מיכל סנונית

תראו ליmichal snunit21

תַּרְאוּ לִי עוֹד אָדָם,

עוֹד עֵשֶׂב,

שִׁיר,

מִלָּה,

שֶׁגִּבְעוֹלָם צָמַח מִתּוֹךְ

כָּזָב וְהֶבֶל

וְנִצַּל.

הָבִיאוּ לִי אוֹתו,

 

אוֹ אָז

אֶמְחַל.

 

 

 

אמרתי

אָמַרְתִּי:

יָבוֹאוּ הַדְּבָרִים וִידַבְּרוּ בְּעַד עַצְמָם.

כַּעֲשָׂבִים שׁוֹטִים שְׁמוּטֵי צַוָּאר,

שְׁחוּנִים, מְצֻלְהָבִים,

יֹאמְרוּ דְּבָרָם לֹא בְּדִבּוּר.

בְּלִי קוֹל.

הַבֶּטֶן תִּשָּׁטַח לְתוֹךְ עַצְמָהּ

וְהָרַגְלַיִם תְּשֻׁתַּקְנָה

כִּבְמִקְרֶה שֶׁל מַחֲלָה

קָשָׁה.

 

 

 

שיחה לילית

א.

הוֹלְכִים לִישֹׁן, אֲנִי אוֹמֶרֶת.

וְאַתָּה אוֹמֵר, נְדִידַת הַצִּפּוֹרִים מִתְאַחֶרֶת הַשָּׁנָה,

וּפָנַי נוֹדְדוֹת אֶל חֶלְקַת צַוָּארֵךְ.

 

אֲנִי בְּגַבִּי, מַתִּירָה אֶת כַּבְלֵי חָזִיָּתִי,

מְכִינָה עַצְמִי לִכְבוֹד הַשֵּׁנָה

אֵלֶיהָ אָנוּ הוֹלְכִים יַחְדָּו

לַיְלָה לַיְלָה, שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.

 

כְּשֶׁחֶלְקַת צַוָּארְךָ תֹּאבַד בְּחֶלְקַת צַוָּארִי

נָשׁוּט כִּשְׁנֵי בַּרְבּוּרִים בַּנָּהָר

וַאֲנִי אֲבָרֵךְ אֶת בּוֹרְאִי

עַל שֶׁבְּרָאֲךָ.

 

ב.

וְהַנָּהָר שִׁירַת בַּרְבּוּר

וְאֵין דִּבּוּר.

שִׂיחָה שְׁתוּקָה

אִישׁ בְּאִשָּׁה.

 

בַּרְבּוּר בְּתוֹךְ בַּרְבּוּר

וְאֵין דִּבּוּר.

 

 

 

לשיר הזה אין שםmichal snunit_book

בְּיַם הַלְּבַדִּי שָׁטִים דָּגִים מֵתִים

הַחֹשֶׁךְ מְדַמֵּם בִּקְנֵי הַסּוֹף.

הַשִּׁיר הַזֶּה יָדַע יָמִים טוֹבִים יוֹתֵר

הוּא לֹא יוּכַל עַכְשָׁו לָעוּף.

 

בְּיָם הַלְּבַדִּי צִפּוֹר שְׁמוּטַת כָּנָף

נוֹקֶרֶת שְׁעוֹנִים שֶׁל דָּאלִי עַל הַחוֹף.

צִפּוֹר אֲשֶׁר יָדְעָה יָמִים טוֹבִים יוֹתֵר

הִיא לֹא תּוּכַל עַכְשָׁו לָעוּף.

 

שָׁמַיִם עֲמוּמִים בְּיַם הַלְּבַדִּי

הַכּוֹכָבִים פָּנוּ לִיקוּם אַחֵר.

אֶתְמוֹל הֵם בָּעֲרוּ בְּיַּם הַלְּבַדִּי

הַיּוֹם לֹא יְכוֹלִים לִבְעֹר יוֹתֵר.

 

בַּיָּם הַלְּבַדִי שָׁטִים דָּגִים מֵתִים

דָּגִים מֵתִים שָׁטִים

שָׁטִים.

 

 

 

אהבתך סדורה כמניפה

אַהֲבָתְךָ סְדוּרָה כִּמְנִיפָה

עַל הַשֻּׁלְחָן.

אָמַרְנוּ נֶצַח וְנֻצַּחְנוּ.

בְּאֶצְבָּעִי הִסִּיתִי אֶת שְׂפָתֶיךָ

שֶׁלֹּא לְהִשָּׁבַע,

אֲבָל אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בְּשֵׁם שְׁנֵינוּ

וְיָדַעְתִּי שֶׁלַּפֶּתַח הַתְּבוּסָה

צוֹחֶקֶת בֶּטַח

לְעַצְמָהּ.

 

 

 

הזיכרון

הַזִּכָּרוֹן הוּא סַלְטָה לְאָחוֹר.

גַּם אִם הַלֵּב בּוֹכֶה,

הַפֶּה פּוֹצֵחַ בְּמִזְמוֹר:

 

הוֹ אֶרֶץ רְחוֹקָה, הוֹ זַנְזִיבָּר וּמַלְטָה,

הָרַעַשׁ שֶׁהֵעִיף אוֹתִי אֶל־עָל

מָשַׁךְ אוֹתִי לְמַטָּה.

סְלָעִים וַאֲבָנִים, כֻּרְכָּר וּמֶלַח,

הַסַּחַף הֶעָכוּר, הַיֶּרֶק בַּגָּדוֹת,

יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת

הָאֵשׁ הַמְּלַחֶכֶת מֶלַח וְעָפָר.

 

כָּכָה זֶה בְּמַלְטָה

כָּךְ בְּזַנְזִיבָּר.

 

 

 

משהו חסר

מַשֶּׁהוּ חָסֵר.

נָמֵר. אֲנִי צְרִיכָה נָמֵר.

הָבִיאוּ לִי אוֹתוֹ מַהֵר,

לִפְנֵי שֶׁאֶגָּמֵר.

בְּכָל שָׁעָה, בְּכָל מַצָּב,

אֲנִי צְרִיכָה נָמֵר

עַכְשָׁו.

"חָסֵר נָמֵר

בְּמַצָּב טוֹב".

אִם תִּמְצְאוּ אֶחָד בָּרְחוֹב

אֲנִי בַּבַּיִת, מְחַכָּה,

בְּכָל מַצָּב, בְּכָל שָׁעָה.

רַק עִם נָמֵר אוּכַל לְהֵרָגַע

רֵיחוֹת הַטֶּרֶף, הַמַּגָּע,

לֹא, שׁוּם דָּבָר אַחֵר

אֵינִי צְרִיכָה.

נָמֵר

וְשֶׁיִּהְיֶה

מַהֵר.

 

 

 

מעשה העץ בתפוח

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נֶעֶלְמוּ הַשָּׁמַיִם

הָאֲדָמָה נִרְעָדָה

וְעֵץ אֶחָד בַּשָּׂדֶה

פָּרַשׂ אֶת בַּדָּיו

לְחַבְּקֵנִי.

 

וּבֵין רֶוַח לְרֶוַח אֲסָפַנִי אֵלָיו

כֶּאֱסֹף תַּפּוּחַ

וּפֶתַע נָשַׁק לִשְׂפָתַי

וְזָרָה אֶת גּוּפִי לָרוּחַ.

 

וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לִי שֶׁאֵין שָׁמַיִם

וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לִי שֶׁהָאֲדָמָה נִרְעֶדֶת

בַּעֲבוּר רֶגַע אֶחָד עָנֹג

שֶׁחָרַט בִּי הָעֵץ לְמַזְכֶּרֶת.

 

זֶה הָיָה בַּחֲמִישִׁי בַּשָּׁבוּעַ

וְקָרָאתִי לְכָךְ מַעֲשֵׂה

הָעֵץ בַּתַּפּוּחַ.

וְלֹא קָם בִּי הָרוּחַ לָלֶכֶת מִשָּׁם

גַּם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בַּשָּׁבוּעַ.

 

השירים מתוך "אני אומרת זאת מאהבה", הוצאת מודן 2013

 

המשוררת מיכל סנונית בויקיפדיה

המשוררת מיכל סנונית בלקסיקון הספרות העברית החדשה

 

 מיכל סנונית - מתוך ארכיון "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות ומפעל הפיס

 You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

 

חזרה לדף הראשי של סופ"ש שירה מספר 28