1. אל תפחדו. לכו לתוך האופל, כמו אורפאוס, כדי להעלות את אוורידיקה מן התופת. ונגנו כל הזמן.

2. ראו כל פרט במדויק. הרגישו כל תחושה עד סופה. רק אחר-כך העזו לזייף אותן לצורך השיר.

3. כל מה שישנו בשיר היה חייב להיות בחיים אבל לא כל מה שהיה בחיים חייב להיכנס לשיר.

4. זכרו שהשירים שלכם יוצרים חיים מקבילים. קירבה רבה מדי למאורעות, מעשה תרגום מיידי לחייכם, הופכים את השיר ליומן.

5. כתבו כאילו אין איש רואה וקורא. בלי זיופים, הכחשות והשתמטויות. פרסמו כאילו לא איכפת לכם מי יקרא.

6. בכל שיר יש גרעין. אחרי שכתבתם ככל שתרצו – קלפו את העטיפות ואת המיותר. לפעמים, כמו בבצל, תגלו שאחרי שקילפתם את כל הקליפות – לא נשאר מאום.

7. זכרו שהשורות הרעות ביותר שכתבתם הם לרוב השורות האהובות עליכם ביותר.

8. אם תדעו לראות ולהרגיש במדויק – ממילא תרגישו ותראו את שמיוחד לכם, את מה שאחרים לא הרגישו וראו. מה שאחרים לא הרגישו וראו ממילא יחייב אתכם למצוא צורות ביטוי שלא היו לפניכם בעולם.

9. הנאה עצמית היא מורה הדרך הגרוע ביותר לשיר טוב.

10. השיר אינו רק זיכרון. הוא החייאה של זיכרון בלעדי תוך שינויו המתמיד לצרכי השיר.

11. שיר בינוני הוא מיותר שכן אינו משנה דבר, לא לכם ולא לעולם. שירים צריכים לשנות את
      העולם.

12. מה שמצא חן בעיניכם אצל אחרים – פסול מלכתחילה ויביא רק לחיקוי של התבטלות.

13. השירה היא דרך חיים ולא שעשוע. היא מחייבת חשיפה תמידית ומכאיבה לכל מראה, לכל תחושה, לכל גירוי וזאת לא רק בזמן הכתיבה.

14. לא מספיק לרצות לכתוב שיר. צריך להיות כפוי לכתוב שיר.

15. אל תפסיקו להפתיע את עצמכם.

16. תמיד נמצאת מילה מדוייקת ורבת כוח מזו שבחרתם בה. אל תסתפקו במעט ובמצוי. סימנה של המילה הנכונה: נקישה קולנית כשהיא נכנסת בדיוק למקום.

17. אנחנו חולקים את העולם עם הזולת ועם החפצים. זה לא נעים אבל אי-אפשר להתעלם מהם. לימדו את לשון הבריות, העצמים והחיות.

18. עבדו הרבה עם הרווחים שבין השורות: להגיד פחות מדי טוב יותר מאשר להגיד יותר מדי. הדילוג גם הוא שיר. גם החסר.

19. אל תשכחו את הקסם בשירה. גם לא את יכולת הכישוף שלה. אבל היזהרו ואל תוקסמו מכשפיכם שלכם: תמיד הביטו במדוזה דרך ראי ולא ישירות.

20. היזהרו מן החרוז. השתמשו בו רק כאמצעי מניעה. היזהרו מן ההריון החרוזי: זה שיולד תינוקות קצת מטומטמים.

21. אל תחשבו על הסיום כשאתם מתחילים לכתוב שיר. סיימו את השיר לפני שהוא גווע בקול יבבה.

22. חשבו הרבה על ההתחלה של השיר. יש לה תפקיד חשוב: להוביל את השיר כולו.

23. אל תפחדו בתחילת דרככם אם גיליתם שאתם כותבים כמו אחרים. גם האחרים כתבו כמו אחרים עד שמצאו את קולם שלהם.

24. אל תשירו במקהלות. אתם תהפכו למשוררים כשתמצאו את קולכם היחיד שהוא שלכם. השירה היא זימרת סולו ולא שירה בציבור.

25. שיר הוא שיחה עם עצמכם. אל תחכו לתגובה מן הזולת כפי שאינכם מחכים לתגובה מכם עצמכם על עצמכם.

26. קראו משוררים גדולים, בעברית ובשפות אחרות. ולא בהכרח – כי אין צורך – את מה שכותבים בני גילכם, בני דורכם.

27. ההתמודדות בשירה היא לא עם אופנות או עם גיבור מקומי. ההתמודדות היא תמיד עם המשוררים הטובים ביותר שהיו אי פעם.

28. אם עדיין אתם יכולים לסגת מן המלאכה הקשה והמנודה של כתיבת שירים – עשו כמיטב יכולתכם להחלץ. מי שנשאר משורר – שלא יבוא בטענות על חוסר הבנה, בוז, לעג ועל השחתת הזמן וגם לא על הכרת עצמו החדשה המביאה תמיד אסון.

29. החלו לפרסם ספרים רק מהספר השני. גנזו את הראשון.

30. ולסיכום: חפשו לכם עבודה אחרת המביאה גם כבוד וגם פרנסה לבעליה.

מתוך "סדנת אמן למשוררים" בהנחייתו של אורי ברנשטיין