רון דהן

 הַגַּעְגּוּעַ שֶׁל קַיןron dahan1צילום: עזרא לוי

מִתַּחַת לָעֵץ, מוּל הַבַּיִת, נִרְאֶה שֻׁלְחָן,

הַמָּוֶת וְהַיַּלְדָּה יָשְׁבוּ אֵלָיו וְשָׁתוּ תֵּה.

שְׁתֵּי כַּפִּיוֹת סוכרעל לַיַּלְדָּה, אַחַת וְחֵצִי לַמָּוֶת.

הַחֹרֶף, כְּהֶרְגֵּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ, לֹא מַחְמִיץ מְסִבָּה,

זלג מֵעֵינֶיהָ הַסְּגֻלוֹת שֶׁל הַיַּלְדָּה.

הִנֵּה כִּי כֵן, פָּתַח הַמָּוֶת וְאָמַר, כָּל הַנְּשָׁמוֹת כֻּלָּן,

אֲבוּדוֹת הֵן. גַּעָגּוּעֵיהֵן לֶאֱלֹהִים נִיכָּרִים הֵיטֵב בַּקְּמָטִים שֶׁעַל פָּנַי.

לֹא רַק זֹאת, הוֹסִיפָה הַיַּלְדָּה, תָּאֵר לְךָ שֶׁאֵין אֱלֹהִים כָּלַל.

הַיַּלְדָּה לַגְּמָּה מִן הַתֵּה, לְשׁוֹנָה נִצְרְבָה וְהַמָּוֶת חָשַׂף אֶת שִׁנָּיו,

קוֹל צחוקו הָרִים עֲצוּמִים, צְעָקָה שֶׁל אִשָּׁה יוֹלֶדֶת.

הַחֹרֶף הִצְטָרֵף בַּשִּׁיר וְרִיקוּד סוֹעֲרִים:

הַיַּלְדָּה הֲכִי יָפָה בְּגַן...

זֹאת אֲנִי, צָעֲקָה הַיַּלְדָּה וּמָחְאָה כַּף וְעוֹד כַּף.

אֲנִי עָיֵף, מִלְמֵל הַמָּוֶת, אַף אֶחָד לֹא מֵבִין אוֹתִי, גַּם לֹא הַמְשׁוֹרֲרִים.

הוּא נִרְדַּם וְחָלַם אֶת הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה וְאֶת כָּל עלובי הַחַיִּים,

מִסְתַּתְּרִים בחשכת הַכְּאֵב הָאָיֹם.

וְהַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה לָחֲשָׁה בְּאָזְנוֹ, עֵת לַהֲרֹג וְעֵת לֶאֱכוֹל גְּלִידָה.

הַמָּוֶת הִתְעוֹרֵר וְלַגַּם מִן הַתֵּה. הַחֹרֶף שִׁיחֵק בגלימתו הַשְּׁחוֹרָה.

סַפֵּר לִי סִפּוּר, בִּקְּשָׁה הַיַּלְדָּה.

הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי אַחִים, הָאֶחָד בְּכוֹר וְהַשֵּׁנִי כְּלוּם,

הָאֶחָד אוֹהֵב וּמְכַבֵּד וְהַשֵּׁנִי רוֹעֶה צֹאן.

הָאֶחָד נִדְחֶה עַל יְדֵי אֱלֹהִים וְהַשֵּׁנִי הִתְקַבֵּל.

לָמָּה? כָּכָה.

וְאָז הָיָה מֶרֶד וְרֶצַח וּנְדוּדִים. זֶהוּ.

הַיַּלְדָּה אָמְרָה, סִיַּמְתִּי אֶת הַתֵּה.

אַחַר כָּךְ הֵם הָלְכוּ מִשָּׁם, יָד בַּיָּד, מָוֶת וְיַלְדָּה, אַל חִבּוּק הֶעָפָר.

גַּעְגּוּעַ הָיָה מְנַת חֶלְקָם.

 

***

הַנְּעוּרִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלִּי הֵחֵלּוּ לְאַחַר הַצָּבָא וְהִסְתַּיְּמוּ בְּמִלְחֶמֶת

לְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה.

אֲנִי חַיָּב לְדַיֵּק – בִּכְפַר מַרְכַּבֶּה.

וּבְיֶתֶר פֵּרוּט, רְצוּעָה מִזְרָחִית, בַּיִת מִסְפָּר 16.

וְעוֹד יוֹתֵר, חֶדֶר אֲחוֹרִי (הָרָהִיטִים נֶאֶסְפוּ בְּמֶרְכָּזוֹ וְכֻסּוּ בְּנַיְלוֹן)

וּמַמָּשׁ קָרוֹב – עַל סַפָּה מִבַּד בְּצֶבַע בּוֹרְדוֹ.

אֲנִי יוֹשֵׁב וְנָח מְעַט.

אֵגֶל זֵעָה מַתְחִיל אֶת מַסָּעוֹ מִמֶּרְכַּז הַקַּרְקֶפֶת, דֶּרֶךְ הָרַקָּה, וְנִקְוֶה בְּזָוִית הַפֶּה.

זֶהוּ.

עוֹד רֶגַע זֶה מַתְחִיל.

הַנְּעוּרִים הִסְתַּיְּמוּ.

 

בַּחַלּוֹן בֻּסְתָּן פָּצוּעַ:

שִׂיחַ עַגְבָנִיּוֹת שֶׁרִי רְקוּבוֹת וְגִבְעוֹלֵי אָלוֹוֶרָה יְבֵשָׁה,

עֲרוּגַת בָּזִילִיקוּם רְמוּסָה, עַנְפֵי הַזַּעְתַּר הַמִּתְפָּרֵעַ,

יוֹרֵק אֶת רֵיחוֹ בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל אֶל הַוָּאדִי.

 

(נִיר נִכְנָס לַחֶדֶר)

 

***

נִיר מְלַמֵּד אוֹתִי אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים

בֶּאֱמֶת.

לְפָרֵק אֶת הַתִקְרַה שֶׁל הָאַכְסַנְיָה וּלְחַפֵּשׂ לְמַעְלָה סַמִּים,

בָּרֶוַח שֶׁבֵּין גַּג לְגַג.

מָצָאנוּ. מִישֶׁהוּ הָיָה מַסְפִּיק נָדִיב וְלֹא מַסְפִּיק מְסֻמָּם

כְּדֵי לְהַשְׁאִיר אוֹתָם, (אֲנִי רוֹצֶה לַחְשֹׁב, בַּקַּארְמָה – לָנוּ!)

מֻחְבָּאִים כְּמוֹ נֶשֶׁק חַם.

 

נִיר מְלַמֵּד אוֹתִי מֶה חָשׁוּב

בֶּאֱמֶת:

אֶל.אֶס.דִי מוֹרִידִים עִם שׁוּרָה קוֹקָאִין

רְעִידוֹת שֶׁל אֶקְסְטָזִי עִם הַרְבֵּה מַסְטִיקִים

עָדִיף לִבְלֹעַ אוֹפְּיוּם מֵאֲשֶׁר לְעַשֵּׁן אוֹתוֹ

'כְּשֶׁאַתָּה גָּמוּר בֶּאֱמֶת, לֵךְ תַּשְׁתִּין בַּיַּעַר, זֶה מְאַפֵּס'.

וּמִשְׁפָּחָה. הֲכִי חָשׁוּב זֶה מִשְׁפָּחָה.

 

אֲנִי אוֹהֵב כְּשֶׁהַיָּרֵחַ קוֹרֵס עַל הַמִּרְפֶּסֶת

וְנִיר שׁוֹכֵב בָּעַרְסָל כְּמוֹ בְּאַמְבַּט חָלָב,

מַרְבִּיץ בִּי הֲלָכָה:

'לִפְנֵי כָּל טִיסָה תְּנַקֶּה אֶת הַמַּבְחֵנָה עִם חָלָב חַם,

אַתָּה לֹא רוֹצֶה לְהִסְתַּבֵּךְ עִם הַמַּחְלָקָה'.

 

'אַף פַּעַם אַל תִּשְׁתֶּה מִבַּקְבּוּק מַיִם פָּתוּחַ'.

 

 

***

אָבִי שָׁחַט אֶת נְעוּרָיו בְּמִלְחֶמֶת יוֹם כִּפּוּר הָרִאשׁוֹנָה

אֲנִי, בְּנוֹ, עָשִׂיתִי זֹאת בִּלְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה.

נֶכְדּוֹ, בְּנִי, וַדַּאי יַעֲשֶׂה זֹאת בִּלְבָנוֹן מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה.

אֲבָל בְּנוֹ, נֶכְדִּי, לֹא יַעֲשֶׂה זֹאת.

הוּא יַמְשִׁיךְ אֶת נְעוּרָיו לָנֶצַח, כְּמוֹ טֵרוּף לְלֹא הַצְדָּקָה,

עוֹד וָעוֹד.

 

(זוֹ הַמַּחְשָׁבָה שֶׁהָיְתָה לִי בְּעֵת שֶׁנָּחְנוּ, כְּמוֹ שַׁרְשֶׁרֶת קְרוּעָה, עַל צֶלַע הָהָר.

אֲנִי זוֹכֵר, הַשָּׁמַיִם בָּהַקוּ בְּלֹבֶן חוֹלָנִי)

 

השירים מתוך "נעורים",  בהוצאת אינדיבוק 2012

 

 

14.7.2012

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבּוֹקֵר

לֹא, לֹא פִּתְאֹם,

בַּעַל כָּרְחוֹ.

בַּעַל כָּרְחוֹ קָם אָדָם בַּבּוֹקֵר

לֹא, לֹא בַּעַל כָּרְחוֹ,

בְּקֹשִׁי.

בְּקֹשִׁי קָם אָדָם בַּבּוֹקֵר

לֹא, לֹא בְּקֹשִׁי,

בְּיִסּוּרִים.

בְּיִסּוּרִים קָם אָדָם בַּבּוֹקֵר

לֹא, לֹא בְּיִסּוּרִים,

לֹא קָם.

לֹא קָם אָדָם בַּבּוֹקֵר

אַל תָּקוּם,

מֹשֶׁה

לָמָּה קַמְתָּ?

 

קישורים חיצוניים

רון דהן במדור "מה חדש בשירה", האתר של נילי דגן 

ספריו של רון דהן לרכישה באינדיבוק

 

רון דהן קורא את שירו  "בשבחו של מקום"

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 16"