שְׁמַע אֲדֹ-נָי
(ייחוד לימים נוראים)
שְׁמַע אֲדֹ-נָי, יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ יִשְׂרָאֵל אֶחָד
וְאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ
בְּכָל לְבָבְךָ
וּבְכָל נַפְשְׁךָ
וּבְכָל מְאֹדֶךָ
וְהָיוּ הַבָּנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נֶהֱרָגִים עָלֶיךָ כָּל הַיּוֹם
עַל לְבָבְךָ
וְשִׁנַּנְתָּם בִּרְקִיעֶיךָ
וְדִבַּרְתָּ בָּם:
בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ
וּבְלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ
וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ
וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל
יָדֶךָ (סְפָרוֹת כְּחֻלּוֹת זַרְחָנִיּוֹת) וְהָיוּ לְטֹטָפוֹת בֵּין
עֵינֶיךָ (כְּמוֹ פְּגִיעַת הַצַּלָּפִים)
וּכְתַבְתָּם (בְּדָם) עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ
וּבִשְׁעָרֶיךָ
*
וּבַלֵּילוֹת
אֲנִי מַטְמִין שִׁירִים בַּמְּקוֹמוֹת הַכְּמוּסִים שֶׁבְּגוּפֵךְ
(כְּמוֹ פִּתְקָאוֹת בַּכֹּתֶל)
רוּחַ לוֹטֶפֶת אוֹתָנוּ מְרַפָּה אֵיבָרִים יְגֵעִים
עָמָל וְהֵרָיוֹן.
עוֹד מְעַט בֹּקֶר
הַיְלָדִים יָבוֹאוּ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה
יִמְצְאוּ אֶת הַשִּׁירִים
מתוך הספר "שמע אד-ני" - משירי מאורעות תשס"א-תשס"ד (אבן-חושן , 2004)
וגם הלב (שיר בארבע פעימות)
1.
עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לַהֲבָנָה עִם הָאוֹר
מִלְחָמָה חֲדָשָׁה בָּאָה.
וּבִתִּי מִתְיַפָּה מִיּוֹם לְיוֹם.
וּבַלֵּילוֹת רַבִּים הָעֲטַלֵּפִים.
וְאֵין בֵּינִי לְבֵינֵךְ אֶלָּא
כִּמְלוֹא נִימָה
2.
יֶשְׁנָם יָמִים בָּהֶם תִּמְצָא אֶת עַצְמְךָ
בְּשׁוּל־שׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ.
יְלָדֶיךָ זָרִים. אֵשֶׁת־חֵיקְךָ נָכְרִיָּה.
גַּם הַצְּבָעִים שֶׁמִּבַּחוּץ מְטַשְׁטְשִׁים אָפֹר.
לְרַגְלֶיךָ אֵין כּוֹחַ לָשֵׂאת אֶת עַצְמָן.
פִּתְאוֹם פְּרִיחַת שָׁקֵד לְבַנְבַּנָּה
מַנֶּצֶת בְּפִנְימְךָ, בְּבַת־אַחַת
אֶת כָּל הַצִּפֳּרִים
3.
וְגַם הַלֵּב, הַמִּתְאַגְרֵף כָּאֶבֶן
פָּרִיךְ יִהְיֶה כְּמוֹ חַוָּאר
כְּשֶׁאֶצְבָּעוֹת עֲדִינוֹת יָלוּשׁוּ בּוֹ,
כִּבְמַעֲשֶׂה כְּרוּבִים
חֲדָרִים וַעֲלִיּוֹת
4.
וּבְלָפְתִי אוֹתָךְ
יָדַעְתִּי:
מֵאֲחוֹרֵי שָׁדֵךְ
לִבֵּךְ
הַנֶּהֱדָר יוֹתֵר
בְּמַחְסוֹם הַגִ'יפְתְלִיכּ, עִם מַחְמוּד דַרְוִישׁ
הַסְּנוּנִיּוֹת שֶׁכָּאן מְשִׁיבוֹת לִי קֶסֶם קוֹרְדוֹבָה
מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִים הָיִינוּ שְׁנֵינוּ לָשֶׁבֶת וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ
לְמָקוֹם.
וְהַמָּקוֹם הוּא כָּאן:
עוֹרְקֵי-יְרוֹק-הַגִ'יפְתְלִיכּ מְפַתִּים בְּבֻסְתָּנִים
בְּשֶׁקֶט שֶׁנּוֹשֵׁב בְּרוּחַ אֶגְזוֹזִית חַמָּה
הַמַּעְיָן שֶׁבּוֹ טָבְלָה נַפְשִׁי לֹא-פַּעַם
וְהַצְּבִיָּה הַחַמְקָנִית.
אַתָּה בְּאֵפוֹדִי עִם כּוֹבַע הַפְּלָדָה
וְהַתַּחְבֹּשֶׁת הָאִישִׁית, לֹא כְּתוֹדַעַת-אוֹיֵב
רַק כְּשׂוֹרֶה עִם שׁוּרוֹתֶיךָ וְעִמְּךָ
וּפְעָמִים רַבּוֹת מִדַּי אֵינוֹ יָכוֹל לָהֶם.
אִתְּךָ, לִהְיוֹת מוּבָס בְּמִלְחֲמוֹת-הָאַהֲבָה
יָצָאתִי לְמַשֵּׁשׁ בְּחִזָּיוֹן פִּרְחֵי-שָׁקֵד
וְעוֹד לָבָן מִן הַיַּסְמִין לַנַּעֲרָה וּמִן חֲלֵב-הַנַּעַר.
מִן פַדֵלְכֻּם, אַעְטוּנִי חֻבְּכֻּם
לוּ בְּחִנָּם נָמִיר שִׂטְנָה בְּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר הַטּוֹב
- אֲנִי פּוֹרֵשׂ אֶת בִּרְכָּתִי לַכֻּל פִלַשְׂתִּין:
סַבַּאח אל חִ'יר! סַבַּאח אל נוּר!
סַבַּאח אל וַרְד! סַבַּאח אל עַסַל!
סַבַּאח אל יַסְמִין
וְעִם רֵעַי הַחַיָּלִים פּוֹרִֵץ מִמַּחְסוֹמִית לִשְׂפַת-הַדַ'אד הַמִּתְעַגֵּל
אַתָּה כּוֹתֵב "הָאֹשֶׁר אֶפְשָׁרִי
כִּרְעִידַת הָאֲדָמָה"
מַרְעִיד אֶת תְּהוֹמִי בַּנִּסָּיוֹן לְמַשֵּׁשׁ
אֶת כּוֹכָבְךָ וְאֶת הָעֲנָנָה.
כְּהֵד עוֹלוֹת בִּי אֲחָיוֹת, אַנְחוֹת קִנְאָה וְתַעֲנוּג
וּמַגְבִּיהוֹת אוֹתִי קַלִּיל בְּסֻלָּמִי.
יְרוּשָׁלַיִם רְחוֹקָה, רְחוֹקִים הַשָּׁמַיִם
אֲבָל אֲנָשִׁים וְחִיּוּכִים מְבֻיָּשִׁים קְרוֹבִים מְאוֹד
כִּנְגִיעָה אוֹ שְׁחִיטַת-הַצַּוָּאר בְּסַכִּין.
הַגָּלוּת פְּנִימִית וְחִיצוֹנִית, וּתְאוֹמֵי הַמֵּת-הַחַי שֶׁאָנוּ
אֲבָל הַסַּרְטְבָה וְהַיַּרְדֵּן כִּשְׁלֹחַ-יָד
וְאֵין זוֹ טְרוֹיָה, שֶׁכֹּה מֵיטִיב אַתָּה לְסַפֵּר בְּקָרְבָּנָהּ
כִּי אֲבוֹת אֲבוֹתַי בְּזֶה הַשָּׁבוּעַ שֶׁל אָב
מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן שְׂרֵפוֹת רַבּוֹת רָאוּ
אַל-נָא תְּפַזֵּר גַּרְעֵינֵי-הָרִמּוֹן לִמְשֹׁךְ אֶת דַּם-לִבִּי
כִּי הַמַּפְתֵּחַ גַּם עַל צַוָּארִי תָּלוּי.
מתוך ספר השירה החדש "עד שהגענו להבנה עם האור" (קשב לשירה, 2012)
תרגום מעברית: פרופ' פארוק מואסי
في حاجز الجفتلك مع محمود درويش
إليعاز كوهين طنجة الأدبية : 06 - 08 - 2011
السنونواتُ التي هنا تعيد لي سحر قرطبة
حيث يستطيع كلانا أن يجلس ويتشوّق
للمكان
والمكان هو هنا:
أوردةُ خضرةِ الجفتلك تفتن البساتينَ
في سكون يهبّ في ريح أكزوزية حارة
العينُ التي غاصت بمائها روحي أكثر من مرة
والغزالة النافرة
أنت في بزّتي مع الخوذة
ومع ضمادتي ومعداتي، لا باعتبارك عدوًا
وإنما مقاوم أنا مع سطورك ومعك
ومرات كثيرة جدًا لا أقدر عليها.
معك لأكون مهزومًا في حروب الحب
خرجت لأتحسس رؤيا أزهار اللوز
وهو أشد بياضًا من الياسمين للفتاة، ومن حليب الفتى
"من فضلكم ! أعطوني حبَّكم!"
لو بالمجان نبدّل الحقد، ونجعله تحيات الفجر الخيِّر!
- أنا ألقي بتحياتي على كل فلسطين:
"صباح الخير! صباح النور!
صباح الورد! صباح العسل!
صباح الياسمين!"
ومع رفاقي الجنود حيث لغة الحاجز أقتحم منها إلى لسان الضاد المدوّرة.
أنت تكتب: السعادة ممكنة
مثل هزة أرض
ترجف أغواري في محاولة أن أتحسس
نجمتك والغيمة
مثلَ الصدى تتصاعد بي أخوات: التنهدات والحسرة واللذة
وتُعليني يسيرًا في سُلّمي
القدس بعيدة، بعيدة السماء
لكن الناس والبسمات الحييّة قريبة جدًا
مثل لمسة أو ذبح الرقبة بالسكين.
المنفى داخلي وخارجي، وتوءم الميت- الحي الذي هو نحن
لكن جبل سرطبة والأردن في متناول اليد
وليست هذه طروادة التي طالما أحسنت وأنت تروي عن ضحيتها
لأن آباء آبائي في هذا الأسبوع من آب
عبرَ الأردن شاهدوا حرائقَ كثيرة
فرجاء ألا تنثر حبات الرمان لتجذب مهجتي
لأن المفتاح كذلك معلّق على رقبتي.
המשורר אליעז כהן בלקסיקון הספרות העברית החדשה
המשורר אליעז כהן באתר "סרוגים"
ארבעים מעלות שרים שירי משוררים - ללא שם/ אליעז כהן
אליעז כהן - מתוך ארכיון "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות ומפעל הפיס
