אורית גידלי

פרטים: כניסות: 5785

אבנים כבדות orit gidli_

כָּל הַזְּמַן אֲנִי יוֹשֶׁבֶת אִתְּךָ,
כָּל הַזְּמַן בְּמִין הֲגִיָּה מִתְמַשֶּׁכֶת,
לַמְרוֹת שֶׁאֵיזֶה זָר הִטִּיל בִּי כִּשּׁוּף,
וְעַכְשָׁו אֲנִי יָפֶָה לֹא רַק בִּזְכוּתְךָ.

כָּל הַיָּמִים שֶׁאֲנַחְנוּ בְּיַחַד
מִצְטַבְּרִים מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ מְעִילִים,
דַּוְקָא כְּשֶׁנָּחוּץ לָנוּ חַלּוֹן פָּתוּחַ.
אַל תֵּלְכִי, אַתָּה אוֹמֵר
לֹא אֵלֵךְ, אֲנִי אוֹמֶרֶת,
וְסוֹגֶרֶת עָלֶיךָ אֶצְבָּעוֹת.

שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת שֶׁעַל יָדֵינוּ נִצְמָדוֹת
לְצַיֵּר אֵינְסוֹף מְהֻסָּס,
וַאֲנִי מַפְקִידָה בְּךָ שׁוּב אֶת הַתָּמִיד
אֲבָל הַפַּעַם נִזְהֶרֶת.

תִּרְאֶה, אֲנִי אוֹמֶרֶת,
הִנֵּה הַזָּהָב שֶׁנִּכְרָה וְלֻטַּשׁ מִן הַסֶּלַע שְׁכָבוֹת שְׁכָבוֹת.

תִּרְאֶה, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,
הִנֵּה הַשָּׁנִים שֶׁמִּצְטַבְּרוֹת עָלָיו מֵחָדָשׁ כְּמוֹ אֲבָנִים כְּבֵדוֹת.

לא היינו כחולמים

לָמַדְתִּי מִמְּךָ אֵיךְ לֹא לְהוֹצִיא אֶת הַגּוּף מִפְּשׁוּטוֹ,
לָתֵת לְיָדְךָ לְפָרֵט מַה נַּעֲשֶׂה הָעֶרֶב.
גַּבְּךָ רָפוּי, אֵינוֹ מַעֲמִיד בּוֹ אָדָם שֶׁאֵינֶנּוּ הוּא.
עוֹרְךָ חָלָק כְּמוֹ מַגְלֵשָׁה שֶׁל מוֹר.

לָמַדְתִּי לְהַנִּיחַ שֶׁמַּה שֶּׁקָּרָה, קָרָה
לְאִשָּׁה אַחֶרֶת. לֹא זוֹ שֶׁמִּתְלַקַּחַת בְּסַעֲרַת חֻלִּין
אֶלָּא זוֹ שֶׁמִּתְרַחֶצֶת וּמִתְיַשֶּׁבֶת לְיָדְךָ
לְקָרֵב מֵצַח אֶל מֵצַח,
תְּנוּעָה שֶׁל כֵּן.

אוּלַי עוֹד שָׁנִים כְּבָר נִשְׁכַּח שֶׁכָּל זֶה הָיָה.
הָרֶגַע הַזֶּה, הַשִּׁירָה שֶׁעַל לְשׁוֹנֵנוּ,
הַקִּרְבָה הַשְּׁקֵטָה
הַמֻּנַּחַת מִתַּחַת לַכֹּל.

וּבְכֵן, הָיָה אֲהוּבִי, הָיָה. לֹא הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים.
הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן, רֵיחוֹת הַסַּבּוֹן וְהַמֶּלַח,
מִלִּים הָעוֹלוֹת זוֹ עַל זוֹ בְּסֻלָּם שֶׁגָּנְבוּ מִצְּלִילִים,
הַיָּד שֶׁלְּךָ הַגְּדוֹלָה לְהַפְתִּיעַ
שֶׁהַגּוּף מִתְמַסֵּר אֵלֶיהָ.
לֹא הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים אֲהוּבִי,
הָיִינוּ שְׂמֵחִים.

יורש העוצר

גּוּפְךָ נִגָּר עַל הַמִּטָּה. יָמִים טוֹבִים. וְרַק שְׂעָרְךָ הַמִּתְאָרֵךְ עוֹצֵר מִבַּעְדִּי
לִשְׂמֹחַ. הַשָּׁבוּעַ לָמַדְתָּ לָלֶכֶת. עוֹד מְעַט כְּבָר תּוּכַל לַעֲלוֹת בְּהַר הַמּוֹרִיָּה,
אָחִיךָ יִשְׁמָעֵאל לְצִדְּךָ. וּמִי מִכֶּם יוֹסִיף וְיַעֲלֶה עַכְשָׁו כְּשֶׁאֵין אִישׁ זוּלַתְכֶם,
לְהַצִּיעַ תַּחְתְּכֶם אֶת הָאַיִל. בְּנִי שֶׁלִּי, אֵיךְ אֵינֶנִּי מְמַלֶּטֶת אוֹתְךָ,
נוֹתֶנֶת לַזְּמַן לַעֲבֹר, לַשֵּׂעָר לְהִתְאָרֵךְ, לַיָּד שֶׁלְּךָ לְהִכָּרֵךְ עַל יָדִי מִתּוֹךְ
שְׁנָתְךָ. מְגַשֵּׁשׁ עִוֵּר אַחֲרֵי הַפִּטְמָה אֲנִי מַצִּיעָה לְךָ חָלָב, מַזָּה עָלֶיךָ
נִסְכֵי חוֹבָה.

וּמַה לַּחֲזָקָה וְלִשְׂעָרְךָ שֶׁיִּתְקַצֵּר לִבְלִי קוּקִיּוֹת, לִבְלִי יָדַיִם הַלּוֹטְפוֹת
קוּקִיּוֹת, יִתְקַצֵּר כְּמוֹ הַזְּמַן מִכָּאן וְעַד הַצָּבָא, וְעַד תַּלְתַּלֵּי הַטֶּלֶפוֹן הַפָּתוּחַ
בְּכָל הַשָּׁעוֹת, שֶׁכְּמוֹ תַּלְתַּלֵּי בָּנוֹת יְלֻטְּפוּ אֲרֻכִּים בְּיָדַי.

אַל תִּשְׁתֶּה, יוֹרֵשׁ הָעֹצֶר שֶׁלִּי, מִמֵּי הַמְּרִיבָה. הֵם צָבִים אֶת בִּטְנִי, אֶת
בִּטְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת שֶׁבְּנָהּ נֶהֱרַג בַּהַפְצָצָה. הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁיַּצִּילוּ אֶת בְּנָהּ
הַשֵּׁנִי שֶׁנִּפְצַע, אֲבָל הַבֶּטוֹן, אֲבָל הַחַיָּל (פְּלִיטֵי מַחֲנוֹת שָׁוֶה מַחֲנוֹת
פְּלִיטִים, עֲרֵמָה שֶׁל מַה נִּהְיֶה אִם לֹא נִהְיֶה חֲזָקִים), אֲבָל זְרִימַת הַדָּם
שֶׁנֶּעֶצְרָה רַק בְּעֵינֶיהָ, שֶׁקָּפְאוּ לְאַט עִם הַיֶּלֶד.

אַל תִּקַּח, יוֹרֵשׁ הָעֹצֶר שֶׁלִּי, חֵלֶק בַּהַפְגָּזָה, אַל תִּקַּח אֶת מַדֵּי אָבִיךָ
הָרֵיחָנִיִּים מִכְּבִיסָה, אַל תִּטְעֶה לְזַהוֹת בָּהֶם דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, סַבּוֹן
נְטוּל סַבּוֹן, אַלִּימוּת נְטוּלַת כַּוָּנָה. רֵיחָם שֶׁהָיָה פַּעַם רֵיחַ זַיִת נֶעֱקָר
כְּדֵי לְפַנּוֹת מָקוֹם לַדְּרִיסָה, שֶׁלֹּא תְּהֵא לְךָ בָּהּ רֶגֶל.

אַל תִּקַּח יוֹרֵשׁ הָעֹצֶר שֶׁלִּי חֵלֶק אֲפִלּוּ בְּקוֹלָהּ שֶׁל אִמְּךָ, שֶׁהִיא מְהַסֶּסֶת
וְאֵינָהּ פּוֹרֶצֶת אֶת גְּבוּל בֵּיתָהּ. הַקִּירוֹת סָכִים עָלֶיהָ, סָכִים עַל יָדֶיהָ
הַסָּכוֹת עַל עֵינֶיהָ שֶׁנֶּעֶצְמוּ הַבֹּקֶר אֶל מוּל הָעִתּוֹן כְּשֶׁרָאֲתָה מַה
שֶּׁרָאֲתָה. אֲפִלּוּ בָּהּ אַל תִּקַּח חֵלֶק, הַשְׁאֵר אוֹתָהּ בְּבֵיתָהּ וַעֲזֹב אוֹתָהּ
שֶׁנִּטְרְפָה בִּינָתָהּ, אַחֶרֶת כֵּיצַד לְהַסְבִּיר שֶׁהִיא כְּבוּשַׁת מְתִיקוּתְךָ,
אֵינָהּ קָמָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר.

ילד

אַתָּה יוֹצֵא לַסָּלוֹן אַחֲרֵי שְׁעַת הַהַשְׁכָּבָה,
נוֹשֵׂא כְּדַרְכּוֹן אֶת הַשְּׁאֵלָה הַפְּשׁוּטָה
שֶׁמַּתְחִילָה תָּמִיד בְּמָה זֹאת אוֹמֶרֶת וּמִסְתַּיֶּמֶת
בְּכָכָה זֶה לֹא תְּשׁוּבָה.

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לַעֲנוֹת לְךָ כִּמְעַט עַל כְּלוּם, יֶלֶד,
לֹא מָה מְסַדֵּר אֶת הַטַּבְלָה הַמַּחֲזוֹרִית
וְלֹא מָה מֵאֲחוֹרֵי הֶחָלָל וְאִם יֵשׁ בִּכְלָל,
אֲבָל מוּלְךָ אֲנִי מַרְגִּישָׁה
שֶׁכְּבָר אֵין לִי עוֹד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה לִלְמֹד
וַאֲפִלּוּ יִתָּכֵן שֶׁהִגַּעְתִּי.

וּכְשֶׁאַתָּה גּוֹרֵר אֶת רַגְלֶיךָ חֲזָרָה לַמִּטָּה,
גַּמָּד לְמַבָּט, עֲנָק לְזוֹ שֶׁמַּבִּיטָה,
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁשָּׁנִים אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁתֹּק עַכְשָׁו
בְּלִי לְהַגִּיד בְּבַקָּשָׁה,
שָׁנִים אֲנִי יְכוֹלָה רַק לְהַקְשִׁיב לְךָ מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת,
קוֹרֵא וְאָז נִרְדָּם.

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ אַחֲרֵי הֶחָלָל, יֶלֶד, רַק שֶׁתֵּדַע,
וַאֲנִי נִגֶּשֶׁת בִּשְׁבִילוֹ לָאוֹר שֶׁמֵּעַל רֹאשְׁךָ,
מְכַבָּה, מַדְלִיקָה, וְשׁוּב מְכַבָּה,
קוֹרֶצֶת לַכּוֹכָבִים מִתּוֹךְ הַבַּיִת.

השירים מתוך "סמיכות", הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס, 2009

אני מתקשרת לספר לחבר שאמא שלי גוססת

שָׁלֹש דִּירוֹת עָבַרְתִּי בְּשָׁלֹש שָׁנִים, זֶה עֲדַיִן עָדִיף בְּעֵינַי
עַל פְּנֵי לִקְנוֹת. לֹא בָּרוּר כַּמָּה הַמְּדִינָה הַזּוֹ תַּחְזִיק.
הַיְלָדִים, הָעֲבוֹדָה, אֵין מַסְפִּיק זְמַן, סְתָם,
הִתְקַשַּׁרְתִּי לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ.
דְּבָרִים נוֹרָאִים קוֹרִים בָּעוֹלָם.
מַה שְּׁלוֹמְךָ?

וְאֵיךְ דַּוְקָא בַּחֻפָּה הַטֵּיפּ לֹא עָבַד, וְרַק אַחֲרֵי עֶשֶׂר דַּקּוֹת
הַקּוֹל שֶׁל מֶרְסֶדֶס סוֹסָה עָלָה פִּתְאֹם, לֹא קָשׁוּר: תּוֹדָה לַחַיִּים,
תּוֹדָה לַחַיִּים, הָאוֹרְחִים כְּבָר עָמְדוּ נְבוֹכִים עִם צַלָּחוֹת בַּתּוֹר
לַמָּנָה, מְנוּעִים מִלִּזְרוֹת אֹרֶז מְבֻשָּׁל עַל הַכַּלָּה, גְרָסִיאַס -

גְרָסִיאַס, מֶרְסֶדֶס כְּבָר מֵתָה, אִמָּא חוֹלָה, אֲבָל מַשֶּׁהוּ מִזְדַּקֵּף
וְזוֹכֵר, אַחֲרֵי שֶׁיָּצָאנוּ מֵהָרוֹפֵא צִלַּמְנוּ סֶרֶט, רָקַדְנוּ בְּשׁוּרָה,
יָדַיִם לְמַעְלָה אִמָּא, רַגְלַיִם קָדִימָה בִּבְעִיטָה, וִידָה! -

סֶרֶט כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ עָשִׂינוּ, וִידָה! קְפִיצוֹת, תַּפְאוּרָה, כַּמָּה צָחַקְנוּ
בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, כַּמָּה כְּשֶׁהֶרְאֵינוּ לָהּ אַחַר כָּךְ הִיא צָחֲקָה, הַפֶּה
נִפְתַּח אֶל הָאֲוִיר, כָּל הַחוּשִׁים עָמְדוּ כְּטַעַם, עַד שֶׁנָּמוּת
(שָׁמַעְתִּי עַל תּוֹצְאוֹת הַבְּדִיקָה הָאַחֲרוֹנָה) עַד שֶׁנָּמוּת לֹא נָמוּת
אַף פַּעַם.

כְּבָר לֹא מִתְקַשֵּׁר אֵלַי הַיֵּאוּשׁ הַכְרוֹנִי שֶׁבִּקְצֵה קוֹלֵךְ,
מַקְדִּים אֶת אִי־הַבַּקָּשָׁה לְמַה שֶּׁלֹּא אוּכַל לָתֵת.
אֲבָל אֲפִלּוּ עַכְשָׁו, כְּתָמִיד, אַתְּ מַגִּישָׁה לִי אֶת גּוּפֵךְ הַשּׁוֹכֵב,
כְּמוֹ פַּס שֶׁל מְסִלַּת רַכֶּבֶת, שֶׁאַמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ עָלַיִךְ לַמֶּרְחַקִּים.

כְּבָר מְאֻחָר לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל שֶׁשָּׁנִים אִכְזַבְתִּי אוֹתָךְ, דּוֹלֶקֶת,
לֹא רָכַנְתִּי אֵלַיִךְ,
מוּכָנָה לְהָטִיל אֶת לִבִּי עַל הַפַּסִּים.

אֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת אֵינַי בְּבֵית הַקְּבָרוֹת,
שֶׁבּוֹ נוֹתַר רַק הַטֶּבַע: הַשְּׁאֵלָה הַזֵּהָה לַתְּשׁוּבָה.
בֵּין שְׁנֵי הָעֵצִים שֶׁצּוֹמְחִים בַּדֶּשֶׁא מַבִּיט בִּי עֵץ אֶחָד שֶׁל אֲוִיר
וַאֲנִי נִשְׁעֶנֶת עָלָיו, שְׁלוּחַת יָדַיִם.

אִם אָדָם נוֹפֵל לְבַד בַּיַּעַר,
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נוֹפֵל אָדָם לְבַד בַּיַּעַר,
כָּל הַיַּעַר שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ, וְלֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר.

אַתְּ מְשַׁעֲמֶמֶת אוֹתִי, הִיא אוֹמֶרֶת.
וַאֲנִי שׁוֹתֶקֶת וְלֹא עוֹנָה.
וְאָז מַתְחִילָה לְסַפֵּר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה סִפּוּר
לִפְנֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֵׁנָה.

בַּשִּׁיר אֲנִי מְסַפֶּרֶת.
אֲבָל בְּבֵית הַחוֹלִים רַק יוֹשֶׁבֶת נֶעֱלֶבֶת בְּצַד הַמִּטָּה.
יֵשׁ לָךְ חַיִּים טוֹבִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת.
הָיוּ לִי חַיִּים טוֹבִים, הִיא עוֹנָה.
אַל תִּפְנִי אֶל הַקִּיר אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת.
אֲבָל הִיא פּוֹנָה.

שׁוּבִי שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בַּמִּטְבָּח, אֵיךְ יָדַעְתְּ לְלַמֵּד אוֹתִי שֶׁהַקֶּמַח
הוּא הַתּוֹרָה וְהַלִּישָׁה מַרְגִּיעָה אֶת הַשְּׁמָרִים כְּמוֹ אֶת הָעֲדָרִים
לִפְנֵי הַשְּׁחִיטָה, וְשֶׁהַכְּלָלִי נִפְתָּח לַפְּרָטִי אִם אוֹמְרִים אֶת
סִיסְמַת הַיָּדַיִם, וְשֶׁבְּוָנִיל אִי אֶפְשָׁר לְרַמּוֹת וְהַכֹּל עוֹד נִמְשָׁךְ
מִמֵּךְ. וְרַק שֶׁעַכְשָׁו לֹא תִּכְפְּרִי לִי בַּחֲזָקָה, בְּלִי לְהוֹדוֹת בָּזֶה אֲנִי
מְחַכָּה. לֹא עוֹרֶקֶת לָאֹשֶר אֲבָל לֹא מַפְגִּינָה גַּעֲגוּעַ בְּשׁוּם כִּכָּר
רֵיקָה,
כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִמָּא חָשׁוּד בְּעֵינַי.

בְּכָל שִׁשִּׁי הָאַחִים עוֹד נִפְגָּשִׁים. לֹא מַזְכִּירִים אֶת שְׁמֵךְ אֲבָל
מִשְׁתַּמְּשִׁים לָךְ בַּכֵּלִים. הַמֵּדִיחַ מֵדִיחַ, הַמְּזוֹנוֹת כָּלִים. חוֹלְפִים
זֶה עַל פְּנֵי זֶה, יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה דְּבָרִים בְּכָל רֶגַע תּוֹבְעִים מַעֲשֵׂר.
פַּח הַמִּחְזוּר מֵעִיד בְּנִפְרָד עַל כָּל אֶחָד מִן הַחֲשָׁקִים, הָרְשִׁימָה
עַל הַמְקָרֵר מְכִילָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר דְּבָרִים שֶׁאֵין.

כְּשֶׁהָיִית בַּחַיִּים יָמִים שְׁלֵמִים יָכֹלְתִּי לֹא לַחְשֹׁב עָלַיִךְ, וְגַם
עַכְשָׁו אֲנִי יְכוֹלָה. רַק פַּעַם אַחַת רִחְרַחְתִּי אֶת הַפַּיְרֶקְס
שֶׁהִשְׁאַרְתְּ בַּמְּגֵרָה. מִי מֵרִיחַ תַּבְנִית, בָּרוּר שֶׁהַסַּבּוֹן שָׁטַף אֶת
זִכְרוֹן הַמַּגָּע. וּמִי שָׁקוּעַ בְּעַצְמוֹ מַסְפִּיק כְּדֵי לַעֲמֹד זְמַן אָרֹךְ
מִדַּי בְּלִי תְּנוּעָה, פַּיְרֶקְס בַּיָּד, בְּעוֹלָם שֶׁבּוֹ מִתְקַבְּלוֹת
מִטֶּלֶסְקוֹפּ הֶחָלָל אֶלֶף תְּמוּנוֹת בְּדַקָּה. וְאֵיךְ הַחוֹקְרִים אֶת
הַשָּׁמַיִם לֹא מְשַׁתְּפִים פְּעֻלָּה, סוֹרְקִים בְּנִפְרָד אוּלַי יְגַלּוּ כּוֹכָב,
כָּל הַלַּיְלָה סוֹרְקִים וּבַבֹּקֶר מִתְאַכְזְבִים. כָּל אֶחָד בַּמַּעְבָּדָה שֶׁלּוֹ
הַסְּגוּרָה. הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה. אוּלַי אוֹר אֶחָד נֶעֱלַם וְלֹא בָּרוּר מַה זֶּה
אוֹמֵר.

מתוך "ערש" , אורת גידלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס 2015

אני מתקשרת לספר לחבר שאמא שלי גוססת

השירים מתוך "ערש", הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס 2015

קישורים חיצוניים

המשוררת אורית גידלי בויקיפדיה

המשוררת אורית גידלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה

אלי הירש קורא שירה - מאמר של ספרה של אורית גידלי "סמיכות"

אתר השירים של אורית גידלי

המשוררת אורית גידלי באתר "טקסט"

הספר "סמיכות" לרכישה באינדיבוק

מונולוג זוגי - שיחה כאפשרות יצירתית

"יורש העצר" - לחן וביצוע: חן רותם

חזרה לעמוד הראשי - סופ"ש שירה 11