יהודית אוריה

אַרְקֵּי מִסְתָּרֶקֶתyehudit uria2

מַטְבֵּעַ עַל שְׁמוּרַת הָאַיִן

זָהָב כָּבֵד שֶׁל לַיְלָה
בְּעֶרְוַת פֶּרַח לֹא נִקְטַף

אָבְדַן עֶשְׁתּוֹנוֹת שֶׁל יָם
בְּלֵב הַמּאזְנַיִם

שׁוּמָּקוֹם מְשׁוֹרֵר

שָׁכַחְתִּי שָׁכַחְתִּי שָׁכַחְתִּי
וַאֲנִי מַנִּיחָה תְּפִילִין

אֵבֶר הִזָּכְרוּת עֲנָקִי,
פְּרוֹזְדוֹר מִצְחִי.


ארקי ביונית: זריזה מהירה מעופפת חולפת. במיתולוגיה היונית - האלה השליחה. ארקי היתה בתו של תמאוס (תהום) ואחותה של איריס אלת הקשת בענן וקשתית העין, (ארק=קשת) שצדדה בטיטנים במאבק הטיטנים. זאוס הענישה בהשלכתה לטרטרוס ובשלילת-כנפיה, שנתנו לתטיס בנשואיה לפלאוס שקבעתן אחר כך בעקבי בנה אכילס שעל כן כונה "קל-רגליים".

 

 

 

קוצִיץ

הִיא הָיְתָה אַנדרוֹגֵין,
מִפְלָץ מִשְׁתַּנֶּה.
מִפְלָץ שֶׁל יָם
בְּראשָׁהּ עקֶץ
בְּאֶמְצָעוּתוֹ חָשָׁה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
הַמַּתֶּכֶת הַמֻּתֶּכֶת שֶׁל אָלֶף.


קוצִיץ אַקַנְתוּס. צמח בר קוצני רבשנתי. אקנתה, נשמת עץ האקנתוס, היתה נמפה שנאהבה עלידי אפולו,אל השמש. במותה הפכה האל לצמח אוהב שמש. (Prisma van de mythologie)

 

 

 

זִהִינוּ, יָדַעְנוּ, הִכַּרְנוּ אֶת הָאַרְכֵי

דִבַּרְנוּ עַל תְָּאלֶס. זֶה הָיָה בָּחָלוֹם אוֹ בַּמְּצִיאוּת, אֶמֶשׁ.
זִהִינוּ, יָדַעְנוּ הִכַּרְנוּ אֶת הָאַרְכֵי.
לא יָדַעתִי מָתַי דִבַּרתִּי אִתּוֹ עַל הָאַרכֵי אַךְ הִכַּרנוּ אוֹתָהּ יַחַד, בְּחִיּוּךְ.
זֶה הָיָה כְּמוֹ הָחָלוֹם עִמּוֹ,
בְּאֶמצָע הָהִתעַלְּסוּת
עַל הָהִתעַלְּסוּת
עִמּוֹ עַד שֶׁהָחֶדֶר מִתמָלֵּא מַיִם,
וּבִזְמַן תִּנּוּי הָאַהֲבִים בָּחֶדֶר הַנִּמְלָא מַיִם, אֲנִי פּוֹתֶרֶת אֶת מִשְׁפַּט פִּיתָּגוֹרַס עַל הַלּוּחַ הַשָּׁחוֹר,

הַשֵׂעָר הָאָדוֹם - מִשְׁוָאָה הֵכְרֵחִית--- מִּתְמָלֵּא כּוֹכְבֵי מִשְׁוָאָה מַבְהִיקִים, מָתֵמָטִיקַת הָאֵשׁ.

 

 

 

גְרֵגורִיָה סַמְסַא

בְּהִזָּכְרָהּ, מִשְׁתַָּלְהָבוֹת פָּנֶיהָ בְּפֶלֶא הַיַּלְדוּת, תַּאֲוַּת הַחַיִּים כְּגִלּוּי. כִּמְדַבְּרוֹת, יָדֶיהָ נָעוֹת עַל הַבַּטְנוּן.
אֲגוּדָלֶיהָ יָפִים גַּברִיִּים מְשׁוּכְלָלִים, כִּיְּדֵי אָב, מַבִּיעִים מְיֻמָּנוּת:
יֶדַע מַעֲשִׂי, יְכוֹלֶת לְמַמֵּשׁ. פָּנֶיהָ שֶׁמֶשׁ, מַעַצְּמוֹת תּוּשִׁיָּה.

זוֹכֶרֶת אֶת אֲרֶשֶת הַפְּרָחִים עַלפִּי חוֹם הֵעָנוּתָּם.
אֶת הַקְּפִיצָה הַפִּתְאוֹמִית לַמַּיִם הַקְּפוּאִים.
וּמַראֶה הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת, צְהֻבָּה עֲנָקִית.

סוּפַת הַאֲזָנָה בְּרָאשִׁי תָּמִיד: אֵשֵּׁת הַצְּרָצָר.
חָשַׁבתִי עָלֶיהָ כְּבַטְנוּנִית. מְשׁוֹרֶרֶת נוֹדֶדֶת, הַמְּנַגֶּנֶת בְּצֶלוֹ בִּתְדִירוּת שֶׁל קוֹל אֱנוֹשִׁי, עוֹבֶרֶת מִשַּׁחַר לְשַׁחַר, יוֹדַעַת אוֹתוֹ כַּצֵל.

 

 

 

*
הַדָּם מֵיטִיב לִזְעק. פּותֵחַ אֶת הָעֵרוּת אֶת הַתְּחִיָּהּ.
קִרְאִי לָאוֹחַ הַמִּסתּוֹרִי, הַמְּקַנֵּן עַל זְרוֹעַ הָאָהוּב.

גָרְשִׁי אותִי מֵעַל פָּנַיִךְ.
תְּנִי לִי לְגָרֵד בְּצִפָּרְנַי אֶת הַכּוֹתֶּל.

גְעִי בָּרִיסִים בַּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה
שֶׁל פֶּה עַכשָׁוִי, שָׁבִיר

לָדַעַת אֶת הַמְּכוּסֶה וְלִשְׁתּק
שׁוֹשַּׁנָּה שׁוֹשַּׁנָּה שׁוֹשַּׁנָּה

רושֶׁמֶת מִשְׁוָאוֹת־כּוֹכָבִים עַל הָרָקִיעַ הַשָּׁחוֹר
וּשְׂעָרָהּ רוּחַ בְּרֵאשִׁית,

תְּפִילִין שֶׁל פֶּה, הָחֶבֶל הָאַמִּיץ שֶׁהָלַכְתְּ עָלָיו

אוּכָל לִמסוֹר לָךְ דְּבָרִים אֲרוּכִּים, מָן בַּמִּדבָּר.
הַמָּוֶת מֵרִיחַ כְּמו הַחַיִּים שֶׁנִלקְחוּ.

 

 

 

*

רַק אֲתָּה הוֹוֶה.

אֲתָּה מַבִּיט
וְכָל מַה שֶׁנִבָּט
יוּכָל לְהֵעָלֵם

עֵינֶיךָ מְדַבְּרוֹת עַכשָׁיו
וְהַיָּם מִסְתָּעֵר
הַזְּמַן נֵעוֹר

אֲחַרְכָּךְ יַעֲנוּ הַמֵּתִים
וְהַמּוּסִיקָה תְּנַוֵּט אֶת הַצְּלָלִים
וְהַזְּמַן יַעְמד.

פָּנַי עוֹלוֹת מִן הַטְּבִילָה.
אֲתָּה מַתִּיר אוֹתִי,
רוּחַ הַדִּבּוּר, שֶׁאֲנִי מְרַחֶפֶת בּוֹ.

מוּסִיקָה כּוֹתֶבֶת אֶת הַיָּרֵחַ וְהַכּוכָבִים
וְצוֹבַעַת אֶת הַשָּׁמַיִם בְּשָׁחוֹר
וּמְדַבֶּרֶת עִם הַמֵּתִים

הַמֵּתִים מְחַיִּים אותָנוּ וּמַמשִׁיכִים לְהִתנַבֵּא
מַאֲכִילִים אֶת הֶעָתִיד בִּקְרֶם בְּרֻלֶּה וּבתּוּתִים,
הַרחֵק, בַּמִּנעַד הַשַּׁבְרִירִי, הַגָּנוּז שֶׁל הַדִּבּוּר

הֵעַרְתִּי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּחֵלֶב הַמֵּתִים,
אֲנִי וְהַדֵּמוֹן שֶׁלִי.
כָּל שַׁחַר הוּא אָיוֹם.

כָּל מָוֶת הוּא הוֹוֶּה.

 

 

 

*

הָיִתִי רוֹצָה לְהַאֲמִין,
שֶׁכְּתִיבָתִי

מְנַצַּחַת אֶת הַבַּרבָּרִים
ומַחֲלִימָה אֶת הַמֵּתִים

וּמַשְגִיחָה

 

 

 

*

אַרכֵי שוֹכֶבֶת בַּמָּחָר כְּמוֹ בְּקַפֵּלָּה
הָרָה חֲטוּבָה שְׁלֵמָה

וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעָלַי לִמְשׁוֹתָּהּ
כְּמו לְבוּשׁ, כַּשֶּׁמֶשׁ מִמִּקְלַעַת שֶׁמֶשׁ,
הוא שְׁמִי וְלא אָמוּשׁ.

מוּסִיקָה מְסֻיֶּּמֶת גורֶמֶת לִי לָחוּשׁ
שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ שֶׁאֲנִי מָלַךְ שֶׁאֲנִי אֶמְלָךְ

מְחִיר הַאַיִּן.
רֶשֶׁף הַקַּשְׁתִּית.

 

השירים מתוך "מַנְדָלָה: שִׁירַת הָרֵאשִׁית"

מנדלה בסנסקריט: בית-המהות, מעגל קדוש (מרכז-הקף) , מצולע, קהילה, חבור. בבודהיזם הטיבטי, מנדלה היא ארמון דמיוני המותווה בחול ונמחק עם סיומו, שמתבוננים בו במהלך מדיטציה. דיאגרמה גיאומטרית סמבולית המיצגת את ההתגלמות הרוחנית של הבודהא, וידע עתיק אודות התפתחות היקום.
תכלית-המנדלה היא תפילתית: ההערה והמימוש של הכוח הרוחני במתבונן עצמו. הפסיכולוג קרל יונג מסביר, שסמל המנדלה מבטא את האלהות או את העצמי, הכרוכות יחדיו מבחינה נפשית. מנדלה היא הארכיטיפ של סדר פנימי, שלמות, סכמת העולם, (מושג המגולם במלה היונית "קוסמוס"), ונתן למצאה במרכז היציב של האישיות השלמה- בעצמי.

 

קישורים חיצוניים

יהודית אוריה, "אשה פוגשת בצלמה" - "בכיוון הרוח"

ערב קריאה לרגל הוצאת הספר "רשימותיה של חוה" מאת יהודית אוריה

 

רשימותיה של חוה - ערב קריאה - (3 מתוך 7)

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 59"