נורית זרחי

 

פרטִיnurit zarchi1

הִשְׁאַרְתִּי אֶת קוֹפַי הַפְּרָטִיִּים בְּאַרְמוֹן הַקֶּרַח.
זֶה הָיָה הַסִּכּוּי שֶׁלִּי. לֹא רָצִיתִי לְהַפְסִיד
אֶת נִצְנוּץ הָאַהֲבָה. כָּרַכְתִּי סְבִיב גּוּפִי
אֶת הַקִּימוֹנוֹ, שֶׁהַזָּנָב שֶׁלִּי לֹא יֵרָאֶה.

רָצִיתִי לִהְיוֹת אִתְּךָ בִּצְמִידוּת
שֶׁהַמָּוֶת נָסוֹג מִפָּנֶיהָ
צַעַד אֶחָד לְאָחוֹר —

פִּתְאֹם הִתְפָּרֵק הַגָּג, הַגְּבָהִים
נָפְלוּ פְּנִימָה, שָׁמַעְתִּי אֶת הַתַּפּוּחִים מִתְפַּצְּחִים
לְרַגְלֵי הָעֵץ, אֶת כִּידוֹנֵי הָעֵשֶׂב נוֹקְשִׁים, וְאֶת
הַדְּקָלִים נוֹשְׁבִים לְתוֹךְ נְקֻדַּת הָרִיק

רָאִיתָ אֶצְלִי אֶת הַמְיֻתָּר
אוֹ אֶת כִּסּוּיוֹ. מֵעַכְשָׁו
יִהְיֶה עָלַי לְהִסְתַּתֵּר
מִפְּנֵי הָאהאבה מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר

 

השיר מתוך "הליום", הוצאת קשב לשירה 2011

 

 

 

*

שָׁלוֹם שָׁלוֹם, מְנַפְנְפוֹת לִי הַיְלָדוֹת.
לֹא, אַתְּ לֹא צְרִיכָה לְהִתְאַשְׁפֵּז זֶה
רַק גַּל לוֹקֵחַ אוֹתָנוּ מִן הַיָּם
עַל קְצָבִים וקְצָפִים. תָּבִינִי
הַכֹּל קוֹרֶה קָדִימָה –

שָׁלוֹם - מְהַדְהֲדוֹת הַיְלָדוֹת, אֵין פְּנַאי.
מִפֹּה אֲנַחְנוּ לֹא רוֹאוֹת אוֹתָךְ יוֹתֵר.
מוּלֵנוּ גַּל רַב קוֹמָתִי מִתְקָרֵב, מִתְקַפֵּל, בּוֹלֵעַ,
וְאַתְּ לֹא יְכוֹלָה לַעֲזֹר כְּלוּם,
כְּלוּם, כְּמוֹ תָּמִיד.

עִם הַסְּפִינוֹת שֶׁלָּךְ, הָעֲשׂוּיוֹת דַּף סֵפֶר
צְאִי לַחוֹף, זוּזִי.
הַמַּהְפֵּכָה הַצָּרְפָתִית לֹא הָיְתָה עָלַיִךְ, אִמָּא.
סוֹפְסוֹף תִּהְיִי קָהָל, תַּבִּיטִי בָּנוּ
הֵן צוֹעֲקוֹת מֵאָמֶרִיקָה.
כֻּלָּנוּ בְּרִיאִים: הַיְלָדִים, הַנָּשִׂיא
כֻּלָּם שׁוֹתִים טַפִּיוֹקָה.

שְׁשְׁשְׁ, זֶה אֲנִי, בְּשָׂפָה זָרָה
וְאוּלַי לֹא נִתָּן לִשְׁמֹעַ אוֹתִי
בְּאָמֶרִיקָה רַעַשׁ.

שְׁשְׁשְׁ קַו הַיָּם רוֹחֵשׁ.
מָה אֲנִי, הָאָח פְרַנְצִיסְקוּס, לִדְרֹש בְּאָזְנֵי
שְׁחָפוֹת קוֹנְכִיּוֹת וּשְׂפַמְנוּנִים מִזְדַּמְּנִים.
חוֹף עֵירֹם מִשְׂתָּרֵעַ נֶגְדִּי -
הַאִם הִגִּיעַ אֵלַי הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ?

 

 

 

*

הָיְתָה סִבָּה אוֹ שְׁתַּיִם
שֶׁבִּגְלָלָן לֹא גִּלִּיתִי אֶת אָמֶרִיקָה

פְּרָט לִסְעָרוֹת, לְפַחַד מַיִם עֲמֻקִּים
וּלְמַלָּחִים אֲחָדִים שֶׁנִּשְׁמְטוּ אֶל הָאִיִּים,

פְּרָט לְעַכְבָּרִים שֶׁהִתְרוֹצְצוּ עַל הַסִּפּוּן
אֵלֶּה הַקְּרוּיִים חֻלְדּוֹת בְּסִפְרוּת רֵאָלִיסְטִית –
פְּרָט לִפְרָטִים קְטַנִּים

תָּמִיד חַשְׁתִּי שֶׁהַסְּפִינָה טוֹבַעַת.
אוּלַי בִּגְלַל זֶה צִדַּדְתִּי
בָּאִינְדְיָאנִים, בַּסְּפָרַדִּים
וְחִלַּקְתִּי שׁוֹקוֹלָד לַכְּלוּאוֹת בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן.

אֲבָל בְּסֵתֶר לִבִּי גַּם אֲנִי חָמַדְתִּי אֶת זְהַב קָחָמַלְקָה
גַּם אֲנִי חָלַמְתִּי לְגַלּוֹת אֶת הָאֲרָצוֹת הַמֻּפְלָאוֹת
כְּמוֹ שֶׁגִּלִּיתִי אֶת הַגָּלוּי -
כְּשֶׁמְּאֻחָר כְּבָר -
וַאֲנִי פֹּה.

 

 

 

שירי הזאבה האחרונה

א.

בְּשִׁקְעַת כַּף הַיָּד רוֹחֶשֶׁת הַזְּאֵבָה הַהִיא.
בְּיַעֲרוֹת נֵאוֹלִיט סְבִיב גְּבִיעַ הָעֵמֶק
הָיָה עָלַי לְרַכֵּךְ אֶת סֶלַע לִבָּהּ,
לְהָמֵס אֶת אֶגְרוֹף הַקֶּרַח שֶׁתָּקַע בִּי הַבֹּקֶר הַהוּא,
לְחַבֵּק אֶת פָּנֶיהָ הַדַּנְטִיִּים הָרָזִים,
שֶׁנָּעֲצָה בְּצַלֶּקֶת הָאַהֲבָה, לִתְחֹב פָּנַי
בְּפַרְוָתָהּ הַסְּבוּכָה כְּגוֹרָל, שֶׁרֵיחָהּ תִּירָס קָצוּר –

הִיא עִם הַפֶּצַע הַמְדַמֵּם בַּיָּרֵךְ
וַאֲנִי אַף פַּעַם לֹא בְּרִיאָה לְגַמְרֵי.
שְׁתֵּינוּ נוֹתַרְנוּ מֵאָחוֹר. כָּךְ זֶה הִתְחִיל.

 

ב.

הַיַּעַר נָשַׁק לִי בִּשְׂפָתַיִם קָרוֹת
הַסִּגָּלִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת, הַשְּׁרָכִים, הַכֹּל נִשְׁטַף בֶּכִי.
מֵחִבּוּק גִּזְעֵי הַסֶּקוֹיָה הָיִיתִי יְרֻקָּה כְּטַחַב,
נִפְתֶּלֶת כְּמוֹ הָאַצּוֹת הַמְשַׁכְשְׁכוֹת בְּמִקְוֵי מַיִם,
לְבָנָה כְּמוֹ דְּמוּמִיּוֹת שֶׁפָּגַע בְּלֶחְיָן עֶלְבּוֹן הַקֹּר.

חֹם? יִלְּלוּ מֵרָחוֹק הַחַיּוֹת הַנִּכְחָדוֹת,
לֹא בָּעִדָּן הַזֶּה. לֹא שָׁמַעְתְּ? אֲפִלּוּ דִּינוֹזָאוּרִים
אָכְלוּ אֶת הַמֶּטֶאוֹר הַכָּחֹל לַמָּוֶת.
וְאַתְּ חָשַׁבְתְּ -
טָעִית –
חַכִּי אֶלֶף שָׁנָה.
חִכִּיתִי

 

ג.

וְאַתְּ מִנַּיִן?
מִן הַיַּבֶּשֶׁת הַקְּרוּעָה
מִן הָעוֹלָם בּוֹ שׁוֹטֵף הָרוּחַ
שְׁלוּב זְרוֹעַ עִם הָאָבוֹת.

מֵעַל צְרִיחֵי הַמִּגְדָּל מְרַחֵף עֲנַן הַשָּׂפוֹת
שֶׁאִישׁ אֵינוֹ אוֹמֵר בָּן
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ בִּתִּי.

אַבָּא! הוּא אֵינוֹ מַפְנֶה פָּנָיו, נֶעֱלַם
עִם עוֹפוֹת הַיָּם שֶׁנָּדְדוּ אוֹ טָבְעוּ,
מִזַּעַם הָיִיתִי נוֹטֶשֶׁת אוֹתוֹ
לוּלֵי הַמָּוֶת הִקְדִּים אוֹתִי.

 

ד.

פֹּה הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן
פֹּה תִּתְנַשְּׁקִי עִם עַקְרַבִּים וְקוֹצִים.
מִנַּיִן הֵבֵאת לָךְ יַעַר? זוֹ הַזְּאֵבָה הַגּוֹתִית
שֶׁהִנִּיחָה אוֹתוֹ בְּבִטְנִי כְּשֶׁנָּסוֹגָה מִן הַפֶּרֶא,
תָּפוּשׂ בִּרְצוּעַת הָאֲפֵלָה.

יְשֵׁנָה לְצִדִּי בְּלֵילוֹת מְנֻמְּרֵי עֵרוּת,
מִנְּשִׁימָתָהּ צוֹמַחַת פַּרְוַת הַבְּדִידוּת עַל עוֹרִי
וְכָל גְּמוּמִית שֶׁנִּפְעֶרֶת מַצְמִיחָה פִּרְחֵי דָּם,
מַכּוֹת זְעִירוֹת מְתַקְתְּקוֹת אֶת כַּחְלוּת הָעוֹרְקִים.

בַּחַלּוֹן יָרֵחַ חֲבוּל פָּנִים,
בְּבִטְנֵנוּ צְבִיר עִשְּׂבֵי יַעַר, שִׁרְכֵי אִינְסְטִינְקְטִים
תַּחְבֹּשֶת עַל הַפֶּצַע הָאֱנוֹשִׁי הַקָּדוּם
שֶׁקִּעְקְעוּ בָּנוּ הַתּוֹלָדוֹת.

 

ה.

בַּשִּׁדְרָה הַחֲלוּלָה עוֹבֵר חוּט הַקּוֹל.
אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת לְדַבֵּר, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה
שֶׁנּוֹתַר לְבַדּוֹ, חָבוּי בַּחֲפִיר הַקִּיּוּם.
כִּתְמִירוֹן גּוֹרֵר כָּנָף אַחַת לָאֶרֶץ
לְהָגֵן עַל קִנּוֹ, וּמַעֲמִיד פְּנֵי פָּצוּעַ
הוּא מְתַעְתֵּעַ בֵּין עִקָּר לְעִקָּר.

 

ו.

עוֹד מְדַמֵּם הַכַּדּוּר שֶׁיָּרִיתִי בִּי.
בְּלֵב הַמַּאְפֵּלְיָה, בֵּין סִיבִים וּזְמִירִים בּוֹעֶרֶת
הַחַיָּה הַקְּדוּמָה
הַמִּסְתַּתֶּרֶת בִּמְאוּרַת הָאֲנִי

השירים מתוך הבל יתן לָך נשיקה, הוצאת מוסד ביאליק, סדרת כבר בעריכת ליאת קפלן. 2013

 

 

 

הגשם חושף

הַגֶּשֶׁם חוֹשֵׂף אֶת שְׁמָם הַסָּמוּי שֶׁל הֶעָלִים,
לִבִּי חַם כְּמוֹ נִרְחַץ בְּדָם
עוֹנָה חֲדָשָׁה. אַהֲבָה
שָׁטָה בְּתוֹךְ לִבֵּנוּ הַזָּעִיר כִּבְתוֹךְ אוֹקְיָנוֹס
אַף פַּעַם לֹא נוֹגַעַת.

אִם תָּלוּי בִּי, דָּבָר רִאשׁוֹן הָיִיתִי מְוַתֶּרֶת
עַל הַגַּעֲגוּעִים כְּעַל מַחֲלָה.
רַק אָז אֲנִי חוֹלָה עוֹד יוֹתֵר,
נוֹתַר רַק לְהִתְעוֹפֵף מֵעַצְמִי
דֶּרֶךְ טַבַּעַת אֵשׁ, לְהִתְעוֹרֵר בְּכֹחַ
מֵחֲלוֹם אֶל תּוֹךְ חֲלוֹם.

וּכְשֶׁזֶּה כְּבָר קוֹרֶה, מִיָּד אֲנִי נִזְכֶּרֶת
בִּשְׁמוֹ הַסָּמוּי שֶׁל לִבִּי.
עָלַי לִקְרֹא לוֹ אֶזְרָח בִּמְעִיל גֶּשֶׁם אָרֹךְ,
כְּשֶׁבֶּאֱמֶת שְׁמוֹ הַצָּרוּב הוּא יֶלֶד מְטֹרָף.
אַף אֶחָד לֹא הָיָה רוֹצֶה בּוֹ בִּמְקוֹמִי
עִם כָּבוֹד עַצְמִי כְּשֶׁל צִפּוֹר רָטֹב,
וְזֶה דַּוְקָא בְּאֶרֶץ שֶׁכֻּלָּם מֻכְרָחִים לִהְיוֹת בָּהּ חֲזָקִים וְיָפִים.

יוֹתֵר מִכֹּל אֲנִי רוֹצָה לִנְהֹג
עַל פִּי הַלּוּחַ הָאֲמִתִּי שֶׁל דִּבְרוֹתָיו,
אֲבָל מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁאֶתְפַּשֵּׁט
לְעֵין כֹּל, אַרְאֶה מַה שֶּׁחָסֵר.
בָּרוּר שֶׁהוּא גּוֹרֵר אוֹתִי לַאֲבַדּוֹן,
וַאֲנִי מַרְדִּימָה אוֹתוֹ: שַׁן שַׁן.
לֵב מְפַגֵּר, הַכֹּל אוֹ מִיָּד
תְּקַבֵּל רַק בַּמָּוֶת.

מתוך "עצמות ועננים", מבחר 1966-2008 הוצאת הקיבוץ המאוחד Ɩ מוסד ביאליק

 

 

 

*
בְּכָל אֲנִי יֵשׁ הִיא.
תּוּכַל לִרְאוֹת בְּפִי אֶת פַּרְצוּפָהּ הַכֵּהֶה.
כְּחָתוּל הַנּוֹשֵׂא צְלָלִית טֶרֶף.
אֲנִי מַחֲלִיקָה עָלֶיהָ בִּשְׂפָתַי,
לְהַחֲזִיר אֶת צְלָלִית הַבֹּקֶר,
אֶת סֵדֶר הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

אֲבָל דַּוְקָא בָּרֶגַע הַזֶּה אֲנִי נוֹטָה לְהֵעָלֵם,
יָכֹלְתָּ לִמְצֹא רֶמֶז לְכָךְ כְּבָר בְּאוֹתָהּ יָד חֲסֵרָה.

סְבִיב הֶעְדֵּרִי מַכֶּה קוֹל בְּאַבְנֵי הָאֵשׁ,
כְּמוֹ אָז כְּשֶׁאֲנִי עוֹד יַלְדָּה בְּמִטַּת לַיְלָה
וְאִמָּא מְשַׁקְשֶׁקֶת אֶת תִּקְוַת הַיּוֹם בִּכְלֵי הַמִּטְבָּח.

מתוך מחזור השירים "הלילה הוא יום חזק" - "עצמות ועננים", מבחר 1966-2008 הוצאת הקיבוץ המאוחד Ɩ מוסד ביאליק

 

 

קישורים חיצוניים

נורית זרחי בויקיפדיה

נורית זרחי בלקסיקון הספרות העברית החדשה

הבלוג של נורית זרחי

ספרים של נורית זרחי לרכישה באינדיבוק

 

סוניקבוקס מקריאה את הסיפור "תנינה", מתוך הספר "מי מכיר את תנינה" מאת נורית זרחי

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

אישה באבטיח - מילים: נורית זרחי; לחן: שלמה גרוניך; ביצוע: מקהלת 'קולות מבשרת'

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

חזרה לדף הראשי של סופ"ש שירה 43