אידה צורית

ראש השנה תשע"גida zurit

מָה אַתְּ רוֹצָה, לָמָּה אַתְּ נִדְבֶּקֶת,
מָה אַתְּ נִצְמֶדֶת, חַיָּה רוֹדֶפֶת-
נִרְדֶּפֶת, מֵעֵץ אֶל עֵץ, מִזֶּה אֶל זֶה,
מְטִיחָה אֶת רֹאשֵׁךְ בָּזֶה וּבָזֶה
בַּשָּׁעָה הָרָעָה הַזֹּאת,
כְּשֶׁחֹשֶךְ עוֹטֵף אוֹתָךְ מִצְּדָדַיִךְ
וְהָאוֹרוֹת כָּבִים זֶה אַחַר זֶה.
וּמִי מְזַמְזֵם בְּאָזְנַיִךְ בּוּז-בּוּז-בּוּז
וְדוֹחֵף בְּגַבֵּךְ שֶׁתֵּלְכִי

 

 

 

השתקפות

מֶזֶג הָאֲוִיר עוֹבֵד נֶגְדֵּךְ. אוֹ שֶׁהַיּוֹם
אָרֹךְ מִדַּי וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׂוֹרֶפֶת
מַצִּיתוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים, אוֹ שֶׁהוּא
חֲסַר פְּרוֹפּוֹרְצְיָה, מַחְשִׁיךְ בְּאִבּוֹ,
וְחֶלְזוֹן הַדִּכְדּוּךְ מִזְדַּחֵל אֶל בֵּין
שִׁיטֵי הָעֶרֶב, בֵּינוֹת לַחֲדָשׁוֹת
וּלְקוּרֵי הַתּוֹדָעָה הַדּוֹעֶכֶת.

וְהוּא אֵינוֹ מַרְפֶּה מִמֵּךְ. מְנַסֶּה אֶת
עֲצַבַּיִךְ, אֶת שִׂכְלֵךְ, מְפַשְׁפֵּשׁ
בְּכֵלַיִךְ, מְחַטֵּט בְּאַמְתַּחְתֵּךְ, בֵּין
תַּמְרוּקַיִךְ וּסְדִינַיִךְ, פּוֹרֵץ אֶל
הַמַּרְתֵּף לִבְחֹש בַּעֲבָרֵךְ, לְלַקֵּט
הוֹכָחוֹת לִפְשָׁעַיִךְ, לְהִתְגָּרוֹת
בְּתֻרְפָּתֵךְ, לִרְאוֹת בְּחֶרְפָּתֵךְ,
שֶׁתַּצִּיתִי בְּבוּרוּתֵךְ, בְּקֹצֶר הֲבָנָתֵךְ,
אֶת הַפְּתִיל הַקָּצָר וְדָלִיק שֶׁל
נִקְמָתוֹ שֶׁאֵינָהּ נִדְלֵית.

קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע: רִמְסִי אֶת
גַּאֲוָתֵךְ, הָנִיחִי לָרוֹדֵף לַעֲמֹד עַל
דָּמֵךְ, לָגֹל אֶת הַסּוֹד מִפִּי בְּאֵרֵךְ,
וְשֶׁחָזוּת הַכֹּל תִּשְׁתַּקֵּף אֵלָיו
מִתְּהוֹמָיו – בִּדְמוּתוֹ וּבְצֶלֶם פָּנָיו.

 

 

 

בחשאי

בַּחֲשַׁאי, בָּאֲפֵלָה, בַּבּוּשָׁה, אִישׁ
וְאִישׁ בְּפִנָּתוֹ, תַּחַת שְׂמִיכָתוֹ,
בְּעַצְבָּנוּת כְּבוּשָׁה, בִּזְהִירוּת מוּדַעַת,
בִּמְתִינוּת מֻתְנֵית, כִּמְעַט מֻבְנֵית,
בְּמֵצַח נְחוּשָׁה, בְּשָׂפָה נְשׁוּכָה,
מְתַרְגֵּל אֶת בְּלִימַת הַצְּעָקָה.
שֶׁעַל דַּאֲטֵפְתְּ אֲטִיפוּךְ. עַל אִלְּמוּתְךָ
הָאַלִּימָה מִדַּעַת, וְשַׁאֲגַת כְּאֵב,
קִלְלַת עוֹלָם הַנִּקְרַעַת מִלֵּב קָרְבָּנְךָ
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה, וְתַחֲנוּנֵי
הַמְּחִילָה שֶׁמִּזְדַּחֶלֶת אַחֲרֶיהָ –
עַל אֵלֶּה תְּהֵא כַּפָּרָתְךָ.

 

 

 ida zurit book

הביתה

– אֲנִי רוֹצֶה הַבַּיְתָה – אָמַר ש.
לְאִשְׁתּוֹ, בְּבֵיתוֹ, לִפְנֵי מוֹתוֹ.
– קְחוּ אוֹתִי הַבַּיְתָה – אָמְרָה ד. חוֹלַת
הַשִּׁכְחָה בְּבֵיתָהּ, כְּשֶׁכְּבָר לֹא זִהֲתָה
אֶת יְלָדֶיהָ אוֹ אֶת אֲחוֹתָהּ.
– לָמָּה אֲנַחְנוּ לֹא חוֹזְרִים הַבַּיְתָה –
שָׁאַל הַזָּקֵן כְּשֶׁקָּם מִמִּטָּתוֹ, בְּבֵיתוֹ,
וְגָרַר אֶת רַגְלָיו אֶל שִׁמְמוֹן יוֹמוֹ,
הָלוּם מֵחֲלוֹמוֹ.

הַבַּיְתָה זֶה גַּעְגּוּעִים לָרֶחֶם? לְאִמָּא?
לְאִמָּא אֲדָמָה?
הַבַּיְתָה זֶה מְקוֹר הָרֹגַע הַסּוֹפִי
וְהַמֻּחְלָט, כְּשֶׁמֵּאֹפֶק עַד אֹפֶק רַק
יְרֹק שָׂדוֹת וְכִבְמַטֵּה קֶסֶם נוֹשְׁרוֹת
הַחֲרָדוֹת?

הַבַּיְתָה זֶה אֶצְבָּעוֹת רַכּוֹת וַחֲמִימוֹת
הַמְּמִסּוֹת אֶת מְטִילֵי הַמַּתֶּכֶת הַקָּרִים
שֶׁל הַמַּטָּלוֹת, הַנֵּטֶל הַסִּיזִיפִי שֶׁל
הַמְּשִׂימוֹת?

הַבַּיְתָה זֶה מִרְעֵה צֹאן לִפְנֵי הֻלֶּדֶת
קַיִן? זֶה לַחְדֹּל אוֹ לִהְיוֹת יֵשׁ נִבְרָא
מֵאַיִן בַּהֲזָיָה שֶׁל עֵדֶן-עַד וּמַלְאָכִים
עוֹלִים בַּסֻּלָּם, בְּעוֹלָם שֶׁקּוֹלוֹ הֶמְיַת
הַיּוֹנָה?

הַבַּיְתָה זוֹ בְּרִיחָה סוֹפִית וְאַחֲרוֹנָה
מִן הָרָצוֹן וְהַתְּבוּנָה, וְהִסְתַּלְּקוּת
טוֹטָלִית וּשְׁלֵמָה מִן הַתְּחוּשׁוֹת
וּמֵחֲזוֹן הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת?

 

 

 

זִקנה

אִיתוּתֵי צִפּוֹרִים מְצַיְּצוֹת בַּשַּׁחַר הַלָּבָן
וַאֲנִי, שֶׁעֲדַיִן אֲנִי אֲסִירַת הַזְּמַן,
מַעֲלָה אֶת שְׁנָתִי עַל מִזְבַּח הַלַּיְלָה
לְשַׁלְּחָהּ לַעֲזָאזֵל בִּידֵי אִישׁ עִתִּי.

וְהָעֵת הַנִּסְחֶבֶת לְאִטָּהּ, תּוֹךְ שְׁכִיבָה
יְגֵעָה בַּמִּטָּה, מַעֲלָה בִּי גַּלֵּי חֲרָדָה
וּנְהִי קִינָה עַל הַזִּקְנָה הַמְּהַלֶּכֶת סְבִיבִי
סְחוֹר-סְחוֹר בְּעוֹדִי מְחַכָּה לְתוֹרִי,
וְהִיא לוֹחֶצֶת עַל כַּפְתּוֹר הַמְּצוּקָה שֶׁלִּי
כְּבַעֲלַת חֲזָקָה עַל חַיַּי, וּמְחַיֶּבֶת אוֹתִי
עַל הָאַשְׁרַאי, וְעוֹד מְצַפָּה מִמֶּנִּי לוֹמַר
אָמֵן וְאַשְׁרַי.

וְהִנֵּה אָתָא בֹּקֶר, וְהַזִּקְנָה שֶׁהִגִּיעָה
לְכָאן עַל בְּהוֹנוֹת דּוֹרֶסֶת בְּבִטְחָה אֶת
כָּל הַכַּוָּנוֹת לְעַכְּבָהּ עַד שֶׁתֶּחְפַּץ,
וּבְהַקִּיפָהּ אוֹתִי מִכָּל צַד הִיא מַחְטִיפָה
לִי אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת עַל הִסּוּסַי,
בַּתֵּרוּץ הַשָּׁחוּק שֶׁל מוֹתַר הַזִּקְנָה
מִן הַקֵּץ, שֶׁהוּא סוֹף כָּל פָּסוּק, אֲפִלּוּ
הִיא כְּרוּכָה בְּשֶׁבֶר הַלְּבַד.

וּבְצָהֳרֵי הַיּוֹם אָנוּ מוֹדִים עַל שֶׁהִגַּעְנוּ
עַד הֲלוֹם, וְשֶׁכְּבָר אֵין בֵּין הַשּׂוֹרְדִים
מוֹחִים עַל צִמְצוּם הָרְוָחִים בֵּינֵינוּ,
וְעַל פֵּרוּק, אוֹ הִדּוּק, בְּרִית אַחִים.

וּבָעֶרֶב בּוֹדְקִים אֵלֶּה אֶת אֵלֶּה, כָּל מִי
שֶׁנּוֹתַר עֲדַיִן בְּכֶלֶא הַחַיִּים,
מְרַחְרְחִים, מְחַפְּשִׂים אֶת הַתֻּרְפּוֹת,
מוֹנִים אֶת הַתְּרוּפוֹת, מַקְשִׁיבִים, עִם
אוֹ בְּלִי מַכְשִׁיר, אִם בֶּן דּוֹרָם כָּשִׁיר,
אִם יֵשׁ לוֹ מְעִידוֹת לָשׁוֹן, כֶּשֶׁל גּוּף אוֹ
זִכָּרוֹן, מוֹדְדִים הִתְמוֹדְדוּת עִם יָגוֹן,
בְּדִידוּת, אֶפֶס כּוֹחַ, תְּשִׁישׁוּת שֶׁל נֶפֶשׁ
אוֹ שֶׁל מוֹחַ, חֵרְשׁוּת, רְגִישׁוּת
לְעֶלְבּוֹן, לַאֲדִישׁוּת, חֲשָׁשׁ לִפֹּל לְעֹל,

אוֹ שֶׁמָּא הַהֲקָלָה עַל לֶכְתּוֹ שֶׁל יַקִּירָם
(לֹא "בְּטֶרֶם עֵת") תַּשְׁכִּיחַ מִלִּבָּם
אֶת הַקַּדִּישׁ עַל הַמֵּת.

עַד שֶׁאָתָא שׁוּב לַיְלָה.

 

 

 

החידה אשר לשלמה

אֵין זוֹ חֲדָשָׁה מַרְעִישָׁה שֶׁיֵּשׁ בְּךָ כּוֹחַ
חָזָק הַרְבֵּה מִמְּךָ. וּכְכָל שֶׁאַתָּה נֶחְלָשׁ
הַכּוֹחַ הַזֶּה מִתְגַּבֵּר, עַד שֶׁנִּדְמֶה כִּי
מִישֶׁהוּ אַחֵר שׁוֹלֵט בְּךָ מִתּוֹכְךָ.
וְגַם אֵין זוֹ חֲדָשָׁה שֶׁכְּכָל שֶׁתְּרַחֵם עַל
עַצְמְךָ יוֹתֵר, כָּךְ תְּרַחֵם עַל עַצְמְךָ עוֹד
יוֹתֵר, וְשֶׁהַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְהֵחָלֵץ מִן
הָרַחֲמִים הָעַצְמִיִּים הִיא לְמָסְרָם
כָּלִיל לִידֵי אֱלֹהִים.

אָנָּא, אֱלֹהִים, רַחֵם עָלֵינוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא
נִצְטָרֵךְ לְרַחֵם עַל עַצְמֵנוּ, וְתֵן לָנוּ
אֹמֶץ לְהִתְבּוֹנֵן בַּמַּרְאָה, לְחַפֵּשׂ בָּהּ
אֶת הַחִידָה הָאֲבוּדָה, שֶׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ,
הֶחָכָם הַנּוֹדָע, חָד בֵּין קִפְלֵי שַׂלְמַת
הַנָּאוָה.

מָשְׁכֵנוּ אַחֲרֶיךָ וְנָרוּצָה, הֲבִיאֵנוּ אֶל
סֵתֶר הַמַּדְרֵגָה שֶׁל חֳלִי הָאַהֲבָה לְלֹא
תְּנַאי, שֶׁאֵל קַנַּאי הִטָּה אֶת לִבֵּנוּ
לְחַפְּשָׂהּ לַשָּׁוְא בְּזוּלָתֵנוּ,
וְנָעִירָה וּנְעוֹרְרָה מִתּוֹכֵנוּ, כִּי הִגִּיעָה
עֵת חֵפֶץ אַחֲרוֹנָה לִפְנֵי שֶׁהַיּוֹם פָּנָה,
וְנֹאחַז בָּהּ וְלֹא נַרְפֶּה, כִּי רַק לְכָךְ עוֹד
רָאוּי שֶׁנְּצַפֶּה מִן הַהִתְבּוֹנְנוּת בַּמַּרְאָה.

 

 

 

לנצח את הזמן

טִלְפַּנְתִּי אֶל חֲבֶרְתִּי הַמֵּתָה לִשְׁאֹל
לִשְׁלוֹמָהּ בַּמְּצִיאוּת הַחַיָּה, שֶׁכְּבָר
לֹא מִשְׁתַּנָּה בְּעֵינֶיהָ.

וְהִתְפַּלֵּאתִי שֶׁלֹּא שָׁמְעָה עַל
הַמִּלְחָמָה שֶׁפָּרְצָה אֶצְלֵנוּ עַכְשָׁו,
וְאָמְרָה שֶׁמֵּאָז הִיא שְׁרוּיָה בֵּין
הַלָּמֶד-וָו בָּרִי לָהּ שֶׁהַכֹּל לַשָּׁוְא,
וּמָה שֶׁהָיָה בְּיָמֶיהָ יִהְיֶה לְתָמִיד,
כִּי בִּשְׁבִילָהּ אֵין עוֹד עָתִיד,
וְאוֹיְבָהּ מִתְּמוֹל יִשָּׁאֵר לָהּ אוֹיֵב
וְיָדִיד יִשָּׁאֵר יָדִיד.

אַךְ כְּשֶׁפָּתְחָה שַׁעֲרֵי עוֹלָמָהּ לִפְנֵי
נִפְגְּעֵי הַמִּלְחָמָה, חַשְׁתִּי מְרֻמָּה
מִשּׁוּם-מָה. אִם כִּי גַּם הֲקָלָה,
שֶׁחָבַרְתִּי אֶל רוּחוֹ שֶׁל אָדָם נִרְדָּם
אוֹ צִמְחִי, וְחָזַרְתִּי אֶל עוֹלָמִי
מִתְּמוֹל, כְּשֶׁהַחַג הָיָה חַג וְהַחֹל
תָּסַס מִפְּעֻלָּה גַּם בְּרִגְעֵי אֲפֵלָה,
וְהַיָּמִים חָלְפוּ כְּתִקְוַת הַשָּׁנִי,
אֲפִלּוּ לֹא מַמָּשׁ יָדַעְתִּי מִי וּמָה
אֲנִי, וְהַכֹּל סְבִיבִי הָיָה חַי וַאֲבִיבִי
גַּם כְּשֶׁנִּשְׁבַּר עָלַי לִבִּי.

וְעַכְשָׁו שֶׁחֻדַּשׁ הַקֶּשֶׁר עִם
נִפְטָרַי בְּעוֹדִי בְּחַיַּי – וְשָׂמַחְתִּי
שֶׁהַזָּדוֹן נֶחְשָׁב אֶצְלָם זְכוּת וְהֵם
פְּטוּרִים מִמָּרוּת – אֲנִי מִתְנַהֶלֶת
בְּהוֹוֶה מִתְמַשֵּׁךְ, הַהוֹלֵךְ וּמַחְשִׁיךְ
וְהוֹלֵךְ, וּכְבָר אֵינִי אָצָה לִסְעוּדַת
שׁוֹר הַבָּר וְיַיִן הַמְּשֻׁמָּר, וַאֲנִי
נִזּוֹנָה מִן הַשְּׂלָו וּמִן הַמָּן,

אַךְ כָּךְ גַּם נִצַּחְתִּי אֶת הַזְּמַן.

 

 

 

אדונָ-י

אֲדוֹנָ-י
הוּא הָאֱלוֹ-הִים
אֲדוֹנָ-י
הוּא הָאֱלוֹ-הִים
אֲדוֹנָ-י
הוּא הָאֱלוֹ-הִים
אֲדוֹנָ-י
הוּא הָאֱלוֹ-הִים
אֲדוֹנָ-י
הוּא הָאֱלוֹ-הִים
אֲדוֹנָ-י
הוּא הָאֱלוֹ-הִים
אֲדוֹנָ-י
הוּא הָאֱלוֹ-הִים

קוֹרְאִים בַּסָּךְ בְּיוֹם כִּפּוּר
שֶׁבַע פְּעָמִים, כַּנֶּאֱמָר בַּמַּחֲזוּר,
וְנוֹעֲלִים בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר.

מַדְהִים שֶׁזֶּה כָּל הַסִּפּוּר.

 

השירים מתוך הספר "צל הזמן", הוצאת עולם חדש, 2014

 

קישורים חיצוניים

אידה צורית בויקיפדיה

על ספרה של אידה צורת "צל הזמן" במדור "אלי הירש קורא שירה"

הספר "צל הזמן" באתר של אינדיבוק

 

אידה צורית בתכנית "ערב חדש"

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 51"

 

صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل