּמְקֻוֶּה,

לְבֵין כְּבָר לֹא, הַסּוֹפִי הַנּוֹאָשׁ,

אוּלַי נִתְּנָה הָרְשׁוּת

בֵּין הַלֹּא מִזֶּה וְהַלֹּא מִזֶּה

לַכֵּן שֶׁהֻחְמַץ.

אֵין לָדַעַת

שֶׁכֵּן

שֵׁנִית הַיָּם לֹא יִבָּקַע.

עַל כֵּן הַתְּחוּשָׁה שֶׁיָּכֹלְנוּ לְהַבְקִיעַ סֶדֶק צַר,

שְׁבִיל בֶּחָרָבָה

בַּיָּם שֶׁמִּימִינֵנוּ וּמִשְּׂמֹאלֵנוּ,

יֵשׁ בָּה אוּלַי שְׁבִיב תִּקְוָה.

 

 

בשבחי הכאב

                      לחנה'לה

כְּשֶׁשָּׁאַלְתִי לִשְּׁלוֹמָהּ

אָמְרָה לִי חֲבֶרְתִי

שֶׁהִיא לוֹמֶדֶת לְהִתְיַדֵד אִתּוֹ

עִם הַכְּאֵב שֶׁלָּהּ.

שֶׁהוּא מְלַוֶּה אוֹתָה

בְּשָׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ.

שֶׁאֵינוֹ מִתְעַלֵם מִמֶּנָה

בְּצֵאתָהּ וּבְבוֹאָהּ.

שֶׁאֵינוֹ מַפְנֶה לָה עֹרֶף

מֵשִׂים עַצְמוֹ

כְּאִלּוּ  לֹא רָאָה.

וְכָךְ הוֹסִיפָה וְסִפְּרָה בְּשִׁבְחֵי כְּאֵבָהּ

בִּמְסִירוּתוֹ וִידִידוּתוֹ הַכֵּנָה.

שֶׁיֵּשׁ לוֹ פִּנָּה חַמָה בַּלֵּב שֶׁלָּהּ

וְהוּא מִתְפַּשֵׁט בְּתוֹכָהּ

וּמַכִּיר אֶת פְּנִימָהּ

טוֹב יוֹתֵר מִכָּל מִי שֶׁזָּכָה לְהַכִּירָהּ

וְקִיּוּמוֹ הוּא הַבְטָחָה לְקִיּוּמָהּ.

וְעוֹד הִמְשִׁיכָה וְצִטְּטָה

כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר

אֲנִי כּוֹאֵב, מַשְׁמַע אֲנִי קַיָּם

וְצָחֲקָה.

וּבָכְתָה

 

 

למשוררים אני מאמינה

שָׁמַעְתִי מְשׁוֹרֵר אוֹמֵר

שֶׁאֶת שִׁירָיו

הוּא כּוֹתֵב אַך וְרַק בַּסְּתָו.

וְהוּא הֲרֵי מְשׁוֹרֵר עִירוֹנִי

מִתְגוֹרֵר בְּבֵית קוֹמוֹת

סָפוּן בֵּינוֹת סְפָרָיו

אוּלַי הוּא יוֹרֵד בָּעֶרֶב לְבֵית הַקָּפֶה הַפִּנָּתִי

וּקְרִירוּת חֲדָשָׁה מְלַטֶפֶת אֶת קִמְטֵי פָּנָיו

אוּלַי הוּא מִתְבּוֹנֵן מִבַּעַד לְחַלוֹן בֵּיתוֹ

בַּעֲנָנִים הַמַּאֲפִירִים

מַאֲדִימִים מַוְרִידִים מַסְגִילִים

בְּשֶׁמֶש שׁוֹקַעַת שֶׁל סְתָו

אוּלַי הוּא נוֹשֵׁם רוּחוֹת שֶׁל מֶלַח יָם

אוּלַי סִילוֹנֵי מְטוֹסִים הֵם צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת

בְּפִסַּת שָׁמָיו

אוּלַי רְחוֹבוֹת הָעִיר הַנִּשְׁטָפִים

בְּגֶשֶׁם רִאשׁוֹן פִּתְאוֹמִי

הֵם נְהָרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר

הַחוֹלְפִים עַל פָּנָיו

 

וְאוּלַי אֶת שִׁירָיו

הוּא כּוֹתֵב בִּסְּתָו

אַחֵר

שֶׁבְּתוֹכוֹ. בְּגַעְגוּעָיו.

 

 

שיר ערש תמים

לְאֹרֶךְ גֶּדֶר הַגְּבוּל

זֶה שֶׁמִּצִּדוֹ הָאֶחָד שָׁרְקוּ אֶמֶשׁ קַטְיוּשׁוֹת

זֶה שֶׁמִּצִּדוֹ הָאַחֵר רָעֲמוּ אֶמֶשׁ פְּגָזִים

אֲנִי מְהַלֶכֶת לְאִטִי בַּבֹּקֶר הַסְּתָוִי

מַרְגִיעָה אֶת הַתִּינוֹק שֶׁבַּעֲגָלָה

בְּשִׁיר עֶרֶשׂ עִבְרִי

'לַיְלָה לַיְלָה אֶחָד הָיָה טֶרֶף...'

 

מִּצִּדוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַגְּבוּל

בְּהָרִים שֶׁלָּה שֶׁהֵם תְּאוֹמֵי הֶהָרִים שֶׁלִי

מַרְגִיעָה סַבְתָּא שֶׁשְּׁמָה בְּעַרְבִית נוּר

פֵּרוּשׁוֹ כִּשְּׁמִי

אֶת נֶכְדָה הַקָּטָן

שֶׁהוּא בְּדִיוּק בֶּן גִּילוֹ שֶׁל נֶכְדִי

בְּשִׁיר עֶרֶשׂ עַרְבִי

שֶׁאִלּוּ הָיָה מוּשָׁר בְּעִבְרִית

הָיָה נִשְׁמַע

'לַיְלָה לַיְלָה שֵׁנִי מֵת בַּחֶרֶב...'

 

וּכְשֶׁשִּׁיר הָעֶרֶשׂ הָעַרְבִי

נוֹשֵׁק לָעִבְרִי

טִפָּה וְעוֹד טִפּוֹנֶת

נוֹשֶׁרֶת לַגַּנִים

שְׁשְׁשְׁ...

הַתִּינוֹקוֹת נִרְדְמוּ

יְשֵׁנִים

 

השירים מתוך הספר "שנית הים לא ייבקע", הוצאת הקיבוץ המאוחד. ראה אור באוגוסט 2011

 

המשוררת אורה ערמוני בלקסיקון הספרות העברית החדשה

ביקורת על ספר שיריה של אורה ערמוני

על ספר שיריה ששל אורה ערמוני "שנית הים לא יבקע", באתר של ספרית הפועלים

שיר של אורה ערמוני במדור "עיטורי שירה"

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 16"