הנכם מוזמנים לתערוכה מיוחדת במינה שבה משתתפת 
אורנה בן שושן
לרגל 99 שנה לייסוד תנועת הדאדאיזם באמנות.
התערוכה מגוונת ומכסה תחומים רבים באמנות, כולל מופעים ו"תרחישי אמנות" שיתרחשו בחלל התערוכה לאורך חודש נובמבר.
אורנה בן-שושן, ציירת ישראלית מקורית, יוצרת אמנות חזיונית (Visionary art). ציוריה המרהיבים משלבים רעיונות רוחניים עמוקים עם הומור דק, ומשרים אווירה אופטימית.
הפתיחה:
מוצ"ש, ה-1 בנובמבר 2014 בשעה 20:00
ביריד המזרח, ביתן 16 בנמל תל אביב.
התערוכה תהיה פתוחה עד סוף נובמבר 2014.
אוצרת: אתי פביאן
שעות פתיחה:
ימים א' - ה' בשעות 16:00 - 22:00
יום ו' - 10:15:00
שבת: 12:00 - 19:00
סגירת התערוכה: 30/11/2014
אנא קראו בהזמנה המצורפת על מועדי "תרחישי האמנות" בתערוכה.
עוד חדשות:
ציורים חדשים נוספו לאתר של אורנה בן-שושן, ואתם מוזמנים לבקר וליהנות בקישור המצורף
בחנות האמנות של אורנה בן-שושן באטסי ניתן להזמין הדפסים מכל העבודות אונליין במחירי הנחה.
אנא בקרו כאן
לחץ על התמונה להגדלה
דאדא, טיפול בהלם לאנושות שיצאה מדעתה
רעיה זומר, מנהלת מוזיאון ינקו דאדא
בראשית 2015 יחגוג העולם 99 שנים לדאדא, תנועה אמנותית תרבותית שנוסדה ב"קברט וולטייר" בציריך, שווייץ באמצע מלחמת העולם הראשונה מתוך זעזוע מאנושות המאפשרת זוועות מלחמה ומתוך תקווה אוטופית לשינוי.
דאדא חוללה מהפכה בחשיבה של האמנות המודרנית:
ערבי דאדא בקברט היו משופעים במופעי ראווה. הוקראה בהם שירה סימולטנית (כאשר מספר משתתפים מקריאים טקסט בו זמנית, ולפעמים בשפות שונות), הוצגו שירי צליל (בהם הדגש מושם על צליל המילה ולא על משמעותה), הושמעה מוסיקה אוונגרדית, ונערכו מופעי ריקוד. המשתתפים בפעילויות אלו עטו מסכות ולבשו תלבושות מוזרות מעשה ידיהם של חברי הקבוצה.
המופעים בקברט, שלוו לרוב בהתגרות בוטה בקהל, היו קריאת התיגר של הדאדאיסטים על כל ערכי התרבות והאמנות המערביים, שאותם ראו כבטלים לנוכח ההרס וההרג שהמלחמה זרעה באירופה. באומץ וביסודיות יצאו לקעקע את יסודות האסתטיקה המסורתית של הציור והפיסול, את הלוגיקה של השפה והספרות, ואת המרקם הקלסי של המוסיקה.
פעילות נוספת של הדאדאיסטים התמקדה בפרסום מניפסטים, בהוצאת כתבי עת ("קברט וולטיר" ו"דאדא") וספרי שירה, הצגת תערוכות של חברי הקבוצה ואוהדיהם, ומתן הרצאות על אמנות וספרות. בדרך זו הפיצו את השקפותיהם ואת רעיונות דאדא ברחבי אירופה ומעבר לה.
אמני הדאדא עסקו באופן מוצהר בז'אנרים אמנותיים שונים במקביל, פיתחו טכניקות אמנות חדשות בהשראת מודלים אמנותיים שמקורם באמנות האוונגרדית של תחילת המאה ה- 20 בתחומי השירה, האמנות הפלסטית, האדריכלות, התאטרון והקולנוע מתוך מגמה לערער את דפוסי החשיבה המקובלים בחברה ובאמנות. לפיכך היו שכינו את התנועה ויצירותיה כ"אנטי-אמנות".
דאדא רואה באמנות צורך חברתי הכרחי, כמיהה לשותפות יצירתית בין האמנות והעם. תאום בין האמנות לדופק החיים; האמנות אינה מטרה בפני עצמה אלא שיש להנחילה לכלי הצריכה היומיומיים.
דאדא תישאר לתמיד זרם חדש בתכלית שינער את סצנת האמנות מקיהיון חושים ותקרא תגר על כל ניסיון כליאה של האמנות בצינוק התיאורטי.
