נגה מרקמן

אני מכאןnoga markman
               
                  (מענה לדרוויש)

אֲנִי מִכָּאן.
סוֹבֶבֶת סְבִיב עוֹנוֹת הַשָּׁנָה.
יוֹדַעַת מָתַי יִבְקְעוּ חֲצָבִים,
כְּמוֹ רֹאשׁ עֻבָּר
בּוֹקֵעַ
מֵרֶחֶם אִמּוֹ.
אַחַר כָּךְ מַתְחִיל הַמַּטָּע לְהַאֲדִים. וְהַכְּרָמִים.
אָזְנַי כְּרוּיוֹת לָרוּחַ הָעוֹבֶרֶת בַּחֲשַׁאי בָּעִנְבָּלִים.
הַחֹשֶׁךְ מְאַחֵר לָלֶכֶת בַּבְּקָרִים
וּמַקְדִּים בָּעֲרָבִים.

אֲנִי מִכָּאן, מַאֲזִינָה בְּרֹב קֶשֶׁב, מָתַי יַתְחִילוּ
צְרִיחוֹת הָעֲגוּרִים,
הָאֲדָמָה כְּבָר לֹא צוֹרֶבֶת בְּחֻמָּהּ.
אֶפְשָׁר בָּעֶרֶב לָלֶכֶת יְחֵפָה,
בְּקָרוֹב יַאֲדִים מוּל חַלּוֹנִי סַפְיוֹן הַשַּׁעֲוָה.
בְּדִמְעוֹת מֶשִׁי יִנְשְׁרוּ לָאֲדָמָה
עֲלֵי הַוְּרָדִים.
אֲנִי מִכָּאן. יוֹדַעַת אֶת כִּוּוּן הַשֶּׁמֶשׁ
בְּחַלּוֹנוֹת בֵּיתִי וְהֵיכָן אוּכַל לִפְגֹּש עִם שַׁחַר
אֶת כּוֹכַב הַנֹּגַהּ שֶׁלִּי.

אֲנִי מִכָּאן. בְּזִכְרוֹנוֹת יַלְדוּתִי צָרוּב הַמַּאֲהָל בְּמוּפְתַחְרָה.
נָשִׁים, סִירִים גְּדוֹלִים מַהְבִּילִים
וִילָדִים מִתְרוֹצְצִים,
עָשָׁן.

וְכָאן, עַכְשָׁו בַּזְּמַן —
שָׂרְדוּ רַק שְׁלוֹשָׁה אֵיקָלִיפְּטוּסִים וְגַל אֲבָנִים.

וּמָה עִם הַיֶּלֶד הַהוּא, שֶׁהִבִּיט בִּי
בְּעֵינַיִם בּוֹעֲרוֹת
וַהֲמוֹן זְבוּבִים עַל פָּנָיו?

 

 

 

לצמצם ולזכור

לְצַמְצֵם אֶת מָה שֶׁכָּתַבְתִּי,
לִזְכֹּר אֶת אֵלֵמֶנְט הַזְּמַן.

הָפַכְתִּי לִהְיוֹת בִּתָּם שֶׁל הוֹרַי
עַל סַף מוֹתָם.

מָה עִם הַשִּׁירִים?
נִתְפַּלֵּל שֶׁיַּחְזְרוּ.

הַיָּרֹק נִשְׁזָר בִּזְהַב הַשִּׁבּוֹלִים.
אֲנִי יוֹדַעַת רַק לְהִתְבּוֹנֵן
וּלְהַקְשִׁיב.

מְחַפְּשִׂים מַיִם. הָרַעַשׁ פּוֹלֵשׁ
אֶל תּוֹךְ נַפְשִׁי.

פַּעֲמוֹן כָּחֹל, נִרְגָּשׁ
רוֹעֵד מוּל חַלּוֹנִי.

 

 

 

לעזוב הכול

כְּשֶׁאֲנִי שָׁרָה, זֶה רֶגַע מֻפְלָא,
חָזָק וְעָמֹק יוֹתֵר מֵאַהֲבָה.
אֲנִי מַרְגִּישָׁה בְּתוֹכִי אֶת הַזֶּרֶם
הַמַּתְחִיל בְּאֶמְצַע הַגּוּף,
עָמֹק וְחַם. מֵרִים אוֹתִי בְּרֹךְ —

אֲנִי נוֹגַעַת בָּאֲדָמָה.

אֵרוֹס נוֹגֵעַ בִּפְּסִיכוֹ גּוּף בַּנְּשָׁמָה:
מַגָּע רַךְ שֶׁל הֶרֶף שְׁנִיָּה.
הַצְּלִילִים זוֹרְמִים בִּוְרִידַי.

מֵי־מַעְיָן נוֹתְנִים אֶת כֹּל צְרָכַי, לִרְוָיָה
אֵין רָעָב, אֵין צָמָא.

 

 

 

להתעורר בבית חולים

חָלַמְתִּי עַל גִּיטָרָה.
לְהִתְלַבֵּשׁ, לִהְיוֹת יָפָה, לְהוֹצִיא לָאוֹר
סֵפֶר שִׁירִים, לִרְאוֹת אֶת פְּרִיחַת הַדֻּבְדְּבָן בְּיַפָּן.
אוֹפֶּרָה, מָדָם בָּטֶרְפְלַי, כָּל הַקְּלִישָׁאוֹת —
וּמָה עִם הַזְּמַן?
הַכֹּל לְאַט.
עוֹד מְעַט בְּדִיקוֹת דָּם.
בָּרְחוֹב, אֲנָשִׁים מְמַהֲרִים לַעֲבוֹדָתָם.
עוֹד אָבִיא כַּמָּה נַרְקִיסִים מֵהַגִּבְעָה
לִשְׁתֹּל בְּגִנָּתִי,
מָה זֶה שֶׁבַּקִּבּוּץ לֹא רוֹצִים אֶת הַשִּׁירָה שֶׁלִּי?
עַכְשָׁו דְּמָעוֹת.
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ חָזָק וְנוֹגֵעַ בְּשִׁירִים שֶׁל אֲחֵרִים.
זֶה בָּא כְּדֵי שֶׁאֶרְאֶה סוֹף סוֹף אֶת עַצְמִי.
הִנֵּה הָרוֹפֵא, טוֹב שֶׁהוּא בְּגִילִי.
אֵין זְמַן לְחַכּוֹת.
עַכְשָׁו תּוֹרִי.

 

 

 

אחורה וקדימה

אַתָּה יוֹדֵעַ, לָשִׁיר זֶה מְאוֹד לֹא כַּלְכָּלִי
מִבְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ.
אֵינְסוֹף הַשְׁקָעָה, בִּשְׁבִיל רֶגַע אֶחָד.
וְאִם בְּאוֹתָהּ שְׁנִיָּה אַתָּה לֹא נִמְצָא שָׁם,
הָרֶגַע הַזֶּה עָבַר
וּכְלוּם לֹא נִשְׁאַר.

רַק הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַשִּׁירָה,
לַטּוֹב וְלָרַע.

 

 

 

בקשר לגוף

רֵיאַת הַבַּרְזֶל* נִצְרְבָה בַּצְּלָעוֹת,
מֵאָז, הֵן מְבַקְּשׁוֹת נְשִׁימָה.
אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁשָּׁכַחְתִּי כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לִי:
שֵׁם, גִּיל, עוֹנוֹת הַשָּׁנָה.

בְּרָגִים וּמַסְמְרִים פּוֹעֲלִים בְּסִינֶרְגִּיָּה,
(הֵם כְּבָר הִתְרַגְּלוּ לְעַצְמָם עִם הַשָּׁנִים).
צַלָּקוֹת עִם סֶקְס־אַפִּיל מְעַטְּרוֹת אֶת יְרֵכַי,
מְסַמְּנוֹת אָנָטוֹמְיָה בַּמְּקוֹמוֹת
הַנְּכוֹנִים.

*מכונת הנשמה

 

 

 

בית

וַאֲנִי עוֹד לֹא יוֹדַעַת אִם זֶהוּ בֵּיתִי.

כָּל בֹּקֶר תּוֹהָה יְחֵפָה בֵּין הַכְּתָלִים.
אֲבָל הַצּוֹפִית כְּבָר יוֹנֶקֶת
מִפִּרְחֵי הַמַּרְוָה
הַכְּחֻלִּים.

 

השירים מתוך "בין המיתרים", הוצאת פרדס 2013

 

קישורים חיצוניים

ביקור בית עם המשוררת נגה מרקמן

הספר "בין המיתרים" באתר מנדלי

 

נוגה מרקמן קוראת את שירה 'אני מכאן'

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

חזרה לדף הראשי של סופ"ש שירה 39